ספר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תנ"ך גוטנברג, הדפסה של הוולגטה המסמלת את ראשית מהפכת הדפוס
מדפי ספרים

ספר הוא טקסט מודפס או כתוב בכתב יד בנושא מסוים, שדפיו כרוכים יחדיו. בשלהי המאה העשרים החלה הפקתם של ספרים אלקטרוניים המוצגים על קורא ספרים אלקטרוני, טאבלטים, צג המחשב ואפילו טלפונים חכמים.

עוד מימי בראשית אסף האדם את יצירותיו הספרותיות תחת ספרים. בתחילה היו אלה מגילות קלף, וספרים מצומצמים בהיקפם. עם התפתחות הדפוס באמצע המאה ה-15 עלה היקפם של הספרים. במשך מאות שנים היו הספרים אמצעי עיקרי להפצת ידע ולהעברתו מדור לדור. במאה העשרים נוספו לספרים המודפסים שלל אמצעים נוספים: רדיו, קולנוע, טלוויזיה והאינטרנט, אך לספר ממשיך להישמר מקום מרכזי.

ספרי עלילה רבים מוצאים את דרכם אל מסך הקולנוע או הטלוויזיה.

סוגי ספרים

ספרים מסוגים שונים

בתהליך יצירתו של ספר שני שלבים עיקריים:

  • תהליך כתיבת הספר על ידי מחברו (או מחבריו). סופו של שלב זה הוא ביצירת כתב יד (במשמעות הרחבה של מושג זה, שבה נכללים עותק בכתב יד, במכונת כתיבה או במעבד תמלילים).
  • תהליך ההוצאה לאור של הספר: הפיכת העותק היחיד של המחבר לספר מרובה עותקים הזוכה לתפוצה רחבה. לאחר הוצאתו לאור של הספר ייתכנו לו הדפסות נוספות ומהדורות נוספות.

תוכנו של הספר

עיקרו של הספר הוא התוכן הנכלל בו, בין אם זה תוכן עיוני, מדריך שימושי או סיפורת. סביב תוכן זה נכללים מרכיבי תוכן נוספים, חלקם המופיעים בכל ספר, חלקם המופיעים בסוגים מסוימים של ספרים, וחלקם מופיעים בהתאם לשיקול דעתם של המחבר והמו"ל. רכיבים אלה כוללים:

  • עמודי השער.
  • הקדשה: עמוד המופיע בתחילת הספר, ובו מקדיש המחבר את הספר לאדם היקר ללבו.
  • הקדמה: פנייה של המחבר אל הקורא, לשם הצגת עניינים אחדים הנוגעים לספר.
  • הסכמה: מכתב לוואי המופיע בראשית ספר, ובו מעידה אישיות חשובה על איכותו של הספר. נהוג בעיקר בספרות תורנית.
  • תוכן עניינים: רשימת כל הפרקים שבספר, ומספר העמוד שבו מתחיל כל פרק. זהו חלק בלתי נפרד מכל ספר עיון, ומופיע לעיתים גם בספרי סיפורת. מקומו של תוכן העניינים הוא בראש הספר, משום שהוא מהווה מעין מפה להמשך ההתמצאות בספר, אך לעיתים הוא ממוקם דווקא בסוף הספר.
  • ביבליוגרפיה: רשימה של פרסומים (ספרים, מאמרים וכדומה) המצורפת לספר, לשם אזכור המקורות אותם מצטט הספר, או שעליהם הוא מסתמך, ולהפנית הקורא לספרות המרחיבה את הדיבור בנושאי הספר.
  • מפתח עניינים: מופיע בסופו של ספר עיון, ומאפשר לאתר בקלות נושאים עיקריים בספר: אנשים, מקומות, מושגים, תהליכים וכדומה. למפתח חשיבות גדולה, משום שהוא מהווה כלי עיקרי לגישה ישירה לתוכן הספר. בדרך-כלל מופיע לפי סדר האלף-בית

אפיון פיזי של הספר

ספרים ישנים
ערמת ספרים סגורים וספר אחד פתוח
הספר בנוי כך שניתן לקרוא אותו גם מחוץ לבית

ספר, במשמעות המקובלת של מושג זה במאות השנים האחרונות, מורכב מדפי נייר כרוכים, וביתר פירוט:

  • כריכה (אחורית וקדמית): זאת יכולה להיות קשה או רכה, אך לרוב עבה ועמידה מדפי הספר. ישנם ספרים, כמו ספרי תינוקות רבים, שהדפים והכריכה קשים ועמידים באותו אופן.
  • דפי הספר: מכילים את תוכנו.
  • שדרה (שדרית): מקום מפגש דפי הספר, בספרונים דקים היא יכולה להיות רק כמה סיכות שידוך ובספרים עבים היא משטח חזק כמו הכריכה (ולפעמים יותר) אליו מודבקים ו/או תפורים דפי הספר.

