דונלד רמספלד

דונלד רמספלד
Donald Rumsfeld

דונלד רמספלד, 2001
לידה	9 ביולי 1932 (גיל: 91) אוונסטון שבאילינוי
מדינה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מזכיר ההגנה של ארצות הברית ה־21 20 בינואר 2001 – 18 בדצמבר 2006 (5 שנים ו־47 שבועות) תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש → ויליאם כהן רוברט גייטס ←
מזכיר ההגנה של ארצות הברית ה־13 20 בנובמבר 1975 – 20 בינואר 1977 (שנה ו־8 שבועות) תחת נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד → הרולד בראון ג'יימס ר' שלזינגר ←

דונלד הנרי רמספלד (באנגלית: Donald Henry Rumsfeld; נולד ב-9 ביולי 1932 באוונסטון, אילינוי) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי רפובליקני. שימש כמזכיר ההגנה ה-13 תחת הנשיא ג'רלד פורד בין השנים 1975–1977 וכמזכיר ההגנה ה-21 תחת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בין השנים 2001–2006. היה מזכיר ההגנה הצעיר ביותר (בגיל 43) והמבוגר ביותר (בגיל 74). כמו כן הוא האדם היחיד שהחזיק במשרה בשתי קדנציות לא רצופות והשני מבחינת משך הזמן ששימש בתפקיד, לאחר רוברט מקנמארה.

ראמספלד שימש במגוון תפקידים תחת הנשיא ריצ'רד ניקסון, ביניהם יועץ לנשיא, תחת הנשיא ג'רלד פורד כראש הסגל של הבית הלבן, כיהן ארבע קדנציות בבית הנבחרים האמריקאי ושימש כשגריר ארצות הברית לנאטו. היה טייס בצי האמריקני בין השנים 1954 -1957. ב-1977 הוענק לו תואר הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, מדליית החירות הנשיאותית. בעיני רבים, רמספלד הוא מזכיר ההגנה השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית.

התנגדותו לשחרור ג'ונתן פולארד

רמספלד הוא מתנגד תקיף לשחרורו או חנינתו של המרגל ג'ונתן פולארד. בשנת 1998, כתגובה לדיווחים בתקשורת על כך שהנשיא קלינטון שוקל לתת חנינה לפולארד, ראמספלד שיגר מכתב לנשיא וביקש ממנו שלא להעניק את החנינה. במכתב נטען ששחרורו של פולארד עומד בניגוד לאינטרסים של ארצות הברית והוא חתום על ידי שבעה מזכירי הגנה לשעבר כולל רמספלד עצמו. בסופו של דבר, קלינטון החליט שלא להעניק חנינה לפולארד.

גם לאחר קביעת מועד שחרורו של פולארד בנובמבר 2015, דבק ראמספלד בהתנגדותו לשחרור, וטען כי מדובר ב"רעיון גרוע".

התפטרותו

בשנת 2006 הוטחה ברמספלד ביקורת קשה עקב המצב הקשה במלחמה בעיראק. רמספלד נחשב, מבין ראשי הממשל, מהתומכים העיקריים ביציאה למלחמה. עיקר הטענות היו על התמקדות במלחמה ללא חשיבה מספקת על המצב שיבוא בעקבותיה ועל כך שקיצץ מתקציב מטוס הקרב ה-F-22. ביקורת הייתה גם בנושאים צבאיים ובמרכזה מכתב של שמונה גנרלים ואדמירלים לשעבר שקראו לרמספלד להתפטר. בנוסף, נמתחה ביקורת רבה על האישור שניתן על ידי רמספלד לשיטות חקירה אלטרנטיביות, שנטען^{[דרושה הבהרה]} כי עלו כדי עינויים. ידוע, בהקשר זה, מה שזכה לכינוי "מזכר רמספלד", שעמד במוקד ספרו הביקורתי של פיליפ סאנדס, צוות הטרור - מזכר רמספלד והבגידה בערכים האמריקאיים.

הנשיא בוש הביע בו תמיכה. גם בתקופה שלפני הבחירות לבית הנבחרים האמריקני בשנת 2006, טען הנשיא בוש במספר הזדמנויות שרמספלד יישאר בתפקיד מזכיר ההגנה כל עוד הוא משמש כנשיא. אולם לאחר הבחירות בהן איבדו הרפובליקנים את השליטה בבית לטובת הדמוקרטים לאחר 12 שנים, בוש הודיע שרמספלד יתפטר מתפקידו כמזכיר ההגנה. רפובליקנים רבים ראו את ההודעה על ההתפטרות כמאוחרת מדי, שכן היו סבורים שהיו זוכים בקולות רבים יותר לו המצביעים ידעו על ההתפטרות.

בוש מינה לתפקיד מזכיר ההגנה את ד"ר רוברט גייטס. במסיבת עיתונאים בה הודיע הנשיא על התפטרותו של ראמספלד ומינויו של גייטס, הוא טען שאמריקה והעולם בטוחים יותר בשל שירותו ומנהיגותו של דונלד רמספלד.

קישורים חיצוניים

• אמיר אורן, כך סיכלתי את שחרור פולארד, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
• בועז ביסמוט ועמוס רגב, ‏"אלקים אדירים, אתם תצטרכו להחליט על איראן", באתר ישראל היום, 14 באוקטובר 2011
• אלי לאון וסוכנויות הידיעות, ‏"במקום ישראל, לא הייתי מעדכן את הבית הלבן", באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2012
• אוריה כנף‏, שקרים מנומסים: כך נגררה ארצות הברית למלחמה מדממת, באתר וואלה!‏, 06 בספטמבר 2013