תקרית לאקוניה
תקרית לאקוניה התרחשה באוקיינוס האטלנטי הדרומי במהלך מלחמת העולם השנייה בחודש ספטמבר 1942. במהלכה טירפדה צוללת גרמנית אוניית נוסעים של בעלות הברית, ולאחר מכן היא וצוללות אחרות אספו ניצולים מהאונייה על סיפונן החיצוני. מטוסים של בעלות הברית תקפו שתיים מהצוללות, שנאלצו לצלול ולהותיר את הניצולים שעליהן בים הפתוח. האירועים הביאו את הפיקוד העליון של הצי הגרמני לאסור על הצוללות לאסוף להבא ניצולי אוניות ולהגיש להם עזרה. פקודה זו הייתה לימים נושא לדיון באחד ממשפטי נירנברג.
התקרית
ההטבעה
הלאקוניה הייתה אוניית נוסעים בעלת הדחק של 19,695 טון, שנבנתה ב-1921. לאחר פרוץ המלחמה היא גויסה לשירות צבאי וב-1942 הוסבה לנושאת גייסות. ב-12 בספטמבר 1942 היא הייתה בדרכה מקייפטאון שבדרום אפריקה אל פריטאון שבסיירה לאון הבריטית. על סיפונה היו 2,732 איש - 463 אנשי צוות, 87 אזרחים, 286 חיילים בריטים, 1,793 חיילים שבויים איטלקים ו-103 חיילים פולנים, ששימשו בתפקיד שמירה על השבויים.
בבוקר ה-12 בספטמבר אותרה האונייה על ידי הצוללת הגרמנית U-156 בנקודה מול חופי אפריקה המערבית, במחצית הדרך בין ליבריה לבין האי אסנשן. האונייה שטה לבדה והייתה חמושה בתותחים, עובדה שהפכה אותה למטרה צבאית לגיטימית. הצוללת שיגרה לעבר האונייה טורפדו (או טורפדות) שפגע בה והיא החלה לשקוע, תוך שידור קריאות מצוקה, שככל הנראה לא נקלטו. היא טבעה קצת יותר משעה לאחר שנפגעה.
על סיפון האונייה נמצאו סירות הצלה ורפסודות הצלה בקיבולת מספיקה לכל הנפשות שעל סיפונה, אבל הצוות לא הצליח להשיק יותר ממחציתן בטרם טבעה האונייה. השבויים האיטלקים לא שוחררו ונותרו בחללים שבבטן האונייה, אך רובם הצליחו להיחלץ מהם בכוחות עצמם דרך אשנבים וצינורות אוורור. חלק מהשבויים קפצו למים. הם ניסו לעלות על סירות ההצלה, אך חיילים פולנים דקרו אותם בכידוני רובה כדי למנוע זאת מהם ושבויים אחרים נורו למוות. רק רפסודה אחת עזבה את האונייה הטובעת כשעליה שבויים. הדם שניגר למים משך למקום כרישים שתקפו ניצולים.
הצוללת הגרמנית צפה על פני המים במטרה לאתר בין הניצולים קצינים בכירים ולשבות אותם. להפתעת צוותה הם מצאו במים כאלפיים ניצולים. כאשר הבין קברניט הצוללת שרבים מהם הם אזרחים ושבויים איטלקים, הוא הניף מיד את דגל הצלב האדום והחל בפעולות הצלה.
בשעה 01:25 ב-13 בספטמבר דיווח קברניט הצוללת על המצב בשידור רדיו מוצפן למפקדת כוח הצוללות הגרמני. מפקד הכוח האדמירל קרל דניץ הורה לשבע צוללות שנאפו כדי לערוך התקפה על קייפטאון לנטוש את משימתן ולצאת למשות את ניצולי הלאקוניה. הוא דיווח למנהיג גרמניה אדולף היטלר על הפקודה שנתן. היטלר התרתח ופקד שפעולות ההצלה יופסקו. האדמירל אריך רדר, מפקד הצי, הורה לשבע הצוללות, לרבות הצוללת המטרפדת, לשוב למשימתן המקורית. במקביל הוא פקד על הצוללות U-506 ו-U-507 ועל צוללת איטלקית לאסוף את הניצולים מסיפונה של U-156 ולהמשיך לאתר טביעת הלאקוניה כדי למשות שבויים איטלקים נוספים מהמים. גם הצי של צרפת של וישי התבקש לסייע מבסיסיו במערב אפריקה. הצי שיגר מסנגל ודהומיי לאתר ההטבעה סיירת ושתי אוניות קטנות יותר. דניץ הורה לצוללת U-156 להישאר במקומה ושלח למשימה מול קייפטאון צוללת אחרת תחתיה. הוא הורה שהצוללות יאספו ניצולים רק עד למידה שתאפשר להן להיות מוכנות לפעולה בצלילה.
