ממוצע אריתמטי-גאומטרי

בערך זה נעשה שימוש בסימנים מוסכמים מתחום המתמטיקה. להבהרת הסימנים ראו סימון מתמטי.

באנליזה מתמטית, הממוצע האריתמטי–גאומטרי של שני מספרים הוא ערך ביניים המתקבל מהחלפה חוזרת של המספרים בממוצע האריתמטי והגאומטרי שלהם. התהליך נחקר בתחילה על ידי לגראנז' וגאוס, ובתחילת המאה ה-19 השתמש בו לז'נדר כדי לחשב אינטגרלים אליפטיים.

הגדרה

אם $a,b$ הם מספרים (ממשיים) חיוביים, הממוצע האריתמטי-גאומטרי שלהם הוא הגבול המשותף של הסדרות $a_n,b_n$ , המוגדרות ברקורסיה על־פי הנוסחאות:

• $a_{n+1}=\frac{a_n+b_n}{2}$ (כל אבר בסדרה זו הוא ממוצע חשבוני של שני אברים: קודמו בסדרה והמקביל בסדרה האחרת)
• $b_{n+1}=\sqrt{a_n{b}_n}$ (כל אבר בסדרה זו הוא ממוצע גאומטרי של שני אברים: קודמו בסדרה והמקביל בסדרה האחרת)

כאשר $a_0=a,b_0=b$ . מקובל לסמן את הממוצע $M(a,b)$ .

דוגמה

כדי למצוא את הממוצע האריתמטי–גאומטרי של $a_0=24,b_0=6$ , נחשב תחילה את הממוצע האריתמטי והממוצע הגאומטרי שלהם:

$\begin{array}{r}{a}_1=\frac{1}{2}(24+6)=15\\ b_1=\sqrt{24\cdot 6}=12\end{array}$

נמשיך בתהליך האיטרציה ונחשב:

$\begin{array}{r}{a}_2=\frac{1}{2}(15+12)=13.5\\ b_2=\sqrt{15\cdot 12}=13.41640786500\dots \end{array}$

וכן הלאה.

ארבעת הצעדים הראשונים נותנים את הערכים הבאים:

$n$	$a_n$	$b_n$
0	24	6
1	15	12
2	13.5	13.41640786500...
3	13.45820393250...	13.45813903099...
4	13.45817148175...	13.45817148171...

הערכים מתקרבים זה לזה במהירות, וגבולם המשותף הוא הממוצע האריתמטי–גאומטרי של זוג המספרים המקוריים.

תכונות

הממוצע האריתמטי–גאומטרי של מספרים ממשיים

קל להוכיח (אי-שוויון הממוצעים) כי $b_n\le b_{n+1}\le a_{n+1}\le a_n$ לכל $n>0$ , ואם $a>b$ הממוצע מתכנס לגבול ממשי מסוים, בהתאם ללמה של קנטור, ומקיים $b<M(a,b)<a$ .

לממוצע האריתמטי–גאומטרי כמה תכונות חשובות: הפונקציה $M$ הומוגנית מסדר 1 (כלומר, $M(\lambda a,\lambda b)=\lambda M(a,b)$ ; לכן, אם מגדירים $f(x)=M(1,x)$ , אפשר לשחזר את $M$ לפי הזהות $M(a,b)=a\cdot f\left(\frac{b}{a}\right)$ . בנוסף, מן ההגדרה נובע כי $M(a,b)=M(\frac{a+b}{2},\sqrt{ab})$ ; במלים אחרות, $f(x)=\frac{1+x}{2}\cdot f\left(\frac{2\sqrt{x}}{1+x}\right)$ .

ב-30 במאי 1799 הבחין גאוס שהערכים $\frac{1}{M(1,\sqrt{2})},\frac{2}{\pi }\underset{0}{\overset{1}{\int }}\frac{dt}{\sqrt{1-t^4}}$ מתלכדים לפחות עד כדי 11 ספרות עשרוניות (הערך המשותף נקרא לפעמים "קבוע גאוס"). גילוי זה התניע עבודה רבה באנליזה של המאה ה-19. בהמשך גילה והוכיח גאוס נוסחה כללית,

$\frac{1}{M(1,x)}=\frac{2}{\pi }\underset{0}{\overset{\frac{\pi }{2}}{\int }}\frac{d\theta }{\sqrt{1-(1-x^2)\sin (\theta {)}^2}}$

ובכך הניח את היסוד לעבודתם של אבל ויעקבי על אינטגרלים של פונקציות אלגבריות.

