לדלג לתוכן

שאול ליברמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
שאול ליברמן
שאול ליברמן, 1936
שאול ליברמן, 1936
לידה האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית מוטלה, האימפריה הרוסית
פטירה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מדינה האימפריה הרוסית, ישראל, ארצות הברית
ענף מדעי מדעי היהדות
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל למדעי היהדות (1971)
תרומות עיקריות
ההדרת התוספתא ופירושה, מחקרים בנושאי התלמוד ירושלמי

שאול ליברמן (כ"ז בניסן תרנ"ח, אפריל 1898ט' בניסן תשמ"ג, 22 במרץ 1983) היה מגדולי חוקרי התוספתא וספרות התורה שבעל פה, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1969, חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 1957, פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשל"א (1971), ופרס הארווי לשנת 1976.

תולדות חייו

נולד במוטול (מוטילי) שברוסיה הלבנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, למשה ולדינה בדנה,[1] בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, שעל שמו הוא נקרא. אח סבתו מצד אביו היה הרב מלכיאל צבי טננבוים, רבהּ של לומז'ה, מחבר שו"ת "דברי מלכיאל" ומגדולי המשיבים בדורו, אשר אף הוא היה יליד מוטול, ואבי-סבו מצד אביו היה בעל הקרן אורה. בצעירותו למד בישיבות מלץ, סלבודקה, מינסק, ישיבת נובהרדוק שגלתה להומל (ליד מינסק),[2] וכן עם בן דודתו החזון איש (אמו ואם החזון איש היו אחיות), הוסמך לרבנות ונודע בכינוי "העילוי ממוטילי".

בשנת 1920 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת קייב, בשנת 1922 נישא לרחל בתו של רבי אליעזר רבינוביץ, לאחר מכן המשיך את לימודיו בננסי עד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1927, לאחר זמן קצר חזר לאירופה להמשיך את לימודיו הרפואיים בסורבון שבצרפת.

בשנת 1928חזר ליברמן והתיישב בירושלים ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי תלמוד תחת הנחייתו של פרופסור יעקב נחום אפשטיין ולימוד השפה היוונית תחת משה שוובה, ליברמן הוסמך במחזור הראשון שלה.[3] בשנת 1931 התמנה למרצה, עד שהתפטר בשנת 1937, בין השנים 19351940 עמד בראש המכון לחקר התלמוד ע"ש הארי פישל בשכונת הבוכרים בירושלים, שאליו הוזמן על ידי ידידו הראי"ה קוק. כן לימד בבית המדרש של תנועת המזרחי[4] וכן במכללת ליפשיץ.

בשנת 1940 קיבל משרה בבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק, המשתייך לתנועה הקונסרבטיבית, שם התמנה לפרופסור ולאחר מספר שנים שירת כרקטור המוסד. הסכמתו לעבוד במוסד ליברלי יחסית הביאה לביקורת עליו מצד החרדים, בייחוד על רקע הקרע המתעצם בין האורתודוקסיה לקונסרבטיבים בעשורים הבאים. ליברמן עצמו תקף את מבקריו פעמים רבות, ועמדתו התבטאה במכתב ששלח ב-1974 ”אני מלמד תורה לעם ישראל ופוליטיקה לא מעסיקה אותי. אינני 'אורתודוקסי' ולא 'קונסרבטיבי'. יש רבנים 'קונסרבטיבים' הנוהגים כפי ההלכה ורבנים 'אורתודוקסים' שאינם נוהגים לפיה. אני דואג לכך שהמורים בבית-המדרש יהיו משלומי אמוני ישראל ושהתלמידים והבוגרים יהיו שומרי תורה ומצוות כראוי וכיאות.” הוא אף הכריז בפני כנסת הרבנים שהסירוב לקבל את תקנותיה בענייני קידושין נובע מחשש פוליטי ולא משיקולים הלכתיים, ולעג לנכונות האורתודוקסים להתפשר בהלכה ולהעניק הכשרים וכדומה במקרים מסופקים.[5] ב-1957 התעוררה סערה ציבורית כאשר הרב משולם ראטה סירב לקבל ביחד עם ליברמן את פרס הרב קוק לספרות תורנית, ובשל כך ובשל מחאת הרבנים האורתודוקסיים באמריקה, ויתר ליברמן על הפרס.[6] יש שאומרים שהרבי מלובביץ', לעומת זאת, טען שכל עוד שאול ליברמן מכהן בבית המדרש לרבנים מותר לעבוד שם.[7]

הישגו הגדול והמוכר ביותר של ליברמן הוא ההדרת התוספתא ופירושה בספרו "תוספתא כפשוטה". מהדורתו ופירושיו הם נכס צאן ברזל של המחקר התלמודי. בנוסף יש לציין את מחקריו פורצי הדרך בתלמוד ירושלמי, כתב יד אסקוריאל על מסכת נזיקין ועוד.

בשנת תשל"א (1971) הוענק לו פרס ישראל למדעי היהדות, אף שלא היה תושב ישראל, כנדרש בכללי הפרס. בשנת 1971 הוענק לו פרס הארווי על עבודתו בהכרת תרבויות המזרח הקרוב בתקופה ההלניסטית והרומית, ועל עבודתו להבנת מקורותיה של הספרות התלמודית.[8] באותה השנה, הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.[9] נפטר במטוס בדרכו לישראל בט' בניסן תשמ"ג 22 במרץ 1983. על שמו המכון לחקר התלמוד של בית המדרש לרבנים באמריקה .[10]

משפחתו

אשתו הראשונה, רחל (נפטרה בי"ח בסיון תרצ"א),[11] הייתה בתו של רבי אליעזר רבינוביץ, רבהּ של מינסק, חתנו של רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן, ה"גדול ממינסק", שהיה מגדולי דורו.

