רוח צה"ל
"רוח צה"ל" הוא הקוד האתי של צה"ל, המהווה בסיס ערכי רצוי לכל פעולות החיילים במסגרת צה"ל.
בראש הוועדה לניסוח הקוד בשנת 1994 עמד האלוף יורם יאיר, מפקד אגף כוח האדם, במטה הכללי וכן השתתף בה פרופ' אסא כשר, שמופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2000 החליט קצין החינוך הראשי, תא"ל אלעזר שטרן, להכניס שינויים ברוח צה"ל, ומינה לשם כך ועדה ובה היו בין השאר הפרופסורים אבי שגיא, דני סטטמן, שאול סמילנסקי נעם זהר ומשה הלברטל – כולם מומחים לפילוסופיה של המוסר. לצדם חברו לוועדה קצינים ובהם אלוף ישי בר ואל"ם יעקב קסטל. המטה הכללי אישר את "רוח צה"ל" החדש. המסמך המופיע היום כרוח צה"ל אינו המסמך הראשוני שחיברו האלוף יורם יאיר והפרופ' כשר.[1]
בעבר קיבל כל חייל שהתגייס עותק של רוח צה"ל בתוך פנקס החוגר. כיום המנהג הופסק, אך לרוב פנקס "רוח צה"ל" מחולק לחיילים בעת הרצאה בנושא זה בזמן הטירונות.
מבנה המסמך
ארבעה חלקים למסמך "רוח צה"ל":
- המבוא: מגדיר את הייעוד ואת המשימה של הצבא בתוך החברה הישראלית-דמוקרטית, את המחויבות הבסיסית של הצבא ושל חייליו למדינה, ואת המסגרת שבתוכה מתממשת מחויבות זו.
- ההגדרה והמקורות: סעיף המסביר את אופי המסמך ומציג את מקורותיו. ההגדרה קובעת את מהות המסמך ואת תפקידו.
- עֶרכי היסוד: אלה הם הערכים הבסיסיים בצה"ל, המשמשים מקור הצמיחה וההשראה ליתר הערכים במסמך. הם התשתית וגם המסגרת לרשימת הערכים ומוסיפים לכידות והגיון לרשימה זו.
- רשימת הערכים: ברשימה זו עשרת הערכים הנגזרים מערכי היסוד ומאפיינים את ההתנהגות הרצויה בכל עת של כל חייל המשרת בצה"ל. חלק מהערכים, כמו חיי האדם או טוהר הנשק מבטאים אידיאלים מוסריים. אחרים, כגון מקצועיות או משמעת, קשורים באופיו של הארגון הצבאי, ונועדו לסייע לו לתפקד במיטבו כדי להשיג את מטרותיו.
מקורות המסמך
על פי המסמך, "תעודת הזהות הערכית" של צה"ל נבנית מהמקורות הללו (סדר המקורות אינו מעיד בהכרח על דירוג חשיבותם):
- מסורת צה"ל ומורשת הלחימה שלו. מסורת זו משקפת ערכים כמו דבקות במשימה, דוגמה אישית, מקצועיות, ואחוות לוחמים.
- מסורת מדינת ישראל על עקרונתיה הדמוקרטיים, חוקיה ומוסדותיה. מכאן נובעת גם זיקה בין "רוח צה"ל" למגילת העצמאות.
- מסורת העם היהודי לדורותיו, הכוללת, בין השאר, ערכים כדוגמת אהבת הזולת, הכרה בכבוד הבריות, שמירה על צלם האלקים שבאדם, אהבת העם והארץ, ואמונה בקדושת החיים.
- ערכי מוסר אוניברסליים המבוססים על ערך האדם וכבודו. ערכים אלו חלים על כל אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין, מעצם היותו אדם. עם הערכים האוניברסליים נמנים גם החופש, השוויון וקדושת חיי האדם.
עֶרכי היסוד
הגנת המדינה, אזרחיה ותושביה – מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטְחון אזרחיה ותושביה.
— מסמך "רוח צה"ל"
שלושת ערכי היסוד:
- "הגנת המדינה, אזרחיה ותושביה" – משקף את מטרותיו הבסיסיות של ארגון צבאי.
- "אהבת המולדת ונאמנות למדינה" – מוסיף נדבך רגשי, של מחויבות תושבי המדינה לארצם.
- "כבוד האדם" – מטיל מגבלות מוסריות על פעילויות הצבא, ומשקף ערכים נוספים הקשורים לכבוד האדם, כגון חיי אדם, טוהר הנשק ורעות.
רשימת הערכים
ב"רוח צה"ל" עשרה ערכים, הנגזרים מערכי היסוד ומאפיינים את ההתנהגות הרצויה בכל עת של כל חייל המשרת בצה"ל.
