שלוש רגלים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שָׁלשׁ רְגָלִים הן שלושה ימים טובים, שבהם הצטווה עם ישראל לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים ולהביא תרומה מתבואתם ופירותיהם. חגים אלה הם פסח, שבועות וסוכות.

המצוות ברגל

מלבד המצווה לעלות לבית המקדש בשלוש הרגלים, קיימת גם המצווה לשמוח בהם ולשמח עניים יתומים ואלמנות, וכן המצווה להקריב קרבן חגיגה וקרבן שלמים לשמחה.

אזכורים במקרא

שלוש הרגלים בספר שמות, פרק כ"ג:

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.
אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה;
וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה.
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן ה'.

חג המצות ידוע יותר בימינו כחג הפסח, חג הקציר הוא חג השבועות, וחג האסיף הוא חג הסוכות. פסח וסוכות חלים בט"ו בחודש, כאשר הירח במילואו, פסח בניסן וסוכות בתשרי. לעומת זאת לשבועות לא נזכר תאריך מפורש בתנ"ך אלא הוא מצוין כיום ה-50 ממוצאי החג הראשון של פסח, יום החמישים לספירת העומר. כיום, כשלא מקדשים את החודש על ידי ראיית הלבנה, חג השבועות חל תמיד בו' בסיוון.

משמעות

שלוש הרגלים מציינים אבני דרך בתקומתו של עם ישראל, ובנוסף מסמלים גם ציוני דרך בשנה החקלאית ותקופות שונות בחייו של היחיד.

חג אירוע היסטורי עונה חקלאית תקופת חיים קריאת מגילה
פסח בני-ישראל יצאו ממצרים והפכו להיות בני חורין. אביב התבואה, שכן אז היא מתברכת בבישולה. לידה, תחילת השנה ואביב החיים של האדם. שיר השירים
שבועות בני ישראל קיבלו את התורה במעמד הר סיני. קציר החיטה ותחילת תקופת הביכורים, שלאורכה מבשילים פירות הארץ. חתונה, אמצע השנה והחיים. מגילת רות
סוכות זכר לכל 40 שנות הנדודים במדבר, בהן ישבו בני ישראל בסוכות. אסיף התבואה אל הבית והגורן מפני הגשמים. זקנה, סופה של השנה וסוף החיים. מגילת קהלת

[1].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. מקור השם לפי אדם זרטל   כחלק מסקר הר מנשה, בניצוחו של הארכאולוג פרופסור אדם זרטל, נמצאו במרוצת השנים מספר מתחמי אבן עתיקים בסמוך ליפית, משואה, רימונים, נחל תרצה, שכם (מזבח הר עיבל) וארגמן אשר נבנו בצורת כף רגל. זרטל טוען כי מתחמים אלה, אשר כולם ללא יוצא מן הכלל נמצאים על צלעות ההרים, אולם אף פעם לא בשיא הגובה, שימשו בתור אתרי הקרבה ואירועים שבטיים (להבדיל מאתרי פולחן כנעניים-פגניים שנבנו לרוב על ראשי גבעות והרים) בטרם הקמת בית המקדש בירושלים בימי דוד ושלמה. זרטל מוסיף ואומר כי מתחמים אלה הם למעשה אותם הגלגלים המוזכרים פעמים רבות בתנ"ך (גלגל מלשון גל אבנים ולא כמקובל לחשוב מלשון המילה מעגל). לדבריו, בשלושת האירועים המרכזיים ביותר לעם ישראל: פסח, שבועות וסוכות היו מתאספים נציגי השבטים באותם גלגלים על מנת להקריב זבחים לה'. בהמשך כשנבנה בית המקדש בירושלים, איבד הביטוי עלייה לרגל את משמעותו הראשונית והקדומה וקיבל פירוש חדש, אשר השתמר בעברית עד עצם היום הזה, בתור עלייה בפועל אל בית המקדש שבירושלים
    שגיאות פרמטריות בתבנית:ישראל היום

    לא נמצא templatedata תקין
    מוסף סוכות, ‏חשיפת מקומות הפולחן הקדומים שלנו, באתר ישראל היום, 19 בספטמבר 2013
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0