חרקיב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־10:52, 31 ביולי 2020 מאת בוט מקוה (שיחה | תרומות) (שנת>>תאריך (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר באוקראינה. אם התכוונתם לטרקטור משוריין בשם זה, ראו טרקטור משוריין חרקוב.
חרקוב
Харків
קובץ:Kharkiv montage (2015).png

פוטומונטז' של חרקוב

מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
מחוז מחוז חרקובמחוז חרקוב חרקוב
ראש העיר גנאדי קרנס (מאז 2010)
תאריך ייסוד 1654
שטח 310 קמ"ר
גובה 152 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 1,449,149 (2010)
 ‑ צפיפות 4,500 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות 50°00′00″N 36°13′45″E / 50.00000°N 36.22917°E / 50.00000; 36.22917
אזור זמן UTC +2
http://www.city.kharkov.ua

שגיאות פרמטריות בתבנית:מפת מיקום
פרמטרים [ מחוז ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חַרְקוֹב (באוקראינית: Харків, חַרְקִיב; ברוסית: Харьков) היא העיר השנייה בגודלה באוקראינה, לאחר קייב, הבירה.

חרקוב היא מרכזו של מחוז חרקוב. היא נמצאת בצפון-מזרח אוקראינה ואוכלוסייתה מונה כיום כ-1,449,000 נפש (2010). חרקוב מהווה את אחד ממרכזי התעשייה, התרבות וההשכלה החשובים של אוקראינה.

היסטוריה

מרכז העיר חרקוב

חרקוב נוסדה במאה ה־17 בשנים 55–1654, כמרכז לחייל הקוזקי של אוקראינה הסלובודית. בשנת 1765 האיגודים הקוזקיים בוטלו וחרקוב התחילה לשמש כבירת פלך (גוברניה) של חרקוב. פעלה בה אוניברסיטה משנת 1805. במהלך השנים הראשונות של השלטון הסובייטי (1917-1934) שימשה חרקוב כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.

אוכלוסיית העיר גדלה משמעותית במהלך שנות השלושים, שנים בהן הרעב הכבד באוקראינה אילץ כפריים רבים לנטוש את כפריהם ולנדוד לעיר, בה קיוו להשיג עבודה ומזון.

במהלך מלחמת העולם השנייה חרקוב נכבשה במהלך קרב חרקוב הראשון בידי הנאצים ב-24 באוקטובר 1941 על ידי הארמייה השישית של גנרל ולטר פון רייכנאו. אוכלוסייתה פונתה ברובה לאסיה התיכונה. חרקוב שוחררה על ידי הצבא האדום ונכבשה עוד פעמיים על ידי הנאצים עד לשחרורה הסופי ב־23 באוגוסט 1943. 70% מבתי העיר נהרסו במהלך הקרבות, ועשרות אלפים מתושביה נהרגו. בסמוך לעיר נערך באביב 1942 קרב חרקוב השני, אחד הקרבות החשובים במלחמת העולם השנייה שבו הובס הצבא האדום ונפתחה הדרך לקווקז בפני הצבא הגרמני.

לפני הגעת הנאצים, המפעל על שם מאלישבה הועבר בשלמותו לצ'ליאבינסק ושם המשיך לייצר את טנק ה־T-34 שהיווה את עמוד השדרה של הצבא האדום.

לאחר עצמאות אוקראינה בשנת 1991 התפתחה העיר ושטחה הורחב. כיכר דזרז'ינסקי במרכז העיר, אחת הכיכרות הגדולות בעולם, שונה שמה ל"כיכר החירות" (Ploshcha Svobody). בשנת 2007, המיעוט הווייטנאמי בחרקוב בנה את המקדש הבודהיסטי הגדול ביותר באירופה לידו אנדרטה המוקדשת להו צ'י מין.

48% מתושבי חרקוב הם אוקראינים, 40% רוסים ו-9% יהודים.

כלכלה ותחבורה

התעשייה והמחקר בחרקוב מתרכזים בתחומי ייצור הנשק והמכונות. ישנם מאות מפעלי תעשייה בעיר והגדולים בהם הם: "זאבוד מאלישבה" המפורסם (בעבר שימש לייצור טנקים), "חרטרון" (תעשייה אווירית ומכשירים לכורים גרעיניים), "חה טה זה", מפעל הטרקטורים של חרקוב ו"טורבאטום" (ייצור טורבינות).

בעיר ישנה מערכת של רכבת תחתית שאורכה 38.1 קילומטר, והיא כוללת 29 תחנות. בתוך תחומי העיר נמצא נמל תעופה בינלאומי.

אתרים בחרקוב

  • כיכר החרות - לשעבר כיכר דזרז'ינסקי, אחת הכיכרות הגדולות בעולם.
  • פארק מקסים גורקי - ראשיתו בסוף המאה ה-19. בשנת 1938 נקרא על שמו של הסופר מקסים גורקי שנפטר שנתיים לפני כן.
  • קתדרלת אוספנסקי - נבנתה בסוף המאה ה-18 בסגנון הבארוק הרוסי. המגדל שלה מתנשא לגובה של כ-90 מטר.
  • אנדרטת טאראס שבצ'נקו - אנדרטה לזכרו של הצייר והמשורר האוקראיני בן המאה ה-19.
  • בנין "התעשייה הממלכתית" גוספרום - מכונה "דרז'פרום" באוקראינית. נמצא בכיכר החירות.
  • בית הכנסת כורל - נבנה בשנת 1913. בית הכנסת הגדול ביותר בעיר.