רשימת הערכים מסודרת על פי סדר האלפבית, למעט הערך שבראש הרשימה: "דבקות במשימה וחתירה לניצחון". סידור הערכים על פי האלפבית נועד להדגיש כי אין הבדל בין הערכים, וכי השאיפה לקיימם שווה לחלוטין. רק עֶקרון ה"דבקות במשימה וחתירה לניצחון" גובר על כל שאר הערכים, ואמור להיות בראש מעייניהם של חיילי צה"ל, או במילים אחרות: "ראשון בין שווים"[2].
עשרת הערכים:
- דבקות במשימה וַחתירה לניצחון. חייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש.
- אחריות. החייל יראה עצמו שותף פעיל בהגנה על ביטחון המדינה, אזרחיה ותושביה. החייל יפעל תוך גילוי מתמיד של מעורבות, יוזמה ושקידה, בשיקול דעת ובמסגרת סמכותו, כשהוא נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו.
- אמינות. החייל יציג דברים כהווייתם, בשלמות ובדייקנות, בתכנון, בביצוע ובדיווח, ויפעל כך שרעיו ומפקדיו יוכלו לסמוך עליו בביצוע המשימות.
- דוגמה אישית. החייל ינהג על פי הנדרש ממנו ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה.
- חיי אדם. החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי בכל פעולותיו, מתוך הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם. בעת לחימה יסכן את עצמו ואת רעיו במידה הנדרשת לביצוע המשימה.
- טוהר הנשק. החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם.
- מקצועיות. חייל ישאף לרכוש את הידע המקצועי ואת המיומנויות הנדרשים לביצוע תפקידו, ויישמם תוך חתירה לשיפור מתמיד של ההישגים האישיים והיחידתיים.
- משמעת. החייל יפעל כמיטב יכולתו לביצוע מלא ומוצלח של הנדרש ממנו על פי הפקודות ועל פי רוחן. החייל יקפיד על מתן פקודות חוקיות בלבד, ולא יציית לפקודות בלתי - חוקיות בעליל.
- רעות. החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש.
- שליחות. החייל יראה בשירותו הצבאי שליחות; יהיה נכון לתרום כל שביכולתו להגנת המדינה, אזרחיה ותושביה. זאת בהיותו נציג של צה"ל הפועל מתוקף ובמסגרת הסמכויות שניתנו לו על פי פקודות הצבא.
הדיון הציבורי ב"רוח צה"ל"
הצורך במסמך ערכי
מסמך ערכי אמור להיות מוכר ומובן לכול. הוא מסייע לחינוך, לדיון ולבקרה, נותן כלים להתמודדות עם דילמות, ומשמש ציר התייחסות קובע ויציב לתהליכים המתרחשים בשלבי ההתפתחות הערכית. מסמך "רוח צה"ל" אינו מכיל ערכים חדשים, אלא ממסד ערכים ונורמות צה"ליים שראוי שיתקיימו, והוא בחזקת כלי שבאמצעותו יבואו לידי ביטוי מדויק יותר.
לפי תפיסת כותבי המסמך, חיילים ומפקדים בצה"ל, המתמודדים עם מצבים קשים ומורכבים, זקוקים לעיתים למסמך המפרט את הערכים ואת הנורמות שיכוונו את מעשיהם, ויסייעו בידם להתמודד עם קונפליקטים ערכיים, דילמות ושאלות מורכבות במיוחד.
לעומת זאת, בביקורתה על הקוד האתי, טענה ענת מטר שאין צורך אמיתי במסמך ערכי, כי מסמך כזה מנסה "למסד את מה שמחוץ לחוק" ולהפוך אותו ל"מערכת סדורה של חוקי-על ... אותם יש לנסח ולתמצת בלשון ספק-תוכנית ספק-ריקה". לטענתה, עצם הניסוח של הקוד האתי מבזה את ערכי המוסר שבו: "הערכים עצמם מנוסחים כצרור קלישאות חלולות, משום שרק כך מתאפשר יישומם באופן הרצוי".