עוביו של ספר מוגבל לסנטימטרים מעטים, ולכן כאשר תכולתו של ספר עולה על 1,000 דפים (ולעיתים אף פחות), נהוג לפצלו לכרכים אחדים, כך שכל כרך כרוך בנפרד. יש ספרים המחולקים לשני כרכים, ואחרים, ובפרט אנציקלופדיות ומילונים מחולקים לכרכים רבים. את הכרכים נהוג למספר, בספרות או באותיות.

בסוף המאה העשרים החל הספר להתממש כספר אלקטרוני, בווריאציות שונות. פרויקט השו"ת, שתחילתו בסוף שנות השישים של המאה העשרים, מאחסן אלפי ספרי הלכה ומאפשר גישה אליהם באמצעות מחשב. פרויקט גוטנברג, ומקבילו העברי פרויקט בן יהודה, הם אתרי אינטרנט המאחסנים טקסטים של ספרים שזכויות היוצרים עליהם פגו, ומאפשרים קריאה של ספרים אלה על-גבי מסך מחשב (או הדפסתם על ידי הקורא). שירות Google Book search מאפשר לחפש בטקסט המלא של ספרים (גם כאלה שמוגנים על ידי זכויות יוצרים) שגוגל סורקת ואוגרת במאגר הדיגיטלי שלה.

שילוב בין ספר הנייר לספר האלקטרוני מקובל בספרי הדרכה בנושאי מחשבים, שבהם מצורף תקליטור (וקודם לכן דיסקט) ובו תרגילים המלווים את הספר.

כמו כן קיים שילוב בין המדיה הבדורית על ידי שימוש במיכשור מגוון מתחום אלקטרוניקה בידורית לשם שמיעת ספר מוקלט באמצעות מערכות שמע.

בנוסף לספרי נייר שהועברו למדיום אלקטרוני, ספרים רבים נוצרים מלכתחילה במדיום זה.

מקום הספר בעם ישראל

מקום של כבוד שמור במסורת ישראל לספרים, אך בעיקר לספרות התורנית (המכונה גם "ספרי קודש"), ובפרט לספר התורה. כך, סוגיות רבות – וממילא, סימנים רבים בספרות ההלכה – יוחדו לקדושת הספר. בין ההלכות המפורסמות יותר לגבי כבוד הספר הן האיסורים להשליך אותו ארצה או להפוך אותו על פניו, והחובה לגנוז ספר משהתבלה.

בשולחן ערוך[1] נפסק שכל איש מישראל לכתוב בעצמו ספר תורה, וכן לקנות ספרי קודש שלומדים מתוכם.

המקור לכבוד כלפי ספרי הקודש נובע מכמה גורמים:

  • מקור הספר - הטקסט הרשום בספר ניתן כחלק מהתגלות כוח אלוקי אל האדם.
  • הספר הוא תשמיש קדושה ועל כן יש להתייחס אליו בכבוד.
  • הקבלה מייחסת לספר כח רוחני מיוחד שיכול לקדם ולעזור לאדם. ספר שנכתב על ידי מקובל מספר על גילוי של אותו המקובל את הכח העליון המניע את העולם. מקובלים שונים גורסים כי אדם שרוצה להגיע להבנת הכוחות המניעים את המציאות והרגשתם, ישיג זאת אם יפתח את ספרי המקובלים[דרוש מקור].
הקבלה רואה בספרות התורנית את אחד האמצעים החשובים להיכרות האדם עם העולם הרוחני, בורא עולם והכוחות המופעלים עליו. מקום מיוחד בחכמת הקבלה שמור לספר הזוהר, שמובא כי הוא טומן בתוכו את הכוח להביא גאולה לעולם.[2]

גם בעולם היהודי החילוני שמור מקום של כבוד לספר בכלל ולספרות התורנית בפרט, וכך מתקיימים מדי שנה ירידים לעידוד הקריאה (ביניהם, שבוע הספר), מתקיימת תרבות ענפה של העברת ספרים מיד ליד על מנת שלא להשליכם לפח, ועסקים שלמים המתבססים על שימור ספרים ישנים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0