המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה
שגיאות פרמטריות בתבנית:סוכנות ממשלתית
פרמטרים [ הקמה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוכנות קודמת |
המשרד לנושאים אסטרטגיים המשרד לענייני מודיעין משרד ההסברה |
| ממשלה | ממשלת ישראל |
| שר | אורית פרקש הכהן |
| תאריך כניסה | 17 במאי 2020 |
| מנכ"ל | רונן מנליס |
המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה[1] הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. על המשרד מוטלת האחריות הכוללת להובלת המערכה נגד תופעות הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל[1].
המשרד הוקם בשנת 2006 ובראשו עמד אביגדור ליברמן. ב-2008 המשרד פורק, והוא הוקם מחדש בשנת 2009 בראשות משה יעלון. ב-2015, בממשלה ה-34, שונתה תצורתו של המשרד. בראש המשרד בתצורתו החדשה עומד השר מיכאל ביטון.
היסטוריה
במהלך אוקטובר 2006 קיים ראש הממשלה אהוד אולמרט מגעים עם חבר הכנסת אביגדור ליברמן על הצטרפות מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה. במהלך המגעים עלתה סוגיית התיק בעבור יו"ר המפלגה, אשר דרש את תפקיד השר לביטחון פנים, כמימוש הבטחת הבחירות שלו. הדבר היווה מוקד לשתי בעיות עבור ראש הממשלה: האחת, לליברמן תיקים במשטרת ישראל והוא נחקר בפרשיות שונות לעיתים תכופות, לכן לא היה ראוי שיהיה הממונה על הגוף החוקר אותו; בעיה שנייה הייתה מציאת תפקיד לשר המכהן בתפקיד מאז הרכבת הממשלה, אבי דיכטר, חבר מפלגת קדימה, בה חבר גם אולמרט, ועל כן מינויו של ליברמן לתפקיד עלול היה לערער את היחסים בין דיכטר לבין אולמרט. בסופו של דבר הוסכם להפקיד בידיו של ליברמן את הטיפול בסוגיית הגרעין האיראני ובלשכת הקשר נתיב, ולשם כך הוקם המשרד לנושאים אסטרטגיים[2].
בינואר 2008 פרש השר ליברמן מן הממשלה ובחודש אפריל החליטה הממשלה על פירוק המשרד והעברת משימותיו למשרדי ממשלה אחרים[3].
הממשלה ה-32 הקימה את המשרד מחדש ב-6 במאי 2009, ובראשו הועמד משה (בוגי) יעלון[4], לאחר שתיק הביטחון ניתן לאהוד ברק. המשרד הקנה למשה יעלון אפשרות לעסוק בתחומי מודיעין וביטחון מבלי שהחזיק בפועל את תיק הביטחון. יעלון התרכז בחקר ההסתה הפלסטינית והיה מהגורמים העיקריים שעסקו בנושא והפכו אותו למוכר וידוע.
ב-30 בנובמבר 2014 החליטה הממשלה לאחד את המשרד לענייני מודיעין ואת המשרד לנושאים אסטרטגיים למשרד אחד אשר ייקרא משרד המודיעין.[5]
במאי 2015 החליטה הממשלה לפרק את משרד המודיעין לשני משרדים, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה והמשרד לענייני מודיעין[6].
רקע
מאז הקמתה, וביתר שאת מאז שנת 2001, מדינת ישראל מתמודדת עם מאמצים מתמשכים מצד מדינות, ארגונים ופרטים לקדם מערכה לדה-לגיטימציה (דל"ג) כלפי זכות הקמתה וקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יודגש כי אין מדובר בביקורת לגיטימית על מדיניותה של ממשלת ישראל, אלא במערכה ממוקדת לפגיעה באושיות המדינה. הגדרת הדה-לגיטימציה, כפי שהתקבלה ואושרה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני היא: "תופעה רב מערכתית ורב תחומית המתנהלת בזירות רבות ובדרכים שונות, לרבות חרמות, שנועדה לחתור תחת זכות הקיום של מדינת ישראל, כמדינה שבה העם היהודי מממש את זכותו להגדרה עצמית או תחת זכותה של מדינת ישראל לממש את זכויותיה הריבוניות כמקובל במשפט הבינלאומי".
