פפוס בן יהודה (השני)
פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה (השני) היה בן הדור השני והשלישי של התנאים (המאה ה-2 – המאה ה-3). פפוס הוצא להורג על ידי השלטון הרומאי. מוכר בעיקר בשל השיח שלו עם רבי עקיבא על לימוד תורה בתנאי מסירות נפש (מוכר כמשל השועל והדגים).
פפוס ורבי עקיבא
פפוס חי בתקופת "דורו של שמד". אדריאנוס הטיל גזרות קשות על היהודים שבארץ ישראל, כשמפֵרי הפקודות מוצאים להורג בעינויים. אחת המצוות שנאסרו במסגרת זו הייתה מצוות לימוד תורה ברבים.
התלמוד[1] מספר על רבי עקיבא, מגדולי החכמים שבאותו דור, שבחר להפר את הפקודה וישב ללמד תורה ברבים. רבי עקיבא, שהיה במרכז התומכים במרד בר כוכבא נמצא מתמרד לשלטון הרומאים בשני המישורים, הן בנקיטת צעדים אקטיביים למאבק ברומאים מהבחינה המדינית, והן בהתנגדות לגזרות הדתיות. אין לשלול את כך שעמדה זו האחרונה התחזקה יותר אצל רבי עקיבא עם כישלונו ודעיכתו של המרד מול עיניו.[2] [א] באחד הפעמים, בעוד רבי עקיבא יושב ומלמד תורה באופן פומבי, הזדמן למקום פפוס בן יהודה, שככל הנראה היה גם הוא מחכמי אותו דור, ותמה על רבי עקיבא איך הוא אינו חושש מהשלטון הרומאי ומסכן את עצמו עבור כך. רבי עקיבא שראה את לימוד התורה כהכרחי וקיומי לעם ישראל, ענה לו באמצעות משל השועל והדגים כי אי לימוד התורה חמור ומסוכן הוא מגזירת השלטון. שכן השלטון לא בהכרח שיתפוס את לומדי התורה, אך אלו המתבטלים מלימוד התורה מסכנים ומאבדים את עתידם בוודאות.
בתלמוד מסופר עוד כי בסופו של דבר, כעבור זמן קצר, אכן נתפס רבי עקיבא ונכלא בבית הסוהר ב"אשמת" לימוד תורה. בהמשך הוצא רבי עקיבא להורג תחת עינויים. בעוד רבי עקיבא שוהה בבית הסוהר, נתפס אף פפוס על עבירה כלשהי והושם יחד עמו בבית הסוהר. כשנכח בכך פפוס אמר: ”אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים”. לדעתו של הגאון מווילנה "דברים בטלים" אלו שעליהם נתפס היא שתיקתו על דברי רבי עקיבא.[3]
זיהויו של פפוס ומעמדו
על פי גרסת המעשה עם רבי עקיבא כפי שמופיעה בילקוט שמעוני, פפוס נחשב לחכם בדורו (ורבי עקיבא לגלג על כך לאור דבריו בשיחתם בעניין לימוד התורה במסירות נפש).[4] במקום אחר בחז"ל מופיע פפוס עם התואר "רבי", שם מוזכר כיצד הוא דורש פסוקים בארבעה מקומות ורבי עקיבא דוחה אותם אחת לאחת.[5]
בתלמוד ירושלמי יש תנא בשם יהודה בן פפוס שרבי יהושע בן חנניה מציין עליו כי ”כל מעשיו לשום שמים”.[6] במדרש שמואל אף יש ממנו אסמכתא ודרש לדין הלכתי.[7] לדעת פרשני התלמוד, פפוס בן יהודה זה, הוא אותו יהודה בן פפוס.[8][ב]
אף רבי פפייס[ג] לא ברור אם הוא פפוס זה או אחר, או שבכלל אין קשר בינו לבין אחד מאלו שנקראו פפוס.