אשתו השנייה של ליברמן הייתה יהודית בר-אילן, בתו של הרב מאיר בר-אילן.

לליברמן היה אח יחיד בשם מאיר יונה ליברמן (19072004), אשר היה בן-בית אצל רבי חיים עוזר גרודזינסקי, רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל ה"חזון איש" ורבי יצחק זאב סולובייצ'יק – הרב מבריסק, וכן היה מהוגי הדעות של חוג נטורי קרתא ואף פרסם מאמרים בביטאון החומה.

מספריו וכתביו

  • תוספתא כפשוטה - על ספר זה זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל
  • מהדורה מדעית לתוספתא, שעל בסיסה כתב את התוספתא כפשוטה (ארבעה חלקים)[12]
  • תוספת ראשונים (ארבעה חלקים) תרצ"ז - תרצ"ט, ירושלים
  • שקיעין תרצ"ט, ירושלים
  • מדרשי תימן ת"ש, ירושלים
  • ספרי זוטא במדבר
  • מדרש דברים רבה ע"פ כת"י אוקספורד קובץ 147[13]
  • יוונית ויוונות בארץ-ישראל
  • על הירושלמי תרפ"ט, ירושלים
  • תלמודה של קיסרין תרצ"א, ירושלים
  • הירושלמי כפשוטו למסכתות שבת, עירובין ופסחים
  • הלכות הירושלמי לרבינו משה בן מיימון[14]
  • ירושלמי נזיקין: כתב יד אסקוריאל (יחד עם א"ש רוזנטל)
  • גליונות הירושלמי של ר"ש ליברמן, על ידי פרופ' משה עסיס, ירושלים תשפ"ב.

לקריאה נוספת

  • שמא יהודה פרידמן (עורך), ספר הזיכרון לרבי שאול ליברמן, בית המדרש לרבנים באמריקה, תשנ"ג.
  • אביעד הכהן, "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו": (חליפת מכתבים בין הר"ש ליברמן לי"ד אברמסקי), הצופה – מוסף ספרות, י"ח בניסן תשמ"ד (21.4.84), עמ' 5
  • אביעד הכהן, "התנא מניו יורק", מדעי היהדות 42 (תשס"ג-תשס"ד), עמ' 289–301
  • אביעד הכהן, "שלומיאל, שלימזל ונעביך – מכתבים גנוזים של הרב פרופ' שאול ליברמן לגרשם ופניה שלום", הארץ – ספרות ותרבות, גיליון ערב שביעי של פסח תש"ס (25.4.00), עמ' ה1.
  • אביעד הכהן, "התנא הירושלמי מניו יורק", מקור ראשון, מוסף שבת, 31.3.23, עמ' 11-8
  • דב זלוטניק, "המתודולוגיה של שאול ליברמן ב"יוונית ויוונות בארץ ישראל", דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות יא, חטיבה ג: היצירה הרוחנית, כרך ראשון: ספרות תלמודית ורבנית (תשנ"ג / 1993), עמ' 9–14
  • Saul Lieberman: The Man and His Work: The Man and his work, Eliyahu J. Schochet and Solomon Spiro, New York, New York: The Jewish Theological Seminary of America, 2005
  • Saul Lieberman and the Orthodox, Marc Shapiro, University of Scranton Press, 2006

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאול ליברמן בוויקישיתוף
כתביו של שאול ליברמן
על שאול ליברמן

הערות שוליים

  1. דוד תדהר (עורך), "שאול ליברמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2317
  2. ארי (יצחק) שבט, קשריו של הרב קוק עם הפרופ´ הרב שאול ליברמן כדגם ליחסו למחקר תורני ביקורתי, אתר מרכז יב"ע
  3. מתן תעודות הגמר לגומרים הראשונים של האוניברסיטה העברית, עיתון הארץ, 26 בינואר 1932.
  4. בית המדרש למורים "מזרחי", הצופה, 24 בינואר 1938
  5. ראה גולינקין, Orthodox or Conservative, בקישורים החיצוניים
  6. פרופ. שאול ליברמן הסתלק מפרס הרב קוק של עת"א, הצופה, 13 באוקטובר 1957; שאול ליברמן והתנועה האורתודוקסית, הרהורים, 26 בינואר 2006. הבלוג מתייחס לספר של מלך שפירא.
  7. Chaim Daflin (1996) ,Conversations with the Rebbe, Menachem Mendel Schneerson : Interviews with 14 leading figures about the Rebbe. Los Angeles: JEC, pp. 53-63.
  8. זוכי פרס הארווי
  9. מקבלי תואר "דוקטור לשם כבוד" ואותות הוקרה אחרים, אוניברסיטת בר-אילן
  10. מאגר עדי הנוסח הפועל בשיתוף המכון
  11. ליברמן שאול, תלמודה של קיסרין, תרביץ תרצ"א, עמ' 8; הלויה רבת עם, דואר היום, 5 ביוני 1931
  12. מיכאל ששר, עושר מדהים לאין קץ, מעריב, 14 באוקטובר 1988
  13. לבקורת ראה יהודה פריס-חורב, אגרת בקרת, ‏תל אביב ת"ש, באתר היברובוקס
  14. בספר דן ביחסו של הרמב"ם לירושלמי ואף הדפיס קטעי כתב יד של הרמב"ם המהוות קיצור של הרמב"ם לירושלמי על הייחוס הספר לרמב"ם יצאו עוררים רבים, ראו בספרו של ב.ז. בנדיקט, הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד, אסופת שיעורים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ה.


שאול ליברמן36495830Q2908897