בשנים האחרונות חלו תמורות בעוצמתו ובמאפייניו של קמפיין הדל"ג והחרמות נגד מדינת ישראל, באופן שמציב בטווח הבינוני-ארוך איום משמעותי לחוסנה ולביטחונה הלאומי של מדינת ישראל, ומאיים לקבע בתודעה הציבורית העולמית את התפיסה כי ישראל הינה מדינת אפרטהייד. מדובר במערכה רכה, גלובלית ורב-תחומית המונעת בידי מחוללים שונים ובראשם הרש"פ, חמאס וארגוני הדל"ג, שביניהם ישנה התלכדות רעיונית או מעשית, המערערת על זכות קיומה של מדינת ישראל. מטרתה של המערכה היא להפוך את ישראל למדינה מנודה בידי אומות העולם, באופן שיוביל לבידודה המוחלט, להצרת חופש פעולתה, לערעור מעמדה ולשינוי מדיניותה. מובילי המערכה, המנוהלת בכסות של מערכה לא אלימה, מציגים את ישראל כמדינה המפרה בעקביות את החוק והנורמות הבינ"ל, אשמה בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, תוך שימוש בהסתה בוטה להשגת מטרותיהם. ארגוני ופעילי הדל"ג, שחלקם הינם בעלי עמדות אנטישמיות ברורות, פועלים להסוות את תפיסת עולמם ויעדיהם האמיתיים, על ידי טענה כי פעילותם מונעת מהרצון לשמור על זכויות אדם ונועדה לשנות את התנהלותה של ישראל מול הפלסטינים. אלו מנצלים את רוח התקופה והשינויים בסביבה הבינ"ל (התפתחות שיח זכויות האדם, התפתחות המשפט הבינ"ל ודיני הלחימה, התפתחות חברה אזרחית לוחמנית ועוד) וסל כלים טכנולוגי (רשתות חברתיות) כדי לבסס את פעילותם ולהטמיע את רעיונותיהם בקרב גורמים רחבים. למעשה, מדובר בשינוי טקטיקת הלוחמה כנגד ישראל – הוספת רכיב משמעותי של מערכה רכה על המערכה האלימה כלפי ישראל. את המערכה הרכה ניתן לתאר כ"טרור תודעתי", רשתי ורב-תחומי, כנגד מדינת ישראל.
קמפיין הדל"ג והחרמות פועל ליצירת אווירה אנטי-ישראלית באמצעות השמצה ודמוניזציה של ישראל, תוך שימוש בהסתה בשלל תחומים, המתארת את ישראל כמדינת אפרטהייד וכמדינה גזענית. מערכה זו, כפי שהתפתחה ב-16 השנים האחרונות, כוללת מגוון מאמצים, כלים ושיטות. אחד הכלים העיקריים הוא קמפיין החרמות (BDS – Boycott, Divestment, Sanctions). בעשור האחרון אנו עדים לסוג חדש של חרמות. בעוד שבעבר אלו קודמו בעיקר על ידי מדינות (החרם הערבי, כדוגמה), הרי כיום הכוח המניע הוא ארגונים אזרחיים לא-ממשלתיים, המציגים עצמם כארגוני זכויות אדם. מדובר ברשת של ארגונים, הפרוסים ברחבי העולם (ארצות הברית, דרום אמריקה, מערב ומרכז אירופה, אוסטרליה, דרום אפריקה, ארצות ערב, הרשות הפלסטינית ועוד) שפועלים יחד לקדם חרמות, משיכת השקעות, וסנקציות נגד ישראל במגוון תחומים. זאת ועוד, ארגונים אלו פועלים לפגוע ביכולתה של מדינת ישראל להגן על עצמה, הן באמצעות קידום חרמות על התעשיות הביטחוניות הישראליות, והן על מנת להצר את חופש הפעולה של צה"ל. ארגונים אלו מגישים, חדשות לבקרים, תלונות שווא למוסדות בינ"ל על פעילות צה"ל ומאשימים את חייליו בפשעי מלחמה ובהפרת ז"א של הפלסטינים. זאת, לצד פעילות תודעתית בכלי תקשורת, רשתות חברתיות ו"כיכרות הערים".