רבנו תם[11] והרא"ש[12] מזהים את פפוס זה כפפוס בן יהודה (הראשון)[ד] שבהתנהלותו הקיצונית גרם לאשתו לזנות. בדרכם הולך גם הרב יצחק פלקסר ומביא מדברי רבו הרב יהודה מאיר שפירא שמתאר את פפוס כ"נציג המתבוללים". הרב פלקסר שולל את האפשרות לומר שפפוס זה היה חכם או שמסר את נפש על קידוש השם.[15]
לעומתם, בעלי התוספות במסכת חגיגה מבדילים ומחלקים אותם לשני אנשים שונים.[16] כך גם רבי אברהם זכות כותב שפפוס זה היה "חכם גדול בברייתא".[17] זוהי דעתו של הגאון מווילנה.[3] הגאון מווילנה אף רואה בו כאחד מזוג האחים פפוס ולוליינוס שמסרו את נפשם על קידוש השם להצלת הכלל במקרה עלילת דם.[3] הרב יוסף נפתלי שטרן הולך בשיטה זו, לפיה פפוס בן יהודה זה נחשב לחכם והיה חברו של רבי עקיבא, וכן היה אחד משני האחים שמסרו את נפשם על קידוש השם.[15]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "פפוס בן יהודה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 1029, באתר היברובוקס
ביאורים
- ↑ יצוין גם כי בר כוכבא עצמו נהרג באותה השנה שבה הוצא רבי עקיבא להורג, שנת 136.
- ↑ דומה לכך הוא סגנון "החתימה היוונית" על פי ביאור כמה מהראשונים בדברי התלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פ"ז עמוד א'[9] שהקדימו את שם האב לשמם, מה שאומר ש"יוסף בן שמעון" הוא בעצם שמעון בן יוסף.
- ↑ מוזכר בספרות חז"ל עשרות פעמים.[10]
- ↑ אף הוא מוזכר בתלמוד הירושלמי[13] ובמדרש רבה[14] בשם יהודה בן פפוס.
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א עמוד ב'.
- ↑ גדי ויסברט, "משל השועל והדגים", סנונית, ספר האגדה.
- ^ 3.0 3.1 3.2 אמרי נועם, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב', ד"ה אוי לפפוס, ורשה, תרמ"ו, עמ' קו.
- ↑ ילקוט שמעוני, ואתחנן, רמז תתל"ז.
- ↑ מכילתא, פרשת בשלח (מסכתא דויהי), פרשה ו'. באופן חלקי מוזכר גם בבראשית רבה פרשת בראשית, פרשה כ"א, סימן ה'; מדרש תנחומא, פרשת שמות, סימן י"ח; ילקוט שמעוני, פרשת בשלח, רמז רל"ח.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ט' (שם מופיע עוד כי רבן גמליאל הסתייג מחסידות היתירה); מסכת בבא בתרא, פרק ה', הלכה א'.
- ↑ מדרש שמואל, פרשה כג, סימן י.
- ↑ כפתור ופרח פרק מ"ד; הרב אהרן היימאן, "פפוס בן יהודה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמוד 1029.
- ↑ ראו פירוש רש"י לתלמוד, ד"ה שנים; פסקי רי"ד, ד"ה שני; בית הבחירה למאירי, ד"ה אמר המאירי, בשם "יש מפרשים".
- ↑ במשנה הוזכר בחמישה מקומות: מסכת שקלים, פרק ד', משנה ז'; מסכת נזיר, פרק ג', משנה ב'; מסכת עדיות, פרק ז', משנה ה'; פרק ז', משנה ו'; מסכת תמורה, פרק ג', משנה א'.
- ↑ תוספות, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד ב', ד"ה בן.
- ↑ תוספות הרא"ש, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד ב', ד"ה בן.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ד', הלכה ד'.
- ↑ במדבר רבה, פרשה ט', סימן י"ב.
- ^ 15.0 15.1 דף על הדף, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב, ירושלים, תשס"ה, עמ' ת' ואילך.
- ↑ תוספות, מסכת חגיגה, דף ד', עמוד ב', ד"ה הוה.
- ↑ רבי יחיאל היילפרין, סדר הדורות, תנאים ואמוראים, ערך פפוס בן יהודה.