כונתילת עג'רוד

כונתילת עג'רוד

(למפת סיני רגילה)

ישראל

ירדן

ערב
הסעודית

הים התיכון

ים סוף

כונתילת עג'רוד

כונתילת עג'רוד (ערבית: كونتيلة عجرود מילולית: תל מבודד של בארות), הידוע גם כחורבת תימן, הוא מקבץ של בארות רדודות ואתר ארכאולוגי במזרח סיני. באתר, שהיה מיושב במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, נתגלו 55 כתובות בעברית, השופכים אור על אמונתם הדתית של תושבי ממלכת ישראל הקדומה.

מיקום התל

התל ממוקם על גבעה השולטת על דרך עזה הקדומה, בשליש הדרך בין קדש ברנע לעציון גבר (בנקודת ציון 144500/456000 ברשת ישראל החדשה), דרומית להר עריף א-נאקה. זאב משל סובר שהאתר שימש כתחנת משמר והצטיידות במים בדרך העתיקה וייתכן אף שבמקום היה צומת עם דרך המובילה מערבה אל מרכז סיני דרך ואדי קוריה המנקז את האזור. משמעות השם בערבית היא: "תל מבודד של בארות" ואמנם לרגלי התל יש מספר בארות, שהן אחד ממקורות המים הבודדים בקו הגאוגרפי שבין רפיח לאילת.

תולדות מחקר האתר

בן המערב הראשון שהגיע בעת החדשה לאתר היה המזרחן האנגלי אדוארד הנרי פלמר, בשנת 1869. הוא מצא בביקורו את הבארות פעילות. הוא אף הציע לזהות את האתר כ"ג'יפסריה" (Gypsaria) המצוינת בין חלוצה ובין אילת במפת פויטינגר. זיהוי זה התקבל ואף הופיע במספר מפות מאוחרות יותר, עד אשר הארכאולוג הישראלי בנו רותנברג אסף ב-1967 חרסים שהיו על פני השטח, ותיארך אותם לתקופת המלוכה ולא לתקופה הרומית. הנוסע אלואיס מוסיל הגיע גם הוא לאתר בתחילת המאה ה-20, אך לא סקר אותו.

בין השנים 1974–1976, בעת שהיה חצי האי סיני בשליטת ישראל, נחפר האתר על ידי משלחת שכללה מתנדבים, רובם אנשי המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית,^[1] בראשות הארכאולוג זאב משל בסיועם של קציני מטה ארכאולוגיה של צה"ל בסיני, אבנר גורן ובנימין זאס.^[2]

הממצאים

לפני תחילת החפירות היו פני האתר בצורת גל חורבות בצורה מלבנית שמרכזו שקוע, אשר השתרע על פני רוב המישור בחלקה הצפוני של הגבעה. קווי המתאר של גל החורבות הזכירו את אלו של שרידי מיצדים שנמצאו בהר הנגב, המתאפיינים בחצר מרכזית המוקפת חומת הגנה. לאחר סיום החפירות, התברר כי האתר שונה מהמיצדים הישראלים בכך שחסרה בו חומת ההגנה במבנה האופייני למיצדי הנגב והוא בעל מבנה שונה, שכנראה נגזר מהשימושים שיועדו למבנים השונים באתר.

שני מבנים עיקריים נמצאו באתר. הגדול שבהם, בגודל של 25X15 מטר, נשתמר בצורה טובה והקירות שנחשפו בו הגיעו לגובה של 1.5 מטר. המבנה הקטן, שמוקם ממזרח למבנה הגדול, כמעט ולא נשתמר. עיטורים דומים שנמצאו בשני המבנים איפשרו לשייכם לאותה תקופה.

