קריאת שמע
קריאת שמע (בהברה עתיקה: 'קריית שמע') היא אחת המצוות החשובות בתורה, ונאמרת בבוקר ובלילה. מצווה זו כוללת הצהרת אמונה בדבר יחוד השם, אהבתו, זכירת מצוותיו והאמונה בשכר ועונש. הפסוק הפותח את קריאת שמע הוא "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
משמעות הקריאה התקבעה גם כ"קבלת עול מלכות שמיים" ו"קבלת עול מצוות", דהיינו הקריאה מהווה אקט הצהרתי שהקורא אותה מקבל על עצמו את הדברים האמורים בה: ייחוד השם, אהבתו, וקיום מצוותיו. כך הועצמה החשיבות של הקריאה, אשר הפכה גם לקריאה הצהרתית על ידי מקדשי השם היהודיים, בטרם מותם.
תוכן קריאת שמע
מצווה זו כוללת את אמירתן של שלוש פרשיות מן התורה:
שמע ישראל
הפרשה הראשונה עוסקת בלימוד עם ישראל את האמונה בייחוד ה' ואת אהבת ה':
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
— ספר דברים, פרק ו', פס' ד'-ט'
יש הסבורים כי על דרך הפשט האמור בפרשת שמע "והיו הדברים האלה על לבבך", מכוון ל"עשרת הדברים" (עשרת הדיברות) שהוזכרו לפני כן, ולא לפרשה גופה; ויש הסבורים שהכוונה היא ללימוד דברי התורה בכללם. גם בקרב חז"ל היו דעות שעיקרה של קריאת שמע אינו אלא תקנה מדברי חכמים, או יציאה ידי חובה של לימוד תורה אשר הוא עיקרה של הפרשה. אכן, בעבר נקראה פרשת 'שמע ישראל' בבית המקדש יחד עם פרשת עשרת הדיברות. אך משחרב המקדש אסרו חז"ל על קריאת עשרת הדיברות כחלק מקריאת שמע, מפני "תרעומת המינים", דהיינו מפני הכתות שהיו באותה תקופה, שקידשו רק את עשרת הדיברות וזלזלו בשאר המצוות.
לאחר אמירת הפסוק הראשון של פרשיה זו ('שמע ישראל') בעצימת העיניים, מפסיקים באמצע הפרשה ואומרים את המילים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. מילים אלו אינן חלק מן הפרשה, אך בפועל נהגו לאומרם כבר בתקופת חז"ל, כיון של פי המסורת יעקב אבינו בטרם מותו ציוה את בניו על האמונה, וענו לו פה אחד שמע ישראל, ענה להם אף הוא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אכן בתורה לא מופיע פסוק זה, ולכן אומרים אותו בלחש, כדי לציין שזוהי תוספת שאינה חלק מן הפרשיה הזו. מדרש חז"ל ידוע מספק הסבר אחר לתוספת, כמו גם לאמירתה בלחש. לפי המדרש הזה, משה רבנו שמע את התוספת הזו בפי המלאכים בשמים - הגם שאין היא חלק מן הטקסט שנמסר לו בסיני. בתפילת ערבית של יום הכיפורים משנים מהמנהג הרגיל וקוראים את התוספת הזו ('ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד') בקול ולא בלחש. ההסבר לכך נשען על המדרש הנ"ל, כיוון שביום הכיפורים לא אוכלים ולא שותים נדמים למלאכים שלא אוכלים ולא שותים. בין חכמי ישראל היו שביקשו לבטל את המנהג לומר "ברוך שם".
קבלת עול מלכות שמיים
הפרשה השנייה עוסקת במלכות ה' על הארץ, ובעבודת ה' ושכרה:
וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם--כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל-הָאָרֶץ.
— ספר דברים, פרק י"א, פס' י"ג-כ"א
קבלת עול מצוות
הפרשה השלישית עוסקת בזכירת כל המצוות באמצעות הציצית, ובהתקדשות עם ישראל עבור ה', ובסופה זכירת יציאת מצרים:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם. אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם.
— ספר במדבר, פרק ט"ו, פס' ל"ז-מ"א
הפרשה השלישית אינה חלק ממצוות קריאת שמע מן התורה, ונתקן לאומרה על ידי חז"ל כדי לקיים מצוות זכירת יציאת מצרים המוזכרת בפרשה.