בשיאה של תנועת החרם, בשנת 2015, הצליח הקמפיין להוביל ליציאתן של שלוש חברות בינלאומיות מישראל (ואוליה, G4S ואורנג') והימנעות של חברות נוספות מכניסה לישראל; חרם של אומנים אשר ביטלו את הופעותיהם בישראל (לורן היל, אלביס קוסטלו ועוד); הביא לעלייה מדאיגה בחרמות בתחום האקדמי, האזרחי והמשפטי; והוביל קמפיין עולמי יחד עם גורמים ברשות הפלסטינית (ג'יבריל רג'וב) להחרמתה של ישראל בארגון הכדורגל הבינלאומי פיפ"א, תוך יצירת דיונים ממשיים במועצת פיפ"א להוצאת ישראל מהארגון ב-2015.
לנוכח כל זאת, ולנוכח גלים תקשורתיים שליליים כנגד ישראל בהובלת גורמי דה לגיטימציה ו-BDS – החליט הקבינט המדיני-ביטחוני באוקטובר 2015, כי יש צורך לנקוט בגישה התקפית, אחרת מזו שהייתה נהוגה עד כה, כדי לסכל ולבלום את התפתחות והתפשטות איום הדה-לגיטימציה, וביתר שאת את פעילות קמפיין החרם BDS, שהחל עשור קודם לכן את פעילותו (2005). על כן, הטיל הקבינט, פה אחד, על המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה, בראשות השר גלעד ארדן, את "האחריות הכוללת להובלת המערכה נגד תופעות הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל". זאת, תוך הקצאת משאבים תקציביים ואנושיים משמעותיים כדי לעמוד במשימה בהצלחה, כאשר התקציב שהוקצה למשרד עם החלטת הקבינט, ניתן באופן חריג על ידי ראש הממשלה, באופן ייחודי, ללא קשר לתקציבי משרדים אחרים, ואף לא על חשבון תקציבם באותה העת. כל זאת, בשל ההבנה כי יש לטפל בתופעה בצורה הוליסטית, גלובלית ותחת אסטרטגיה כוללת ולא בהסתכלות מקומית טקטית שהייתה נהוגה עד להחלטת הקבינט. חברי הקבינט היו תמימי דעים כי ישנו צורך במשרד מתכלל ומתאם לאומי במאבק בדל"ג ובקמפיין החרם, לא כתחליף למשרדים מקצועיים אחרים שנגעו בהיבטים מסוימים של תופעה זו אלא כמשרד משלים, מתמרץ ודוחף להתמודדות עם האתגר כאתגר גלובלי ומורכב המטפל בתחום אשר הונח בשטח המת של ממשלת ישראל וטופל בו באופן נקודתי-מקומי ומתוך גישת הכלה שקטה, זאת במקום לאחוז את השור בקרניו ולהעניק טיפול לבעיה מתוך תפיסה גלובלית הנוגעת בשורש הבעיה עם אסטרטגיה כוללת ומתן כלים ומשאבים לתופעה הנ"ל.
המשרד לנושאים אסטרטגיים, בבואו לטפל בסוגיה, גיבש בשנת 2016, לאחר מפגשים עם מאות גורמים בארץ ובעולם מהחברה האזרחית, משרדי ממשלה שותפים, אנשי דת, איגודי עובדים, מובילי דעה בקרב מיעוטים וקבוצות אתניות אשר התמודדו עם התופעה, ולאחר מיפוי מקיף של היריב – תוכנית אסטרטגית, הכוללת פירוט של מערכות המשנה, ההישגים הנדרשים, המאמצים העיקריים והמנגנונים לפעולה. האסטרטגיה מבוססת על שלוש רגליים, המשלימות זו את זו ומעצימות זו את זו: התרעה – הרתעה – התקפה. כל ממד כולל בתוכו מאמצי משנה, שפורטו למנגנונים והתקשרויות, המייצרים יחד מענה כולל להישג הנדרש שהוגדר. המערכה – המטופלת במספר מישורי פעילות: מחקר, תודעה, ועבודה מול הרשת הפרו-ישראלית – אינה פרוסה לראווה בפני מי שאליהם היא מכוונת, ומנוהלת בראיה מבצעית.
במסגרת המשרד הוקם כוח משימה לאומי הנקרא "המערכה", המהווה את חוד החנית לפעילות מחקר, העצמת רשתות פרו-ישראליות וניהול מאמצי תודעה – כנגד קמפיין הדל"ג והחרם על מדינת ישראל. בבסיס עבודת כוח המשימה נחה הדירקטיבה המדינית, שיש לעבור ממגננה למתקפה בשלל הזירות והמערכות. יעד מרכזי ועיקרי בפעילות המערכה היה חשיפת הפנים האמיתיות של מחוללי החרם.