בחלקו הדרומי של המבנה הגדול נחשף חדר צר וארוך ובו שני ספסלים ארוכים צמודים לקירות. החדר כונה על ידי החופרים "חדר הספסלים", ובו נמצאו רוב הממצאים החשובים. בין היתר נמצאו בו כתובות טיח בכתב הפיניקי וכתב העברי הקדום על הקירות^[3] ”[..י]ארך יממ וישבעו [...י]תנו ל[י]הוה[.]תימנ.ולאשרת[ה] היטב יקוק [..]” (=יאריך ימים וישבעו, ליקוק תימן ולאשרתו, הטיב(ה) יקוק), פיטסים (כדים גדולים) ועליהם ציורים וכתובות בכתב העברי הקדום (ראו להלן), קערות אבן וביניהן אחת העשויה אבן שאינה מקומית ומשקלה כ-200 ק"ג, ועליה כתובת המבקשת את ברכת יקוק ”לעֹבַדְיָו בן עדנה בָרֻך הֻא ליהו”,^[4] וכן כתובת המתארת את הופעת האל, ”ובזרוח אל.. וימסן הרם..וידכן גבנונים...לברך בעל ביום מלחמה...לשם אל ביום מלחמה...” וממצאים שונים נוספים כגון: פכיות, נרות, צפחות ושרידי אריג משובח. ממצאים אלו היו שונים מהממצאים שנתגלו בחלקים האחרים של המבנה הגדול ובמבנה הקטן, והעידו על תפקידו המיוחד של חדר הספסלים.

בחצר המרכזית של המבנה הגדול לא נתגלו ממצאים משמעותיים, למעט הפינה הדרומית, שבה נמצאו תנורי אפייה. בחדרים צרים הסמוכים לחצר נתגלו שברי פיטסים וקנקנים, ומשערים כי הם שימשו כמחסנים.

על פיטס אחד מצוירים שני אלילים דמויי עגל, בעלי זנב, ומעליהם אישה מנגנת; מעל לציור נכתב בין השאר: ”אמר א[ ]ו[. ] ה [ ]ך אֶמֹר ליהל[יו] וליועשה ול[ בֵּ]רַכְתִּ אתכמ ליקוק שמרנ ולאשרתה” (= "אמר ... אמור ליהליו וליועשה ול.. בירכתי אתכם ליקוק שומרון ולאשרתו"). מקובל לראות בציור זה את יקוק ואשרתו לפי תפיסת הכותב, אולם לדעת חוקר המקרא שמואל אחיטוב, הציור הוא העיצוב המקורי של הכד, והכתובת אינה אלא הקדשה מאוחרת.

על הפיטס השני מופיעות דמויות של מתפללים, ומעליהם כתובת בת שתי שורות, על הפיטס מופיעים גם מכלול אותיות האלפבית מספר פעמים לאורכו ולרחבו והם משתלבים עם הכתובת. הכתובת היא ”ליקוק התמנ ולאשרתה ... כל אשר ישאל מאִש חנן הֻא ונתן לּה יהו כלבבֹה” (= "ליקוק התימן ולאשרתו ... כל אשר ישאל מאיש חנן, ונתן לו יקוק כלבבו").

משל מצא דמיון בין הציור המתואר וציור נוסף שנמצא באתר ובין חפצי שנהב שנמצאו בארמון שלמנאסר וחפצי שנהב שנמצאו בשומרון, והסיק כי התקיים קשר בין האתר הדרומי המבודד ובין התרבות הפיניקית-סורית שבצפון.

זיהוי תושבי האתר וחשיבות הממצאים

משל שיער כי מדובר באתר ישראלי מהמאות ה-9 וה-8 לפנה"ס (תקופת שלטון בית יהוא בממלכת ישראל), אשר שימש כתחנת דרכים והכיל אתר פולחן ששימש עוברי אורח.

האתר מזוהה כיישוב מממלכת ישראל, בין היתר משום אזכור העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל, בממצאים האפיגראפיים, וכן משום הדרך בה שימש הרכיב התאופורי של שם יקוק בשמות האנשים, שבישראל הוא קוצר מ"יהו" ל"יו" .^[5] כך גם נפוצה בממלכת ישראל הצורה המקוצרת "יהו" לשם "יקוק" .

