נחל עירון
נַחַל עִירוֹן (בערבית: وادي عارة; תעתיק: ואדי עארה) הוא נחל באזור רמות מנשה והשרון הצפוני בארץ ישראל, באורך 20 קילומטרים, הממוקם בקווי המפגש של השומרון, רמות מנשה, והשרון. הנחל הוא אחד מיובלי נחל חדרה.
ראשיתו של נחל עירון בהר אלכסנדר שליד אום אל־פחם, משם הוא יורד לכיוון דרום-מערב, במקביל לקו התחום בין רכס אום אל־פחם לקער רמות מנשה. כקילומטר ממערב לצומת משמר הגבול יוצא הנחל אל מישור השרון הצפוני, ומתחבר לנחל חדרה מדרום למושב תלמי אלעזר.
בעמק הנחל ועל גדותיו מספר גדול של יישובים. בחלקו המזרחי, ההררי, היישובים הערביים (ממזרח למערב) מושריפה, מוצמוץ, עין איברהים, אום אל פחם, ערערה, עארה וכפר קרע. מערבה משם, לאורך חלקו המישורי, היישובים היהודיים ברקאי, עין עירון, עין שמר, מענית, גבעת חביבה, שער מנשה ותלמי אלעזר. צמוד לאפיקו עובר כביש מספר 65, המכונה כביש ואדי עארה, המחבר בין צומת משמר הגבול לצומת מגידו, ומשמש כעורק תחבורה חשוב במדינת ישראל.
היסטוריה
משחר ההיסטוריה האנושית שימש תוואי הנחל כמעבר עיקרי בין מישור החוף של ארץ ישראל לגליל. לצד ואדי מילק, שנמצא מצפון-מערב לו, הוא היה הנתיב שחיבר את דרך הים אל תוך הארץ, לכיוון סוריה ומסופוטמיה.
השם העברי "עירון" נגזר מהשם "עַרוּנַה", שהוא שמו העתיק של ואדי עארה הידוע לנו מסיפור מלחמתו של תחותמס השלישי (1458 לפנה"ס).
ידוע שכבר בימיו של פרעה תחותמס השלישי, מלך מצרים, השתמשו בנתיב זה כנתיב מעבר לצבאות ולמסחר. תחותמס עצמו השתמש במעבר זה בשנת 1458 לפנה"ס כדי להעביר את צבאו מעזה למגידו על מנת לתקוף את הקואליציה הכנענית שהתכנסה במגידו. המעבר היה ידוע כמעבר קשה, שהדרך בו צרה. מהמבנה הגאולוגי של הוואדי ברור שלא היו בו ערוצים צרים, צוקים ונקיקים, ומכאן שהקושי במעבר בו נבע מקיומו של חורש ים תיכוני סבוך, המבוסס על חברת אלון ואלה. זהו יער לא גבוה אך סבוך מאוד, והוא שגרם לכנענים להניח שאיש לא יחצה אותו. תחותמס העז להיכנס למעבר למרות אזהרות קציניו, צלח את הסבך והפתיע את הכנענים.
בעת החדשה
עם פרוץ מלחמת העצמאות חסמו הערבים את הכביש הראשי שעבר בוואדי ערה לתנועת יהודים.
לאחר המלחמה צורף אזור נחל עירון לשטחה של מדינת ישראל על-פי הסכם שביתת הנשק עם ירדן תמורת ויתור על דרום-מערב הר חברון. מדינת ישראל רצתה להשיג שליטה על מעבר עירון מפני שכביש 65 ("כביש ואדי ערה") שבו היווה ציר מרכזי ממישור החוף אל הצפון, ועל ידי כך קיוותה להשיג ביטחון ממתקפות ערביות.
סיפוח ואדי ערה שהתקיים ב־1949 הוסיף למדינת ישראל הצעירה 30 כפרים ששכנו בצד המערבי של הנחל והכביש ובהם כ-40,000 ערבים. התנאי שהוצב על ידי האומות המאוחדות להצטרפותה של ישראל אליהן, היה איחוד משפחות ערביות, שבמהלכו יהגרו ויתאזרחו ערבים מאזור השומרון אל נחל עירון. ישנן הערכות שהתווספו בדרך זו למעלה מ-10,000 ערבים. נוסף להגירה באיחוד המשפחות נוספו כ 40-50 אלף מסתננים ערבים.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 בוצעו עבודות שיפוץ נרחבות בכביש.[1]
בדצמבר 1987, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, החלו שורה של הפרות סדר והפגנות אלימות בקרב ערביי ישראל, שבמסגרתן נחסם הכביש לתנועה.
באירועי אוקטובר 2000 הפך הכביש העובר בנחל לזירת הפגנות אלימות ונחסם ברוב ימי האירועים, בין אם על ידי המפגינים בצומת אום אל-פחם ובין אם על ידי המשטרה בצומת מגידו ובצומת משמר הגבול.
במהלך השנים אירעו כמה פיגועי טרור של מחבלים פלסטינים לאורך הכביש. ב-30 במרץ 1993 נרצחו שני שוטרים בצומת תלמי אלעזר. ב-1 במרץ 2001 אירע פיגוע המונית בצומת מי עמי, שבו מחבל פוצץ מטען חבלה במונית שירות בצומת מי עמי ורצח אזרח אחד ופצע 9 אחרים. באפריל 2001 נרצח ישראלי שעצר עם מכוניתו ברמזור בצומת אום אל פחם. ב-29 בנובמבר 2001 פוצץ מחבל מתאבד את עצמו באוטובוס אגד סמוך למחנה 80 ורצח 3 מנוסעיו. ב-20 מרץ 2003 עלה מחבל מתאבד לאוטובוס אגד בצומת אום אל פחם ופוצץ את עצמו כמה דקות לאחר מכן. בפיגוע נרצחו 7 נוסעים ונפצעו 30.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה מפה, הוצאת מפה, כרך שישי.
קישורים חיצוניים
- מידע על אתר נחל עירון, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- אדם זרטל, עיוני עירון, קתדרה 97, ספטמבר 2000, עמ' 24-7
- יוחאי חלפון, מעבר עירון 1937 - 1949, עבודת תזה, ספטמבר 2013
- מידע על אתר נחל עירון, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים
- ^ הושלמה הרחבתו של כביש ואדי ערה, דבר, 17 בספטמבר 1965.