הצוללת U-156 כבר הייתה עמוסה באותה עת בכ-200 ניצולים ששהו בתוכה ועל סיפונה. עוד 200 שהו בסירות הצלה שגררה אחריה. בבוקר ה-13 בספטמבר פקד קברניטה לשדר שידור לא מוצפן באנגלית שבו ציין את מיקומו, ביקש מכל כלי השיט באזור סיוע והבטיח לא לתקוף אותם אם לא יותקף בעצמו. ב-15 בספטמבר הצטרפו אליו שלוש הצוללות שנשלחו לסייע בפעולות ההצלה. סיפוניהן המו במהרה בניצולים וכל אחת מהן גררה סירות הצלה אחריה. הם יצאו לדרך כדי לפגוש את שלוש האוניות הצרפתיות ולהעביר אליהן את הניצולים. במהלך הלילה הן נפרדו זו מזו.
השדר ששידרה U-156 נקלט על ידי הבריטים בפריטאון, שסברו כי מדובר בהונאה. ב-15 בספטמבר הועברה הודעה לכוחות ארצות הברית כי האונייה לאקוניה טורפדה וכי אונייה בריטית יצאה אל אתר הטביעה כדי למשות ניצולים. השדר נוסח בצורה לקויה, כך שהאמריקאים סברו שהטביעה התרחשה ב-15 בספטמבר ולא ידעו על מעורבות צוללות גרמניות ואוניות צרפתיות בפעולות החילוץ.
ההתקפות האוויריות על הצוללות
בבוקר ה-16 בספטמבר איתר מטוס אמריקני מדגם B-24 שהמריא מהאי אסנשן את הצוללת U-156, שדגל הצלב האדום היה פרוש על סיפונה. הצוללת אותתה אל המטוס בקוד מורס וביקשה סיוע. קצין בריטי שהיה על סיפון הצוללת שידר אל המטוס כי העל הצוללת נמצאים ניצולים, לרבות אזרחים. מפקד המטוס לא השיב, התרחק מהצוללת ודיווח לבסיסו על המצב. הקצין המפקד בבסיס פקד עליו להטביע את הצוללת. הוא טען לימים שלא ידע כי צוללת גרמנית מעורבת בפעולות ההצלה וכי סבר שדיני המלחמה אינם מתירים לכלי שיט לוחם להניף את דגל הצלב האדום. הוא חשש שהצוללות יתקפו כלי שיט בריטים שיצאו לאזור הטביעה, הניח שהצוללות מצילות רק שבויים איטלקים וכן חשש שהצוללות יתקפו את שדה התעופה באסנשן, שפעילותו הייתה חיונית להעברת אספקה לזירות אחדות של המלחמה.
המטוס חזר לטוס לכיוון הצוללת ובשעה 12:32 החל לתקוף אותה. הוא ערך מספר גיחות והטיל פצצות ומטעני עומק. הצוללת נפגעה קלות בלבד אך שתי סירות הצלה טובעו ועשרות ניצולים נהרגו. קברניט הצוללת ניתק את כבל הגרירה של סירות ההצלה שגרר ופקד על הצוללת לצלול באיטיות כדי לאפשר לניצולים שעל סיפונה החיצוני לרדת לאט אל המים, ולאחר מכן צלל לעומק הים. היושבים בשתי סירות הצלה שנותרו מאחור החליטו להפליג אל חוף אפריקה המרוחק. 120 איש היו על סיפונן, אך רק 20 שרדו.
לשלוש הצוללות האחרות לא נודע מיד על ההתקפה האווירית על U-156. הן המשיכו למשות ניצולים. לאחר שנמסר להן על ההתקפה דיווחו שתי הצוללות הגרמניות כי אספו יחד 642 ניצולים, מהם 40 נשים וילדים. הפקודה הבאה ממפקדת הצוללות הורתה להם לנטוש בלב ים את המיצולים הבריטים והפולנים, לרשום את מיקומם ולהורות להם להישאר בו, ואז להפליג במהירות למפגש עם הספינות הצרפתיות. לא ידוע אם מפקדי הצוללות מילאו את הפקודה לנטוש ניצולים בים.
מטוס ה-B-24 מאסנשן וחמישה מטוסי B-25 מאותו הבסיס המשיכו לסרוק את הים בחיפוש אחר הצוללות. ב-17 בספטמבר איתר מטוס ה-B-24 את הצוללת U-506 וערך שתי גיחות תקיפה עליה. הצוללת צללה בצלילת חירום, נטשה את הניצולים שאתה על פני הים ולא נפגעה.
ב-17 בספטמבר דיווח הבסיס הבריטי בפריטאון לבסיס באסנשן על הפלגת האוניות הצרפתיות לאזור. מפקד הבסיס באסנשן חשש כי משמעות הדבר היא ניסיון פלישה לאי והפסיק את הסריקות האוויריות אחרי צוללות כדי להתכונן לפלישה.