ספורט

חרקוב, כאחת הערים הגדולות באוקראינה היא בעלת מספר קבוצות כדורגל מקצועיות המשחקות בשלוש הליגות הבכירות במדינה. החשובה שבהן היא מטאליסט חרקוב ולאחר מכן ישנן פ.צ. חרקוב, הליוס חרקוב, ארסנל חרקוב והאזוביק חרקוב, החלשה מבין החמש.

העיר אירחה מספר משחקים במסגרת אליפות אירופה בכדורגל יורו 2012.

היהודים בחרקוב

חרקוב במאה ה-19

בחרקוב התקיימה קהילה יהודית גדולה ומגוונת שכללה משכילים, ציונים, סוציאליסטים וחרדים. בעקבות הפרעות שנה קודם לכן, הוקמה בא' בשבט תרמ"ב (21 בינואר 1882) בחרקוב תנועת ביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה") על ידי קבוצת צעירים יהודים ציונים. ב-1903 התקיימה בעיר ועידת חרקוב של מתנגדי תוכנית אוגנדה בקונגרס הציוני. ב-1910 החלה בנייתם של 2 בתי כנסת חדשים בעיר. בית הכנסת המרכזי לפי הפרויקט של גבירץ הושלם ב-1913. משנת 1906 עד 1936 שימש הרב ישראל משה סלומון כרבה הראשי של העיר, הקים בה ישיבה בשם "יגדיל תורה" ועמד בראשה.

לאחר השתלטות הצבא האדום בדצמבר 1919, הקימו יהודים קומוניסטים את ה"יבסקציה", המחלקה היהודית, שהשתלטה על כל המוסדות היהודיים הקודמים וסגרה רבים מהם. בשנת 1923 הוחרם בית הכנסת מהקהילה היהודית והפך למועדון ספורט. בעקבות השלטון הטוטליטרי הקומוניסטי שהגביל את חופש הביטוי היגרו פעילים יהודיים רבים בעיר מחוץ למדינה, ביניהם חתן פרס נובל בכלכלה סיימון קוזנץ שהיגר לארצות הברית, הגביר וולף סויפר, הכנר מ.י. בוקיניק ורבים אחרים. חברי הבונד נאלצו להצטרף למפלגה הקומוניסטית באפריל 1921, ולהתפרק למעשה. בשנות ה-30, כשחרקוב שימשה בירת אוקראינה, גדלה האוכלוסייה היהודית משמעותית ובעיר התגוררו אקדמאים ואנשי תרבות רבים. העיר שימשה מרכז לתרבות היידיש בברית המועצות, פעלו עיר ארבעה בתי ספר בשפה זאת, תיאטרון ויצאו לאור מספר עיתונים.

בשנת 1939 הגיעה אוכלוסיית העיר ממוצא יהודי ל-135,000 נפש שהיוו 15.9% מהאוכלוסייה הכללית. לפני כניסת הצבא הגרמני ב-1941 רוב תושבי חרקוב פונו לסיביר ולאוזבקיסטן במהלך שנת 1941, ולפי המפקד הגרמני ב-1941 נשארו בעיר רק 10,271 יהודים, שברובם מצאו את מותם בדרוביצקי יאר בין דצמבר 1941 עד ינואר 1942, כ-400 איש, ברובם בגיל מתקדם, ביניהם אנשי אקדמיה ותרבות נשרפו חיים בבית הכנסת ברחוב גרז'דנסקיה.

בשנות ה-70 התקיימה בעיר קהילה יהודית בהנהלת הרב יופה. מ-1989 עד 1997 עזבו כ-15,000 יהודים את חרקוב וכ-70% מהם עלו לארץ. ב-1989 נבחר אדוארד חודוס, אספן עתיקות מפורסם, כראש הקהילה היהודית ויורי ליאחוביצקי הוציא לאור את עיתון "בשיח". שנה לאחר מכן, הקים זאב אלקין, כיום ח"כ מטעם הליכוד, את איגוד המורים לעברית בברית המועצות שמרכזו בחרקוב. ב-1991 הגיע לעיר הרב משה מוסקוביץ כשליח חב"ד ונבחר כעבור שנתיים לרבה הראשי של חרקוב ומתוקף תפקידו הקים בה ישיבה. לאחר חב"ד הגיע ב-1992 שליח האיגוד האורתודוקסי, עו"ד הרב שלמה אסרף, שהקים קהילה ומועדון סטודנטים ברחוב סומסקיה וכן בית ספר יהודי חדש, "ליציום שעלבים", כסניף של ישיבת שעלבים לילדים יהודים מחרקוב ומהסביבה, שרוב בוגריו עולים לארץ לאחר סיום לימודיהם.

בין היהודים המפורסמים שנולדו בחרקוב ניתן למנות את הבלרינה אידה רובינשטיין, הפרסומאי יחיאל כגן, המוזיקולוג יוסף שילינגר, הסאטיריקן יורה זויפר, השחמטאי בוריס אלתרמן והטייס מארק דימשיץ, כמו גם את חברי הכנסת זאב אלקין ויגאל יאסינוב.

מבחר תמונות

ערים תאומות

העיר חרקוב היא עיר תאומה יחד עם הערים הבאות:[1]

תצלום פנורמי של העיר חרקוב
תצלום פנורמי של העיר חרקוב

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חרקוב

הערות שוליים

  1. ↑ ‏רשימת הערים התאומות של חרקוב באתר העיר חרקוב (באוקראינית)
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חרקיב&oldid=1375559"