יעקב נחום אפשטיין
יעקב נחום הלוי אפשטיין (כ"ד בחשוון תרל"ט, 20 בנובמבר 1878[1], בריסק דליטא (ברסט), פלך גרודנו, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – ג' באדר תשי"ב, 29 בפברואר 1952, ירושלים) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, מייסד המכון למדעי היהדות בה ועורכו הראשון של כתב העת של המכון – "תרביץ". פילולוג וחוקר ספרות התנאים והאמוראים. נחשב ל"אבי המדע התלמודי המדויק".[2]
ביוגרפיה
יעקב נחום אפשטיין נולד בשנת 1878 בעיר בריסק דליטא (ברסט) שבפלך גרודנו של האימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי. אביו, הרב חיים אפשטיין, היה דור חמישי לרב אריה לייב הלוי אפשטיין, ואמו חיה-שרה באגון הייתה בת רב העיירה הסמוכה קוטליני.
עד הגיעו לגיל עשר למד ב"חדר", ולאחר מכן למד אצל אביו. כשהיה בן 14 נפטר אביו, ולאחר מכן, במשך שנה וחצי, מתחילת קיץ תרנ"ד עד סוף קיץ תרנ"ה, בגיל 15 בלבד למד בישיבת מיר אצל הרב חיים לייב טיקטינסקי. בראש השנה תרנ"ה חזר בפעם היחידה בתקופה זו לבקר בביתו בבריסק. בסוף קיץ תרנ"ה חזר לעירו ולמד ביחידות בבתי מדרש ללא הכוונה מסודרת של רב או מורה, עיקר לימודו התרכז בתורתם של הראשונים. באותה תקופה החל להתעמק על פי יומניו[3] במחקר אודות ייחוסם של ספרי ראשונים, במחקרו זה הוא מגלה טעויות רבות לגבי זיהויים ומוצאם של כותבי הספרים השונים. במהלך מחקריו האישיים עמד לו לרועץ החיסרון בספרי מחקר, על כן החליט בשנת תרס"א לנסוע לווילנה, "ירושלים דליטא", ושם להעמיק ולהרחיב את עיסוקיו בתחום המחקר, וכך כותב אפשטיין במכתב לדודו:
הנך יודע, עוד מזמן היותך פה, את תשוקתי העזה למחקר וביקורת ובימים האחרונים עוד התפתח כשרוני זה יותר ויותר ונמצאים איתי הערות נכבדות ומאמרים בנוגע לביקורת ותולדות הראשונים, ועל כל צעד ושעל יעמוד לי לשטן חסרון הספרים. על כן, באומרי במכתב ההוא, כי נוסע הנני לרגלי בית עקד הספרים העיקרי, של ר' מתתיהו שטרשון אשר שם (=בווילנה), הנה אמרתי לך את כל מטרת נסיעתי
.
בשנת תרס"ז בבית המדרש לרבנים בווינה, בשנים תרס"ח-תר"ע למד באוניברסיטת וינה, ודוקטורט בפילולוגיה שמית, פילוסופיה והיסטוריה מאוניברסיטת ברן (תרע"א-תרע"ג) בנושא מבוא לפירושי הגאונים לסדר טהרות.
משנת תרפ"ב היה שנתיים פרופסור שלא מן המניין בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין.
בעקבות פניה של יהודה לייב מאגנס בשנת 1925 במהלך סמינר שנתן אפשטיין בארצות הברית, הגיע ללמד כפרופסור לבלשנות שמית במכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, ובשנת תר"ץ (1930) ייסד והחל לערוך את כתב העת "תרביץ" של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה.
נישא לציפורה לבית דה בֵּר (de Beer), מורה ליוונית ורומית שעלתה לבדה מהולנד (אחותה בֶּרתה (ברכה) הייתה אשתו של המחנך וחוקר היהדות פרופ' בנימין דה-פריס), והתגורר בשכונת תלפיות בירושלים. את סיפור היכרותם תיאר ש"י עגנון, שגר בירושלים בשכנות להם, בספרו "אסתרליין יקירתי".
ב-1948 זכה אפשטיין בפרס ביאליק לחכמת ישראל על המגנום אופוס שלו, "מבוא לנוסח המשנה", שכתיבתו החלה עוד בברלין בשנת תרע"ה.[4]
בנו הבכור, חיים מנחם (אשר דאג ביחד עם אמו ציפורה אפשטיין להביא לידי הוצאת כתבי אביו לאור), גר משנות החמישים בקיבוץ סעד שבנגב ושימש בו בתפקידים שונים. הוא הלך לעולמו בי"ג באייר ה'תשע"ג (2013). בתו שרה היא רופאה כללית, הנשואה לרב חיים דרוקמן. בת נוספת, יסכה לנדאו, גרה אף היא בקיבוץ סעד והלכה לעולמה בשנת ה'תשנ"ד (1994).