הממצאים מפתיעים מכמה סיבות:

למרות שידוע, ממקורות תנ"כיים על עבודת אלילים בקרב בני ישראל, זו דוגמה נדירה שבה עובדי אלילים שילבו את עבודת ה' בתוך פנתיאון בו "יש לו בת זוג" – האשרה (כתובת דומה נמצאה על ידי הארכאולוג ויליאם דוור בחורבת אל כום). מאידך, סבורים שמואל אחיטוב ומרדכי כוגן, כי האשרה אינה האלה הכנענית אשרה, אלא עץ נטוע בצד המקדש המשמש כפטיש פולחני (בהתאם לכתוב בספר דברים טז,כא: "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך").

האזכור של שומרון באתר דרומי מאוד, בגבול הדרומי של ממלכת יהודה, מעיד על שיתוף פעולה בין שתי הממלכות במסחר.

גורל הממצאים הארכאולוגיים

במסגרת הסכם שנערך בין ממשלת רבין-פרס לבין המצרים בשנת 1993, העבירה ישראל למצרים פריטים ארכאולוגיים שנמצאו בזמן השלטון הישראלי בחצי האי סיני. בין הממצאים הללו היו גם ממצאי כונתילת עג'רוד^[6]. ממצאים אלו לא הוצגו בפומבי ולא היה ידוע מיקומם. לאחר שבמהומות במצרים בתחילת 2011 נשדדו ממוזיאונים ברחבי מצרים ממצאים ארכאולוגיים, בתחילת פברואר 2011 נמסר על ידי השר המצרי לענייני עתיקות, זאהי חוואס, כי ממצאים ארכאולוגיים רבים נשדדו ממחסן בקנטרה וכי 288 מהם הוחזרו. לאחר כחודש, נמסר כי ממצאים ארכאולוגיים רבים הועברו מקנטרה לקהיר, למקום בטוח יותר, וכי הפריטים הללו כוללים גם ממצאים שהועברו מישראל למצרים במסגרת הסכם השלום. הרשל שנקס (אנ'), עורך כתב העת "Biblical Archaeology Review" מסיק כי ממצאי כונתילת עג'רוד כנראה שמורים עתה בקהיר.^[7]

לקריאה נוספת

זאב משל, "כונתילת עג'רוד – אתר מתקופת המלוכה בגבול סיני", קדמוניות 36 תשל"ז, עמ' 119–124.
זאב משל, "חורבת תימן (כונתילת עג'רוד) - מרכז דתי מתקופת המלוכה במרכז סיני", בתוך: סיני חלק ב', תל אביב תשמ"ז, עמ' 667-671.
מרדכי גילולה, "ליקוק שמרן ולאשרתה", שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, גיליון ג', תשל"ח, עמ' 129 - 137
משה ויינפלד, "יומן פרסומים: ג. נוספים לכתובת עג'רוד", שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, גיליון ה-ו, תשמ"א-תשמ"ב, עמ' 237 - 239
הערך 'תימן, חורבת', בתוך: אפרים שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל
שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, עמ' 152 - 162.

Z Meshel, "Did Yahweh Have a Consort? The New Religious Inscriptions from Sinai", Biblical Archaeology Review, 1979
L. Singer-Avitz, The date of Kuntillet Ajrud. Tel aviv, 33, 2. (2006) 196-228
B.B. Schmidt The iron age Phitoi drawings from Horvat Teman or Kuntillet Ajrud: some new proposals. Journal of Ancient Near Eastern Religions, 2, 1. (2002) 91-125
Ze’ev Meshel, Kuntillet ‘Ajrud (Ḥorvat Teman): An Iron Age II Religious Site on the Judah-Sinai Border, Israel Exploration Society, 2012