מחקר
המשרד ביקש להפוך, בראש ובראשונה, למקור ידע, אשר ידע להרחיב את יריעת הנתונים המונחת לפניו ומתוך כך להעניק למשרד, למשרדים נוספים ולרשת הפרו-ישראלית את הכלים הנחוצים, בכדי לפעול מול פעילי וארגוני החרם ברחבי העולם. לא עוד ראייה לוקלית ספציפית אשר הייתה בידי הנציגות המקומית של מדינת ישראל או בידי מספר ארגונים פרו-ישראליים בזירה נתונה – אלא מחקר והבנה מעמיקים באשר לאופי התופעה, מחולליה, מקורותיה הכספיים, אופי פעולתה, הזירות הרלוונטיות ומערכות המשנה בפעולתה. כפועל יוצא הוצגה תמונה מעמיקה באשר לזהות הארגונים הפועלים להחרים את ישראל, הקשרים ביניהם, מקורותיהם הכספיים ועוד. עבודת המשרד בתחום המחקר הצליחה להפיק ידע רב אשר הביא להישגים חשובים במאבק מול מסע הדה-לגיטימציה וקמפיין החרמות. המחקרים זכו לתהודה בינלאומית, לשינוי עמדות, ומשמשים תדיר את משרדי הממשלה השונים, כמו גם את הארגונים הפרו-ישראליים ברחבי העולם.
• "מפת השנאה" – מחקר אודות 42 ארגוני החרם הבולטים והקשרים ביניהם, קשריהם עם ארגוני טרור והרשות הפלסטינית. מחקר זה הוכיח את הרשתיות בבסיסה של תנועת החרם והקמפיין שהיא מובילה יחד עם שלל ארגונים ברחבי העולם. מחקר זה שינה את הגישה שהייתה נהוגה לפיה מדובר בארגונים מקומיים, מעין תנועות שורשים (grassroots) אשר פועלות באופן עצמאי לוקאלי.
• שני דו"חות בנושא מימון, אשר לימדו על מימון של עשרות מיליוני שקלים שהעניק האיחוד האירופי לארגוני חרם. שני המחקרים הובאו לידיעתם של מקבלי ההחלטות במוסדות האיחוד האירופי, תוך הישענות על פורטלי השקיפות והמידע של האיחוד עצמו, ריכוז המידע באופן קריא ונגיש, והפצתו לתקשורת בינלאומית ולשימוש ארגונים פרו-ישראליים ברחבי אירופה.
• בפברואר 2019, חשף המשרד את דו"ח "מחבלים בחליפות", אשר הצליח להוכיח יותר מ-100 קשרים בין ארגוני טרור מוכרזים לארגוני ופעילי חרם. דו"ח זה וקמפיין בינ"ל מלווה הובילו לכך שנאסר על מנהיגי חרם לדרוך על אדמת אירופה וארצות הברית, חשבונות בנק ופלטפורמות פיננסיות של כ-40 ארגוני חרם ברחבי העולם נסגרו ופעילי חרם אף טענו כי הדו"ח הוא הנזק הגדול ביותר שנעשה להם ולפעילותם.
• במאי 2019, לקראת אירוויזיון 2019, חשף המשרד דו"ח מקיף על שימוש בזיופי רשת בידי גורמי BDS אשר ביקשו לפגוע בקיום התחרות בישראל. נחשפו ניסיונות מתוחכמים של ארגוני החרם להשתמש בחשבונות מזויפים ברשתות החברתיות, וקרוב ל-100 חשבונות טוויטר הוסרו בעקבות חשיפה זו. המשרד היווה ציר מרכזי לצד משרד התקשורת בניטור וסיכול פעילות כנגד האירוויזיון.
• בספטמבר 2019, חשף המשרד דו"ח מקיף על ההיבטים האנטישמיים שבקמפיין ה-BDS. המחקר העלה למעלה מ-80 דוגמאות לפיהן מנהיגי וארגוני תנועת החרם פועלים בצורה אנטישמית.
כלל המחקרים והדו"חות שהפיק המשרד בליווי פעולות נוספות – סייעו לחשיפת פניו האמיתיות של קמפיין החרם, וניתקו בהדרגה את התפיסה כי מדובר בקמפיין זכויות אדם. כך הם פגעו בלגיטימיות הציבורית שלו ובמקורותיו הכספיים.