בימים הבאים אספו האוניות הצרפתיות מן הים ניצולים וכן פגשו את שתי הצוללות הגרמניות והעלו את הניצולים שאספו על סיפונן. ב-25 בספטמבר הגיעו רוב הניצולים לנמל קזבלנקה שבמרוקו. קצין בריטי בכיר בין השבויים הגיש למפקד הצוללת האיטלקית מכתב תודה על מאמצי ההצלה שנקט. מתוך 2,732 הנפשות שהיו על סיפון הלאקוניה ניצלו 1,113 בלבד. 1,619 ניספו, מתוכם 1,420 שבויים איטלקים.
הניצולים שהגיעו למרוקו הצרפתית נועדו להישלח למחנות שבויים בגרמניה, אך פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה בנובמבר 1942 הביאה לשיחרורם.
פקודת לאקוניה
לתקרית היו השלכות מרחיקות לכת. עד שהתרחשה היה זה שכיח שצוותי צוללות גרמניות שטירפדו אוניות סייעו לאחר מכן לניצולי ההטבעה במתן מזון ומים, טיפול רפואי בסיסי, סיוע לסירות הצלה שהתהפכו וכן הדרכה בדבר כיוון המצפן לשיט אל היבשה הקרובה ביותר. עם זאת, נדיר ביותר היה שהצוללות העלו ניצולים על סיפונן, שכן המקום בתוכן היה צר אפילו לאנשי הצוות שלהן.
ב-17 בספטמבר 1942, בעקבות ההתקפות האוויריות על הצוללות שסייעו לניצולים, הוציא האדמירל דניץ פקודה חדשה לכוח הצוללות. היא נקראה טריטון נול (Triton Null), אך נודעה לאחר מכן בעיקר בכינוי פקודת לאקוניה. הפקודה הורתה לצוותי הצוללות להימנע ממתן סיוע לניצולי כלי שיט שטורפדו בכל צורה שהיא, למעט מקרים נדירים שבהם בהצלת ניצולים היה משום חשיבות לצוללת עצמה.
במסגרת משפטי נירנברג שנערכו לאחר המלחמה הועמד קרל דניץ לדין פלילי באישומים של פשעי מלחמה, והוצאת פקודת לאקוניה בכלל זה. ההחלטה להאשים אותו בפשע בגין אותה פקודה התבררה כבעייתית ביותר, שכן היא איפשרה לצוות ההגנה שלו להביא עדויות על מקרים רבים שבהם הגישו צוללנים גרמנים סיוע לניצולי הטבעות, לעומת מקרים שבהם חיילי בעלות הברית לא נהגו כך. כמו כן הצביעה ההגנה על כך שארצות הברית החליטה לנקוט מיד עם כניסתה למלחמה בלוחמת צוללות בלתי מוגבלת. לעניין זה הציגו סנגוריו של דניץ עדות כתובה לטובתו מפיו של אדמירל צ'סטר נימיץ האמריקאי. דניץ גם טען כי הפקודה הוצאה לאחר שמטוסי בעלות הברית תקפו צוללות שניסו לסייע לניצולים, באופן שפעולת ההצלה העמידה אותן בסכנה. בעקבות זאת קבע בית הדין הצבאי כי דניץ הורה שלא לסייע לניצולי הטבעות, אך גם לא הורה להוציא אותם להורג. בית הדין קבע כי דניץ הפר את הוראות אמנת הצי השנייה של לונדון (אנ') שהורתה כי אין להטביע כלי שיט אם לא ניתן לסייע לניצוליו. עם זאת, לאור העדויות לכך שבעלות הברית הפרו גם הן את המשפט הבינלאומי לעניין זה, הוא לא ראה לנכון להטיל עליו עונש בשל כך.
לעומת זאת, משפטנים ציינו כי ההוראה למטוסי ארצות הברית לתקוף את הצוללות הגרמניות בעת שצוותיהן הגישו סיוע לניצולי הטבעת הלאקוניה היוותה על פניה פשע מלחמה על פי המשפט הבינלאומי שנהג באותה עת, שכן בעת שעסקו בפעולות ההצלה לא היוו הצוללות מטרה צבאית שהפגיעה בה היא לגיטימית. פרסום משפטי של מכללת המלחמה של צי ארצות הברית משנת 1993 כלל בצד הקביעה האמורה גם ביקורת על כך שחילות האוויר של צבא ארצות הברית לא ראו לנכון לחקור את פעולת מטוסיהם בתקרית לאקוניה ולהעמיד לדין את אלו שעברו עברות פליליות במסגרת זאת.
בשנת 2011 הופק בבריטניה ובגרמניה סרט הטלוויזיה הטבעת הלאקוניה (אנ') שעסק בתקרית.
קישורים חיצוניים
- תקרית לאקוניה, באתר uboat.net
- תקרית לאקוניה, באתר uboat aces
