מצוות צריכות כוונה
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ג עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות זמנים.משנה תורה לרמב"ם, הלכות זמנים, פרק שופר וסוכה ולול"ב, הלכות ב'–ד' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס' |
מצוות צריכות כוונה הוא כלל הלכתי שמשמעו שיש להתכוון בעת עשיית המצווה לשם קיום אותה המצווה. עשיית המצווה ללא כוונה זו אינה מספקת, ואין יוצאים בה ידי חובת קיום המצווה.
כך למשל אדם הקורא את פרשת ואתחנן הכוללת בתוכה את הפרשה של שמע ישראל, אין קריאה זו נחשבת לגביו כקיום מצוות קריאת שמע, היות שהוא לא התכוון לקיים את מצוות קריאת שמע.[1]
הצורך בכוונה בעת קיום המצווה הוא רק כאשר ניתן לשייך את מעשה המצווה גם לתכלית אחרת (לדוגמה, אדם הקורא את קריאת שמע כחלק מפרשת ואתחנן, ניתן לשייך את מעשהו לתכלית של לימוד תורה). אך אדם המניח תפילין ומתעטף בציצית, אף שלא התכוון במפורש לשם קיום מצווה, כיוון שאין תכלית אחרת במעשיו מלבד לקיום מצוות ציצית ותפילין, מעשהו נחשב בברירת מחדל לקיום מצווה[2].
מקורות הלכתיים
השאלה האם מצוות צריכות כוונה או לא נידונה על ידי האמוראים ומאוחר יותר גם על ידי הראשונים. המחלוקת דנה במצב של דיעבד, אך לכתחילה לפי כל השיטות מוסכם שעל האדם לכוון לעשיית המצווה. להלכה נפסק שמצוות צריכות כוונה אף בדיעבד.[3]
החולקים
מדברי התלמוד בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ח עמוד א' נראה שנחלקו בעניין רבא ורבי זירא - לפי רבי זירא צריך כוונה ואילו לפי רבא - לא.
בקרב הראשונים ניתן למצוא את הרי"ף בסוגיה פסק כרבי זירא ובעל המאור הקשה עליו מכמה מקומות בתלמוד וחלק עליו מכוח קושיותיו. הראב"ד (השגות על פסחים פרק י) פוסק כרי"ף. בנוסף, הרמב"ן בספר מלחמות ה' שם תירץ את קושיות בעל המאור והביא בשם רב האי גאון שסובר כרי"ף. בעל המאור בפירושו על מסכת פסחים פרק י, הביא בשם רב האי גאון שסובר כשיטתו הוא.
השולחן ערוך[4] פסק שמצוות צריכות כוונה, אך החיי אדם מוסיף שבמצוות שצריך לפעול פעולות כדי לעשותם, אזי גם אם אינו מכוין בצורה ברורה לשם המצווה, מעשיו מוכיחים שרצה לעשות מצווה זו, וזה מספיק לדין מצוות צריכות כוונה[5].
מקור הדין
לשיטה שאכן הכוונה מעכבת את המצווה, נחלקו הפוסקים מהו מקור הדין.
- לפי הספר "דרך פיקודיך"[6] הדין מדאורייתא ויסודו בפסוק המופיע בספר דברים: ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך".[7]
- ה"פרי-מגדים" הסתפק אם לא יוצאים ידי חובה מדאורייתא או שמדאורייתא יוצאים ורק ידי חובה דרבנן לא יוצאים.
- לפי ספר המקנה (נג) אם הדין מדאורייתא, יסודו בפסוק אחר מספר דברים "ולעובדו בכל לבבכם".[8] אך אם הדין דרבנן, מסביר בעל ספר המקנה, הרי שחכמים תיקנו שגם ידי חובה דאורייתא לא יצא.
במצוות השונות
מצוות שעיקרן היא התוצאה, כגון פדיון שבויים, בה העיקר הוא שהשבוי יהיה פדוי ואין חשיבות למעשה הפדיון עצמו, גם אם לא כיוון יצא ידי חובה.[9]
מצוות שבין אדם לחברו כתב ספר המקנה (נג-ט ד"ה בספר) שלכל השיטות אין צריכים בהן כוונה. אך הפרי מגדים (הובא במשנה ברורה תרצה, ד) הסתפק לגבי משלוח מנות אם צריך בה כוונה, וזו כמובן מצווה שבין אדם לחברו.
מצוות שיש בהן הנאה לכל הדעות לא צריך כוונה. (מנחת חינוך י-ג [כו] ד"ה ולעניין).
מצוות לא תעשה שמתקיימות בפעולה אקטיבית נחלקו הפוסקים האם צריך בה כוונה כמצוות עשה או שבה לכל השיטות לא צריך כוונה. (דרך פיקודיך הקדמה ב כצד הראשון ודרך המלך דעות ג,א בתחילתו כצד השני)
בהכשר מצווה לא צריך כוונה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "מצוות צריכות כוונה", באתר ויקישיבה
- הערך מצוות צריכות כוונה באתר "אסיף".
- זלמן נחמיה גולדברג, כוונה ותנאים במצוות
- ישראל מ' תא-שמע, הכוונה בעשיית מצווה, באתר "דעת"
- אורי נויבירט, בין כוונה למעשה: עיון תאולוגי ומוסרי בתפיסת המצווה על-פי ספרות חז"ל, באתר "דעת"
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ג עמוד א'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס', סעיף ד'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק י', הלכה ג'; חיי אדם סח, ט, משנה ברורה ס, י.
- ↑ ספר המקנה נג-ט בפסקה "הסכימו"; רבנו יונה על תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ב' עמוד א', בפסקה "ואיפסיקא הלכתא".
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס', סעיף ד'
- ↑ חיי אדם, כלל ס"ח, סעיף ט'.
- ↑ דרך פיקודיך, הקדמה ב'.
- ↑ דברים כ"ו 16
- ↑ דברים י"א 13
- ↑ קובץ שיעורים ח"ב כג-ו, ספר המקנה נג-ג ד"ה ובזה, מנחת חינוך א-ג [כט] ד"ה וידוע.