הממוצע האריתמטי–גאומטרי של מספרים מרוכבים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בעוד הקשרים שנמצאו בין הממוצע האריתמטי גאומטרי של מספרים ממשיים לאינטגרלים אליפטיים הוליכו לפתרון כמה מן הבעיות הקשות באנליזה של המאה ה-18, חקר הממוצע האריתמטי גאומטרי של זוג מספרים $(a,b)$ משדה המספרים המרוכבים הוליך לכמה מההתפתחויות המעמיקות ביותר במתמטיקה של המאה ה-19. מסתבר שבעבור שני מספרים מרוכבים, הממוצע האריתמטי גאומטרי הופך לפונקציה רב ערכית (Multi-valued function), כלומר לפונקציה שמקבלת אינסוף ערכים עבור כל זוג מספרים שמציבים בה. הסיבה לכך נעוצה בכך שהשורש הריבועי של מכפלת המספרים $b_n$ מקבל שני ערכים בכל פעם, כך שלא מקבלים אפשרות אחת לסדרה $(a_n,b_n)$ אלא דווקא אינסוף הסתעפויות, שמתוכן רק חלק מקבלות ערך שונה מאפס. מתברר שכאשר בוחרים בכל איטרציה בתור ממוצע גאומטרי את הערך הקרוב יותר לממוצע החשבוני (זו הבחירה ה"נכונה", כביכול), זוג הסדרות מתכנס לאותו ערך כמו במקרה הממשי. על ידי ביצוע מספר סופי של "שגיאות" מכוונות בהוצאת השורש, ניתן לקבל ערכים שונים של $M(a,b)$ . מבין הערכים השונים של $M(a,b)$ ניתן להגדיר ערך מסוים כ"פשוט ביותר", והוא הערך שמתקבל כאשר כל הבחירות נכונות. התוצאה העמוקה הבאה של גאוס קובעת את הקשר בין הערך היסודי (הערך הפשוט ביותר) של הממוצע האריתמטי גאומטרי לכל הערכים האפשריים האחרים שלו:

משפט. יהיו $a,b$ מספרים מרוכבים המקיימים $a\ne \pm b$ , ויהיו $\mu ,\lambda$ הערכים הפשוטים ביותר של $M(a,b),M(a+b,a-b)$ בהתאמה. אז כל הערכים האפשריים ${\mu }^{\prime }$ של $M(a,b)$ ניתנים על ידי הנוסחה:

$\frac{1}{{\mu }^{\prime }}=\frac{d}{\mu }+\frac{ci}{\lambda }$

כאשר $c,d$ מספרים זרים שרירותיים המקיימים $d\equiv 1(\mathrm{mod}4),c\equiv 0(\mathrm{mod}4)$ .

הוכחה של ההצגה האינטגרלית של גאוס

ההוכחה שמובאת להלן ניתנה לראשונה על ידי גאוס. יהי $I(x,y)$ האינטגרל:

$I(x,y)=\underset{0}{\overset{\frac{\pi }{2}}{\int }}\frac{d\theta }{\sqrt{x^2\cos (\theta {)}^2+y^2\sin (\theta {)}^2}}$

הוכחתו של גאוס מבוססת על הצבת משתנים גאונית – נחליף את משתנה האינטגרציה $\theta$ במשתנה חדש ${\theta }^{\prime }$ המקיים

$\sin (\theta )=\frac{2x\sin ({\theta }^{\prime })}{(x+y)+(x-y)\sin ({\theta }^{\prime }{)}^2}$

ונקבל לאחר פישוט אלגברי ארוך ומסובך כי

$\begin{array}{rl}I(x,y)& =\underset{0}{\overset{\frac{\pi }{2}}{\int }}\frac{d{\theta }^{\prime }}{\sqrt{(\frac{1}{2}(x+y){)}^2\cos ({\theta }^{\prime }{)}^2+(\sqrt{xy}{)}^2\sin ({\theta }^{\prime }{)}^2}}\\ & =I(\frac{1}{2}(x+y),\sqrt{xy})\end{array}$

אם נביט בביטוי תחת סימן האינטגרל נשים לב לאנלוגיה בינו לבין תכונות הממוצע האריתמטי–גאומטרי; הממוצע האריתמטי–גאומטרי של שני מספרים שווה לממוצע האריתמטי–גאומטרי של הממוצעים האריתמטיים והגאומטריים שלהם. לפיכך נקבל:

$\begin{array}{rl}I(x,y)& =I(a_1,g_1)=\cdots \\ & =I(M(x,y),M(x,y))=\frac{\pi }{2M(x,y)}\end{array}$

השוויון האחרון נובע מההבחנה $I(z,z)=\underset{0}{\overset{\frac{\pi }{2}}{\int }}\frac{d\theta }{z}=\frac{\pi }{2z}$ .

לבסוף, קיבלנו את התוצאה המבוקשת:

$M(x,y)=\frac{\pi }{2I(x,y)}$

מקורות

• J.M. Borwein and P. B. Borwein, Pi and the AGM, 1987.

ראו גם

• פונקציות תטא
• אלגוריתם גאוס-לז'נדר

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0