מעמדו המשפטי של "רוח צה"ל"
חוק השיפוט הצבאי מפרט את המסגרת החוקית שבה פועלים חיילי צה"ל. "רוח צה"ל", לעומת זאת, איננו מסמך משפטי מחייב, אלא מסמך עמדה ערכי-חינוכי, שכפי שהוגדר במבוא שלו, נועד לעצב את התפיסה הערכית "אשר ראוי שתעמוד ביסוד הפעולות של חיילי צה"ל". עם זאת, המסמך עשוי לשמש כלי לפרשנות בבית דין צבאי; למשל, בפסק הדין שניתן ב-27 במאי 2003 לגבי עבירות ביזה והתנהגות שאינה הולמת, נכתב בבית הדין הצבאי לערעורים פסק דין שנעזר במסמך "רוח צה"ל" כדי לקבוע עמדה משפטית:
המסמך הידוע כ"רוח צה"ל" – המהווה על פי לשונו את תעודת הזהות הערכית של צה"ל, אשר ראוי שתעמוד ביסוד הפעולות של כל חייל וחיילת במסגרת צה"ל, קובע את הרף הערכי המצופה – רף של מצוינות – הנדרש מחייל צה"ל. מסמך זה איננו בעל תוקף משפטי, ועל כן מבחינה משפטית, 'העובר' על הוראותיו איננו עבריין. לעומתו, חוק השיפוט הצבאי קובע את הרף המינימאלי הנדרש מחיילי צה"ל, אשר סטייה ממנו עולה כדי התנהגות עבריינית פלילית. המשיב הודה בכך שהפר את החוק, בעוברו עבירה של ביזה לפי סעיף 74 לחוק השיפוט הצבאי, ועל כך – ורק על העבירות שעבר על פי החוק - הורשע בדין ונגזר דינו.
— ע03/ /62 עמ' 9
סטיות מהקוד האתי
עוד בטרם נכתב המסמך "רוח צה"ל" נהגו בצה"ל ערכי הדבקות במשימה, טוהר הנשק וערכים רבים נוספים. עם זאת, כבר במלחמת העצמאות נרשמו מקרים של סטייה מהקוד האתי, ובספר "שיח לוחמים" שיצא לאחר מלחמת ששת הימים הובאו עדויות למקרים שבהם מוסר הלחימה היה מוטל בספק.
הקוד האתי התקבל רשמית ב-1994, לאחר האינתיפאדה הראשונה, שבה התמודדו חיילי צה"ל עם מציאות מורכבת של לחימה בגופי טרור תוך חיכוך מתמיד עם אוכלוסייה אזרחית, ורבים טענו אז שמעשי צה"ל בשטח אינם תואמים את הקוד האתי. טענות אלה גברו במהלך האינתיפאדה השנייה ולאחריה.
הטענות העיקריות על התנהגות צה"ל שלא לפי הקוד האתי:
- התנהגות חיילי צה"ל במחסומים בשטחי יהודה ושומרון. ארגונים כמו "בצלם" ו"מחסום Watch" דיווחו פעמים רבות על מקרי התעללות והשפלה שאינם עומדים בהוראות הקוד באשר לשמירה על כבוד האדם.
- נטען כי בעבר נהג נוהל וידוא הריגה, וכי עדיין ישנם הנוהגים לפיו[3]. נטען כי הנוהל אינו תואם את טוהר הנשק, משום שהוא מופעל כנגד לוחם פצוע וחסר אונים, שהריגתו אינה נחוצה. מנגד נטען שיש לוודא הריגת מחבלים מפני שגם אחרי פציעתם הם בחזקת סכנה לכוחות.
- נוהל סיכול ממוקד אינו ממוקד כל צורכו[4]. הנוהל אינו דן רק ב"פצצות מתקתקות" אלא גם אמצעי ענישה למי שביצע פיגועים בעבר. במקרה שזכה לפרסום רב הופעל הנוהל כנגד סלאח שחאדה, ממנהיגי הזרוע הצבאית של החמאס ברצועת עזה, ועמו נהרגו 15 אזרחים חפּים מפשע. נוהל זה סותר לכאורה את הקוד האתי באשר לטוהר הנשק ולשמירה על חיי אדם, מכיוון שבמהלך סיכול ממוקד רב מספר הנפגעים בקרב האוכלוסייה האזרחית. פרופסור אסא כשר והאלוף עמוס ידלין חיברו מסמך שבו הצדיקו את הסיכול הממוקד וטענו שהוא עומד בקוד האתי של צה"ל ובחוק הבינלאומי[5].
- יש הרואים באירועים שהביאו למותו של שוטר מג"ב מדחת יוסף בשנת 2000 בקבר יוסף בשכם חריגה מערכי הרעות והדבקות במשימה[6].
- במלחמת לבנון השנייה נרשמו מקרים רבים שבהם חיילי צה"ל חירפו נפשם לדעת למען ערכי רוח צה"ל[7], אך בד בבד הועלו טענות כנגד מפקדי הצבא על מתן פקודות סותרות, על מחסור באימונים ובציוד לחימה ראוי ועל פיקוד מרחוק על הלחימה באמצעות עזרים טכנולוגיים. יש הרואים בפעולות אלה הפרה של ערכי הדוגמה האישית, הדבקות במשימה, הרעות והשמירה על חיי האדם.