העצמת הרשת הפרו-ישראלית
מאמץ נוסף אליו כיוון המשרד, הוא להעניק לארגונים פרו-ישראליים ברחבי העולם – לאחר עשור של פעילות מבוזרת, לוקאלית, ובעיקר על רקע חוסר במשאבים – את הידע, הכלים והמשאבים הנדרשים על מנת להעצים את פעילותם ובעיקר לעודד את הפעילות כרשת מול רשת היריב. המשרד הוביל להקמה של שלוש רשתות גלובליות: GC4I – הרשת הגלובלית של המנהיגים הפרו-ישראליים, DigiTell – רשת מקצועית של בלוגרים ומשפיעני מדיה חברתית, LNI – רשת משפטנים פרו-ישראליים - הפועלות מול ארגוני דל"ג המבקשים לקדם חרמות נגד ישראל.
המשרד משמש כנקודת ריכוז ומפגש לרשת הארגונים, הן לצורכי קבלת מידע, הן לטובת מתן תמיכות וסיוע כספי ובעיקר לצורך יצירת פלטפורמה לכינוסים עיתיים. כך, באופן תקדימי שלא נעשה בעבר, יצרו עשרות ארגונים אסטרטגיה משותפת לצורך שיפור הסינרגיה והשת"פ בתוך אותן רשתות. יש לציין כי האפקט של שינוי הכיוון בעבודה אל מול הרשת האזרחית הפרו-ישראלית (מידע, משאבים, קהילה) הביא לתוצאות מידיות בשטח: שת"פ בין ארגונים שונים ממקומות שונים בעולם, פעילות סינרגטית יותר המוכוונת למטרות ויעדים מוגדרים וברורים, הצבת מאמצים מרכזיים בהם צריכה הרשת להתרכז ולפעול במשותף, העצמה מהותית של יכולות ושל פעילות והגדלה משמעותית של כמות המשלחות המגיעה לישראל, כמו גם של פעילות ברשתות חברתיות ושל קיום כנסים פרו-ישראליים בחו"ל.
תודעה
המשרד הבין כי חלק ניכר מן ההרתעה תתקיים בהחצנת מידע נדרש וקריטי לניהול המערכה כנגד הדל"ג והפצתו לגורמים חיצוניים. הדבר בא לידי ביטוי בפן ההתקפי של הקמפיינים המתקיימים כנגד ארגוני החרם בישראל ובחו"ל, במקום בהתגוננות ובהסברה שננקטו עד להקמת המשרד, תוך חשיפת הפנים האמיתיות של גורמי הדל"ג כתפיסה של ניהול מערכה-תודעתית ומדינית משולבת. כך, לדוגמה, נוהל קמפיין "מחבלים בחליפות". בקמפיין זה, נחשף דו"ח רחב היקף, ראשון מסוגו, על קשרי הטרור של קמפיין ה-BDS עם ארגוני טרור מוכרזים, החזית העממית וחמאס. הקמפיין לווה בפעילות מדינית, בפעילות תודעתית ברשתות החברתיות ובפעילות מול תקשורת בינלאומית בשפות שונות. הדו"ח, אשר הונגש לציבור בחמש שפות (עברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית), ולארגונים פרו-ישראליים ברחבי העולם – לא רק שחשף את פני קמפיין ה-BDS אלא גם תרם תרומה מכרעת לפעילות תודעתית קוהרנטית בקרב גורמי חברה אזרחית ברחבי העולם. פעילות התודעה שקיים המשרד הביאה להישגים אופרטיביים ובהם פגיעה במוניטין של ארגוני החרם והדל"ג, צמצום מרחב הלגיטימציה שלהם ויכולתם הכספית לפעול.
