סטיבן איילס
 | |||||||
| לידה |
25 במרץ 1912 רומני, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 ביוני 2001 (בגיל 89) בת'סדה, מרילנד, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אינדיאן מאונד, רומני, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
סטיבן איילס (באנגלית: Stephen Ailes; 25 במרץ 1912 - 30 ביוני 2001) היה חבר בולט בלשכת עורכי הדין של וושינגטון די. סי. ושותף במשרד עורכי הדין "סטפטו וג'ונסון". הוא כיהן כתת-מזכיר הצבא של ארצות הברית מפברואר 1961 ועד ינואר 1964, ולאחר מכן ועד יולי 1965 הוא כיהן כמזכיר הצבא. את לימודיו האקדמיים הוא החל באוניברסיטת פרינסטון ולאחר מכן המשיך בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה המערבית, שם הוא היה חבר באחוות "פי-קאפא-פסי".
ראשית חייו
סטיבן איילס נולד ברומני, שבוירג'יניה המערבית. הוא למד בבית הספר סקרבורו, שבניו יורק יחד עם אחיו, ובהמשך למד בבית הספר התיכון ההאפיסקופלי שבאלכסנדריה, וירג'יניה, שם הוא סיים את לימודיו ב-1929. ב-1933 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון וב-1936 קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת וירג'יניה המערבית. באותה שנה הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה המערבית.
קריירה משפטית
בין השנים 1937–1940 שימש איילס כעוזר לפרופסור באוניברסיטת וירג'יניה המערבית. הוא שוחרר משירות צבאי עקב עיוורון צבעים,[1] אך מאוחר יותר הוא הועסק על ידי משרד הפיקוח על המחירים של מנהל החירום בין השנים 1942–1946. ב-1947 הוא שימש כיועץ למשלחת הכלכלית האמריקאית ליוון ולאחר מכן שב לעיסוקו הפרטי בעריכת דין החל מ-1948 ועד כניסתו לשירות הממשלתי.
קריירה ממשלתית
איילס כיהן כתת-מזכיר הצבא של ארצות הברית מה-9 בפברואר 1961 ועד ה-28 בינואר 1964. לאחר מכן הוא מונה כמזכיר הצבא, תפקיד בו הוא כיהן עד 1 ביולי 1965. לעיתים קרובות נזקפת לזכותו הקמתה של תוכנית סמלי האימונים של צבא ארצות הברית.[2] הוא ניהל סקירה מרחיקת לכת במשך זמן שכללה מגע עם מגוון רחב של אנשים מנוסים בכל זרועות הכוחות המזוינים וממצאיו כללו חמישה עקרונות מרכזיים, עם המלצות והצעות לחיסול הבעיות בהן הוא נתקל. פרס סמל האימונים השנתי של פיקוד האימונים וההדרכה של צבא ארצות הברית נקרא על שמו.[3]
בראשית 1965 נמתחה על איילס ביקורת קשה, הן מצד הדמוקרטים והן מצד הרפובליקנים, כאשר הוא ביקש מימון מתת-ועדת ההקצבות של הסנאט להגנה למה שעד מהרה הושם ללעג כ"תוכנית הווטרנים המהירה". כפי שהמבקרים סיכמו את הצעתו של איילס, עד "8,000 גברים צעירים שלא מסוגלים לעמוד בדרישות הפיזיות והמנטליות לשירות צבאי", עדיין יגויסו ו"יוכלו לשרת יום אחד ואז להשתחרר כווטרנים, יהיו זכאים לזכויות של וטרנים שהשלימו תקופות ארוכות במדים". איילס העיד שהתוכנית (שתת-הוועדה סירבה לאשר) תעלה בשנה הראשונה 31.3 מיליון דולר בערכים של 1965, שווי של 235 מיליון דולר חמישים שנה לאחר מכן.[4]
לאחר סיום כהונתו כמזכיר הצבא ועד 1970 שימש איילס כראש מועצת העיר הפדרלית, קבוצה של אנשי עסקים, מנהיגים אזרחיים, אנשי חינוך ואחרים שמקדמת את הפיתוח הכלכלי של וושינגטון הבירה.
חיים אישיים
ב-24 ביוני 1939 נשא איילס את הלן "נלי" וילס ונולדו להם ארבעה ילדים. הוא נפטר משבץ מוחי בביתו שבבת'סדה, מרילנד ב-30 ביוני 2001.[5] הוא נקבר בעיר הולדתו.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של סטיבן איילס באתר המרכז להיסטוריה צבאית של צבא ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Barnes, Bart (July 8, 2001). "Stephen Ailes; Army Secretary in '60s". Los Angeles Times.
- ^ "History of the Drill Sergeant". United States Army.
- ^ "Stephen Ailes Award". Association of the United States Army. Archived from the original on October 18, 2006.
- ^ Department of Defense Appropriations for 1966: Hearings ... Eighty-ninth Congress, First Session, U.S. Government Printing Office, 1965, p. 631.
- ^ "Stephen Ailes '33". Princeton Alumni Weekly. October 24, 2001. Archived from the original on October 5, 2012.
.svg)