לאחר פטירתו
תלמידו המובהק, הרב פרופסור עזרא ציון מלמד, ערך והוציא לאור את כל כתבי היד של פרופסור אפשטיין שנותרו לאחר פטירתו.[5]
כמו כן, אשתו ציפורה, אשר האריכה ימים עוד כ-26 שנה, דאגה לשמר את זכרו של בעלה ולהמשיך את עבודתו. לצורך כך היא הקדישה ממון רב שיועד למתן פרס על שמו לתלמיד מצטיין בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, פרס זה מוענק בכל שנה בג' באדר, יום השנה לפטירתו של אפשטיין. בנוסף, ציפורה טרחה ועמלה בתרגום מדעי ומדויק של כל המאמרים של אפשטיין שנכתבו בלועזית לעברית ודאגה לכך שיעברו ביקורת של חוקרי תלמוד.
ארכיונו מופקד בספרייה הלאומית בירושלים.[6]
זכרו הונצח ברחוב על שמו בשכונת קרית היובל בירושלים.
חיבוריו
- מבוא לנוסח המשנה - נוסח המשנה וגלגוליו למימי האמוראים הראשונים ועד דפוסי ר' יו"ט ליפמן הלר (בעל תוי"ט), תשכ"ד. (חלק ראשון ו חלק שני ממהדורת תש"ח באתר HebrewBooks)
- מבואות לספרות התנאים: מדרש, תוספתא ומדרשי אגדה, ירושלים: תשי"ז-1957, נערך לאחר פטירתו בידי תלמידו הרב פרופסור עזרא ציון מלמד.
- מבואות לספרות האמוראים, תשכ"ב-1962, נערך לאחר פטירתו בידי תלמידו הרב פרופסור עזרא ציון מלמד.
לקריאה נוספת
- 'אפשטין, יעקוב נחום', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 58.
- 'כתבי י. נ. אפשטיין: ביבליוגרפיה', תרביץ כ (תש"י), עמ' ז-טז.
- יעקב צ. מאיר, ׳הספר הגדול ביותר בדורותינו - על מפעלו המחקרי של יעקב נחום אפשטיין׳, קתרסיס 28.
קישורים חיצוניים
- מיכל אפשטיין, ביוגרפיה של פרופ' יעקב נחום אפשטיין, אבי אביה (עבודת גמר בכתה י"ב, בהדרכת ישראל בן-שלום), בית הספר התיכון המשותף של הקיבוץ הדתי בדרום, קבוצת יבנה, תשמ"ד-1983.
- כלים פרק כ"ד, הופיע בתוך ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג, למלאת לו שבעים שנה (עורכים: שאול ליברמן, שניאור זלמן צייטלין, שלום שפיגל, אלכסנדר מארכס, יו"ר), חלק עברי, נוירק: האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תש"ו, עמ' ס"ה - ע"ד, באתר היברובוקס
- לכבוד תלמיד חכם, דבר, 15 באוקטובר 1942
- ג. קרסל, בקרית סופר וספר, דבר, 28 בינואר 1949
- רשימת המאמרים של יעקב נחום אפשטיין באתר רמב"י
- יעקב נחום אפשטיין, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
- ^ כך על פי הלוח הגרגוריאני המקובל בימינו; על פי הלוח היוליאני שהיה מקובל ברוסיה בתקופת לידתו: 8 בנובמבר
- ^ מבוא לנוסח המשנה (שני כרכים), באתר הוצאת מאגנס.
- ^ עבודת גמר של נכדתו, מיכל אפשטיין
- ^ מ. ברוד וי. נ. אפשטיין חתני פרס ביאליק, דבר, 12 בינואר 1949.
- ^ אודות עריכת והוצאת כלל כתבי פרופסור אפשטיין בידי פרופסור מלמד,"חירות" 5 באוקטובר 1964
- ^ ארכיון יעקב נחום אפשטיין באתר הספרייה הלאומית
- המכלול: השלמה - יהדות
- המכלול: השלמה - ספרות
- ילידי 1878
- חוקרי תלמוד
- חוקרי משנה
- חוקרי ספרות חז"ל
- חוקרי יהדות ישראלים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: תלמוד
- משפחת אפשטיין
- ראשוני האוניברסיטה העברית בירושלים
- אנשי העלייה הרביעית
- זוכי פרס ביאליק לחכמת ישראל
- יהודים הקבורים בבית הקברות סנהדריה
- יהודים בלארוסים
- ישראלים שנפטרו ב-1952