בנוסף למאמץ המרכזי לפגוע ביכולתם של ארגוני החרם והדל"ג לפעול, באמצעות חשיפת קשריהם לטרור והטבע האנטישמי שלהם, הקים המשרד פלטפורמה אינטרנטית הכוללת אתר וערוצי מדיה חברתית, תחת המותג 4IL ("למען ישראל") שנועדו, כולם כמכלול, להניע גולשים פרו-ישראליים באנגלית ובעברית וזאת על מנת לחשוף לציבור הרחב את פעילות גורמי הדל"ג, את כוונותיהם, את רשת הקשרים עם גורמי טרור, ואת היות הקמפיין מובל מתוך תפיסה אנטישמית ולהניעם לפעולה רשתית כנגדם. במסגרת זו עשרות אלפי גולשים פועלים ברשתות החברתיות למען ישראל, הן בהדיפת השקרים של ארגוני החרם והדל"ג, והן בהצגת פניה היפות של מדינת ישראל, למשל בתמיכה באמנים המגיעים לישראל ומותקפים על ידי פעילי חרם, יציאה נגד הנרטיב השקרי של ישראל=אפרטהייד ועוד.
מיזם קונצרט
הקבינט הסמיך את המשרד לבחון את האפשרות להתקשר עם גוף ייעודי לשם יישום חלק מפעילותו בנוגע למאבק בתופעת הדה-לגיטימציה, בתיאום עם משרדי הממשלה הרלוונטיים. ביום 10.5.18 נחתם הסכם ההתקשרות עם החל"צ, כאשר תכלית המיזם היא הקמת תשתית כוללת למאבק בתופעת הדה-לגיטימציה, שלה מספר תשתיות-בת הפועלות במרחבים שונים – מידע ומחקר, פעילות מקוונת, תודעת המונים, משלחות וביקורים, מענקי פעילות לארגונים פרו-ישראליים ופיתוח כלים חדשים למאבק בדה-לגיטימציה לישראל. המיזם אשר החל לפעול ב-2019, מיועד ליצור סינרגיה ברשת הפרו-ישראלית ומאפשר לגייס מקורות כספיים נוספים לטובת המאבק בתופעת הדה-לגיטימציה, לפחות 50% מעבר למשאבי הממשלה.
ההסתה של הרשות הפלסטינית
משנת 2009 בודק המשרד לנושאים אסטרטגיים התבטאויות פומביות של בכירי הרשות הפלסטינית ופרסומים של מוסדות וארגונים הנשלטים על ידי הרשות, ועוקב אחרי ביטויי הסתה מפורשת לאלימות, עידוד אווירת אלימות וטרור, הסתה לשנאה ודמוניזציה של ישראל וכדומה.
באוגוסט 2012 העביר המשרד לממשלת ישראל את הנתונים שנבדקו עד למועד זה, מהם עולה כי הרשות הפלסטינית ומוסדותיה מסיתים בקביעות נגד ישראל ונגד יהודים. המסרים העיקריים בהסתה:
- טרור הוא לגיטימי;
- היהודים נוכלים ומסוכנים;
- ישראל איננה קיימת על המפה.
מנכ"ל המשרד, יוסי קופרווסר, אמר כי הרשות "באה ליצור אתוס של מאבק ושלילת עקרון השלום ונורמליזציה והכחשת קיומו של עם ישראל". חלק מההסתה מופרכת לחלוטין לדעתו. כגון "עינויים שעוברים אסירים בבתי הסוהר" או "מתנחלים מאמנים כלבים וחזירים לעקור עצי זית" אבל מסרים אלה מופיעים בקביעות. מהנתונים עולה עוד כי אבו מאזן ובכירים אחרים ברשות מפגינים התעלמות מקיום מדינת ישראל, שאיננה מופיעה במפות שמוחזקות בידיהם או מוצגות באירועים שונים. בשידורי הטלוויזיה קוראים ליהודים ללכת "לארצות שמהן באו, כדי לאפשר לנו לשוב ליישובים שאותם עזבנו, בעכו, בחיפה וביפו", ובכך מועבר המסר שהמדינה הפלסטינית העתידית תקום על מלוא שטחה של ישראל. מסרים אחרים מיועדים ליצירת דמוניזציה של היהודים בכלל והמתיישבים בפרט.
