שמע ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שמע ישראל הוא כינוי של פסוק בספר דברים: ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד (ו', ד), המקובל כהצהרת האמונה הבסיסית ביותר ביהדות. היא נאמרת בהזדמנויות שונות, בין שגרתיות - בכל בוקר וערב בקריאת שמע וכן לפני השינה (קריאת שמע שעל המיטה) - ובין קיצוניות, למשל במקרים של מוות. במוצאי יום כיפור נהוג לומר את פסוק שמע ישראל בסיום תפילת נעילה.

רקע

תבליט שמע ישראל בתוך מנורת הכנסת

מבחינת תוכנו, הפסוק הוא קריאה לעם ישראל להכיר באלוקותו של ה' ולקבל את עול מלכותו, בהיותו אלוקיו של עם ישראל, ובהיותו אחד ויחיד. במקור אמר אותו משה רבנו במהלך נאומו לעם ישראל לפני מותו. הגמרא מציינת שהפסוק נאמר עוד לפני כן על ידי בני יעקב ליעקב לפני שנפטר:

אמר ר' שמעון בן לקיש: 'ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם' - בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: 'שמא חס ושלום יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכאבי יצחק שיצא ממנו עשיו?' אמרו לו בניו: 'שמע ישראל: ה' אלקינו ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בליבנו אלא אחד.' באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.

תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף נו ע"א

בספר התורה מופיע הפסוק "שמע ישראל" ובו האותיות עי"ן של "שמע" ודל"ת של "אחד" מוגדלות (אותיות רבתי). בעקבות כך הוא נדפס כך גם בחלק מהסידורים. לפי התלמוד הבבלי (מסכת ברכות, דף י"ג ע"ב) חשוב להאריך ולדייק בהגיית המילה "אחד", בעיקר באות דל"ת, וזאת על מנת שלא ישתמע שאלוקי ישראל הוא אלוקים אחר (בעקבות החלפת האות דל"ת ברי"ש). פסוק זה הוא עיקר קריאת שמע, ומי שלא כיוון בו לא יצא ידי חובתו בקריאת שמע. כמו כן, אמרו חז"ל שהמאריך בתיבת "אחד" מאריכים לו ימיו ושנותיו, ושיעור ההארכה הוא שימליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות השמים.

הפסוק "שמע ישראל" מסמל לעיתים את הידיעה הבסיסית ביותר שכל יהודי צריך לדעת. כך, למשל, מציג ארגון יד לאחים ילדים יהודים הגדלים עם אביהם הערבי בכפר ערבי כילדים שאינם יודעים לומר "שמע ישראל".[1] בשנת 2001 יצאה מפלגת ש"ס בקמפיין פרסום גדול להחדרת הכרת הפסוק שמע ישראל, לאחר שהרב עובדיה יוסף חלם שהמשיח אמר לו שהוא אינו בא כי יש מיליון ילדים שאינם יודעים את "שמע ישראל".[2]

האדמו"ר מקאליב הרב מנחם מנדל טאוב תיקן את אמירת "שמע ישראל" בסיום כל תפילה לזכר נספי השואה, וכמו כן מעודד אמירת "שמע ישראל" כזכר לנספי השואה בסיום עצרות המוניות בציבור הדתי והחרדי. גם שמו של מכון ההנצחה לנספי השואה שיזם האדמו"ר מקאליב הוא "שמע ישראל", וכך גם שמה של האנציקלופדיה שיצאה מטעם המכון שבה רוכזו סיפורי האמונה ומסירות הנפש של הנספים.

אמירה בעת מוות על קידוש השם

בתלמוד הבבלי מופיע סיפור מותו של רבי עקיבא, המדגים אמירת "שמע ישראל" בעת מוות על קידוש השם:

"בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמיים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד".

אמירת "שמע ישראל" בשעת מוות ובמיוחד במצבים של הקרבה עצמית, נחשבת בתורת הסוד כתיקון גדול ביותר לנשמת האדם ומכפרת על עוונות רבים, ונהוגה גם דורות רבים לאחר רבי עקיבא. במיוחד בתקופות מסעי הצלב, ובפוגרומים השונים.

בקינה על השואה שחיבר האדמו"ר מבאבוב הוא מציין את מסירת הנפש תוך אמירת "שמע ישראל": ”צעקתם ובכיותיהם, צפופים וסגורים בקרונים. כצאן לטבח יובלו לשרפה בכבשונים. קול שועם יזכר תמיד לפני שוכן מעונים. בקראם שמע ישראל, מסרו נפשם לאדוני האדונים”.

גם בדורנו, התפרסם קצין צה"ל רועי קליין, אשר בקרב בבינת ג'בייל השתטח על רימון יד במטרה להציל את חבריו לפלוגה במהלך מלחמת לבנון השנייה וזעק "שמע ישראל" לפני שהקריב את חייו כדי להציל את חיי חבריו.

במוזיקה היהודית והישראלית

הפסוק שמע ישראל הולחן ובוצע על ידי צביקה פיק בפסטיבל הזמר החסידי בשנת 1972 וזכה במקום השלישי. כעבור זמן קצר ביצע הזמר מרדכי בן דוד לחן זה והכלילו באלבום הבכורה שלו שיצא בשנת 1973.

הביטוי "שמע ישראל" הוא המוטיב הבולט בשירה של שרית חדד "כשהלב בוכה" (מילים: יוסי גיספן). שמו של אלבום הסולו הראשון של הזמר מוקי הוא "שמע ישראל".

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מי לא יצעק השנה "שמע ישראל", 26 בספטמבר 2006, באתר "יד לאחים".
  2. ^ 5 שנים להתגלות המשיח למרן בחלום, י"א בתמוז תשס"ו (7 ביולי 2006), באתר "השם1.נט.