- רבים ראו בפרשת אלאור אזריה פגיעה ברוח צה"ל. בין היתר, פרופ' כשר טען בעקבות מתן פסק הדין בערעורו של אזריה שהעונש שנגזר על אזריה נמוך מדי, ומשקף "פגיעה בקוד האתי ובערכים של חיי אדם וטוהר הנשק".[8] הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, בתיאום עם שר הביטחון דאז משה יעלון, פרסם הודעת גינוי לאירוע הירי עוד ביום שבו התרחש (על בסיס התחקיר המבצעי הראשוני שנערך), הורה למצות את החקירה וציין: "זה לא צה"ל, אלו לא ערכי צה"ל וזו לא תרבות צה"ל".[9]
הקוד האתי ללוחמה בטרור
עקב הבעיות שעלו בנוגע להתאמת הקוד למציאות של לוחמה בטרור, הקים צה"ל בשנת 2004 פורום של קצינים ואנשי מקצוע, בהשתתפותו של הפרופ' כשר, שניסח את "הקוד האתי ללוחמה בטרור"[10]. קוד זה ענה על חלק מהבעיות הנובעות מהתאמת הקוד האתי למציאות של לחימה בעצימות נמוכה נגד גורמי טרור, בתוך אוכלוסייה אזרחית. הקוד טרם אומץ על ידי צה"ל[11].
11 ערכי הקוד נלמדים כתוספת לערכי "רוח צה"ל":
- פעולה צבאית תתבצע אך ורק נגד מטרות צבאיות;
- השימוש בכח חייב להיות מידתי (פרופורציונלי);
- החיילים יוכלו רק להשתמש בכלי הנשק הצה"ליים;
- אסור לתקוף את מי שנכנע;
- רק מי שהוכשר לכך יורשה לחקור אסירים;
- על החיילים להתנהג בכבוד ובהתחשבות כלפי האוכלוסייה וכלפי העצורים;
- חיילים חייבים לתת שירותים רפואיים מתאימים, כאשר התנאים מאפשרים זאת, לעצמם ולאויב כאחד;
- ביזה אינה חוקית לחלוטין;
- על החיילים לכבד את האתרים ואת החפצים הדתיים והתרבותיים;
- על החיילים להגן על כוחות העזרה הבינלאומיים, ועל רכושם ורכביהם;
- על החיילים לדווח על כל הפרה של קוד זה.
לקריאה נוספת
אתיקה צבאית יהודית, מבט יהודי על רוח צה"ל, עדו רכניץ ואלעזר גולדשטיין, הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 2013
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: רוח צה"ל |
- רוח צה"ל, הנוסח המלא, באתר חיל החינוך והנוער
רוח צה"ל, באתר צה"ל
הערות שוליים
- ^ עמוס הראל, "האהבה והנאמנות למולדת" ייכנסו לקוד האתי החדש של צה"ל, באתר הארץ, 16.09.2001
אבירמה גולן, אהבת מולדת בפקודה, באתר הארץ, 24.09.2001 - ^ "הערך דבקות במשימה וחתירה לניצחון נמצא בראש הרשימה. ערך זה נתפס כראשון בין שווים על מנת להבליט את אופיו של צה"ל כגוף לוחם." - מתוך אתר האינטרנט של חיל החינוך והנוער.
- ^ כך, לדוגמה, הואשם בשנת 2004 מפקד פלוגה בחטיבת גבעתי שביצע וידוא הריגה בילדה איאן אל המס, והועמד בשל כך למשפט צבאי. לאחר כשנתיים זוכה הקצין, לאחר שהתברר כי פקודיו טפלו עליו את המעשה: סרן ר' יצא זכאי, באתר nrg, 15.11.2005.
- ^ ראו סיכול ממוקד#הוויכוח סביב השימוש בסיכול ממוקד
- ^ את טיעוני צה"ל בזכות הסיכולים הממוקדים ניתן לקרוא במאמרים הבאים:
- יובל יועז, לא צריך להתבייש: זאת "הריגה ממוקדת" והיא חוקית, באתר הארץ, 8/3/2005
- אורי דרומי, הפתרון שמצא צה"ל לבעיה היה לקבוע כי בעצם היא איננה בעיה, באתר הארץ, 6/4/2005
- ^ ראו מדחת יוסף#בעקבות מותו
- ^ הרמטכ"ל: "לוחמי צה"ל הוכיחו במלחמת לבנון השנייה ומוכיחים בכל יום את עוז רוחם", מתוך אתר דובר צה"ל, 2/2/2007
- ^ פרופ' אסא כשר: העונש של אזריה קל מדי, זה מסר גרוע, באתר "כאן", 31 ביולי 2017
- ^ נועם אמיר, הרמטכ"ל גינה את הירי במחבל: "אלו לא ערכי צה"ל", באתר מעריב אונליין, 24 במרץ 2016
- ^ חנן גרינברג, צה"ל מציג: הקוד האתי החדש ללחימה בטרור, באתר ynet, 9/2/2004
- ^ ראש אמ"ן לרמטכ"ל: על צה"ל לאמץ קוד אתי חדש ללחימה בטרור