דיני המצווה
מצווה זו, דיניה ופרטיה פותחים את שישה סדרי משנה: "מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן..." שם מבואר, מילתא אגב אורחא, שזמנה של קריאת שמע הוא, כאמור בשתי הפרשיות הראשונות, "בשכבך ובקומך", כלומר (לדעת בית הלל שהלכה נפסקה כמותם), "בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים". שיטת בית שמאי הייתה שהקוראים צריכים גם לעמוד בפועל בזמן קריאת שמע של שחרית, ולשכב בפועל בזמן קריאת שמע של ערבית, אך חז"ל דחו דעה זו מהלכה, ואף גינו את ההולכים לפיה[1].
לקריאה תוקנו ברכות לפניה ולאחריה - "ברכות קריאת שמע", ובמשך הזמן הוצמדה לתפילת שחרית וערבית. אצל חז"ל מוזכרת גם "קריאת שמע על המיטה", בסמוך לשינה, ולפי דעתו של רש"י הייתה זו הקריאה של בני ארץ ישראל אשר היו מתפללים תפילת ערבית לפני השקיעה, והיו מזכירים בה קריאת שמע רק כדי לעמוד מתוך דברי תורה. בהמשך התקבלה קריאה זו כקריאה עצמאית ונוספת, בסמוך אל ברכת המפיל לפני השינה, וכהגנה מפני סכנות הלילה. לדעת בעלי התוספות כבר מלכתחילה תוקנה כחלק מתפילת ערבית על שלשת פרשיותיה, ואילו בקריאת שמע שעל המיטה, נאמרת הפרשה הראשונה בלבד.
חתן בערב חתונתו, פטור מהקריאה, בשל הכלל ההלכתי: העוסק במצוה פטור מן המצוה, כיוון שהוא טרוד במצווה אחרת.
שתי הפרשיות הראשונות שבקריאת שמע נכתבות בקלף שבתוך התפילין (יחד עם שתי פרשות אחרות) ובתוך המזוזה. מצוותן מוזכרת בסופן.
זמן קריאת שמע
זמן קריאת שמע בשחרית
תחילת הזמן היא "משיכיר את חברו הרגיל עמו קצת", ובדיעבד אם קרא מעלות השחר יצא.
סוף זמנה הוא בסוף שלוש שעות זמניות. בלוחות שנה רבים מובאות שתי שיטות: שיטת המגן אברהם המוקדמת יותר, ושיטת הגר"א (שלפיה סוף הזמן מאוחר יותר). מי שלא קראה בשעה זו יכול לקוראה עם ברכותיה עד סוף השעה הזמנית הרביעית, ויש הסוברים שיכול לקוראה עד חצות בברכותיה. לאחר מכן יקראנה בלא ברכותיה ויקבל על כך שכר כלימוד תורה.
המובחר ביותר הוא לקרוא קריאת שמע סמוך להנץ החמה, ומיד להתפלל תפילת שחרית. תפילה שכזו, בה קריאת שמע נעשית סמוך להנץ החמה והתפילה מיד לאחריה נקראת תפילת ותיקין.
זמן קריאת שמע בערבית
תחילת הזמן היא בשעת צאת הכוכבים. יש לקראה לפני חצות הלילה, ואם לא הספיק לקוראה לפני חצות יקראנה לפני עלות השחר ולפחות לפני הנץ החמה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קריאת שמע |
 טקסט בוויקיטקסט: קריאת שמע |
- קריאת שמע, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב אורי שרקי, קריאת שמע וברכותיה חלק א, חלק ב, מתוך סדרת השיעורים "שיעורים במחשבת ישראל" באתר מכון מאיר.
- פרופ' משה ויינפלד, פירושה של קריאת שמע, באתר מט"ח
- אורי שרקי, עיון תפילה, פירושים על קריאת שמע וברכותיה באספקלריה של התורה הגואלת, הוצאת תנועת "תורה אחרי צבא", תשס"ח
- ישעיהו ליבוביץ, קריאת-שמע (מתוך הספר "אמונה, היסטוריה וערכים"), אתר עמותת "לשמה"
- טעמים נוספים לקריאת שמע, עצימת העיניים בפסוק ראשון, באתר "פרשת השבוע".
- הרב אליעזר מלמד: קריאת שמע בכלליות, פרטי קריאת שמע (פירוט תוכן המאמרים בדף השיחה)
- זמן קריאת שמע באתר 'ויקיסוגיה'
הערות שוליים
- ^ מסכת ברכות, דף י' עמוד ב'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