שרים לנושאים אסטרטגיים
| מספר | תמונה | שם (תקופת חיים) |
מפלגה | תחילת הכהונה | סיום הכהונה | ממשלה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 
|
אביגדור ליברמן
(1958-) |
ישראל ביתנו | 30 באוקטובר 2006 | 16 בינואר 2008 | ממשלת ישראל השלושים ואחת |
| 2 | .png)
|
אהוד אולמרט
(1945-) |
קדימה | 16 בינואר 2008 | 13 באפריל 2008 | |
| 3 | .jpg)
|
משה יעלון
(1950-) |
הליכוד-אח"י הליכוד |
6 במאי 2009 | 18 במרץ 2013 | ממשלת ישראל השלושים ושתיים |
| הליכוד - ישראל ביתנו הליכוד | ||||||
| 4 | 
|
יובל שטייניץ
(1958-) |
18 במרץ 2013 | 14 במאי 2015 | ממשלת ישראל השלושים ושלוש | |
| הליכוד | ||||||
| 5 | 
|
זאב אלקין
(1971-) |
14 במאי 2015 | 25 במאי 2015 | ממשלת ישראל השלושים וארבע | |
| 6 | קובץ:Gilad Erdan Knnesset member.jpg | גלעד ארדן
(1970-) |
25 במאי 2015 | 17 במאי 2020 | ||
| 7 | אורית פרקש-הכהן
(1970-) |
כחול לבן | 17 במאי 2020 | 30 בנובמבר 2020 | ממשלת ישראל השלושים וחמש | |
| 8 | 
|
מיכאל ביטון | כחול לבן | 30 בנובמבר 2020 | מכהן | ממשלת ישראל השלושים וחמש |
מנכ"לי המשרד
| מספור | מנכ"ל המשרד | תחילת כהונה | סים כהונה |
|---|---|---|---|
| 1 | חגי פלג | 2006 | 2008[7] |
| 2 | חיים בלומנבלט | 2009 | 2011[8] |
| 3 | יוסי קופרווסר | 2011 | 2014[9] |
| 4 | רם בן ברק | 2015 | 2015[10] |
| 5 | סימה וואקנין-גיל | 2016 | 2019[11] |
| 6 | צחי גבריאלי | 2019 | 2020[12] |
| 7 | רונן מנליס | 2020 | מכהן |
קישורים חיצוניים
- רוני סופר, הממשלה פירקה את המשרד לעניינים אסטרטגיים, באתר ynet, 13 באפריל 2008
אורי בלאו, כך מגבשת ישראל את אסטרטגיית החרם שלה, באתר הארץ, 26 במרץ 2017- צבי זרחיה, המשרד שנלחם ב–BDS יוחרג מחוק חופש המידע, באתר TheMarker, 20 ביוני 2017
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 צירוף חבר הכנסת גלעד ארדן לממשלה, ומינויו לשר לביטחון הפנים ולשר לנושאים אסטרטגיים והסברה, החלטה מספר 25 של ממשלת ישראל ה-34, משנת 2015, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 25 במאי 2015
- ^ הקמת המשרד לנושאים אסטרטגיים, החלטה מספר 802 של ממשלת ישראל ה-31, משנת 2006, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^ ביטול המשרד לנושאים אסטרטגיים, החלטה מספר 3433 של ממשלת ישראל ה-31, משנת 2008, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^ הקמת המשרד לנושאים אסטרטגיים, החלטה מספר 69 של ממשלת ישראל ה-32, משנת 2009, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^ איחוד המשרד לענייני מודיעין והמשרד לנושאים אסטרטגיים למשרד אחד שייקרא משרד המודיעין, החלטה מספר 2255 של ממשלת ישראל, משנת 2014, באתר של משרד ראש הממשלה
הודעת מזכיר הממשלה בתום ישיבת הממשלה, 30 בנובמבר 2014 - ^ חלוקת משרד המודיעין – למשרד לנושאים אסטרטגיים ולמשרד המודיעין, החלטה מספר 14 של ממשלת ישראל, משנת 2015, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^ מינוי המנהל הכללי של המשרד לנושאים אסטרטגיים, החלטה מספר 999 של ממשלת ישראל, משנת 2007, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^ מינוי המנהל הכללי של המשרד לנושאים אסטרטגיים, החלטה מספר 87 של ממשלת ישראל, משנת 2009, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^ מינוי המנהל הכללי של המשרד לנושאים אסטרטגיים, החלטה מספר 2829 של ממשלת ישראל, משנת 2011, באתר של משרד ראש הממשלה
- ^ חזקי עזרא, חילופי מנכ"לים במשרד לעניינים אסטרטגיים, באתר ערוץ 7, 9 בדצמבר 2014
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם:0 - ^ מינוי המנהל הכללי של המשרד לנושאים אסטרטגיים, באתר משרד ראש הממשלה, 21 ביוני 2020
