אין למדין מקודם מתן תורה
אין למדין מקודם מתן תורה הוא כלל במתודולוגיה התלמודית ולפיו אין להביא ראיה או להסיק מסקנה הלכתית או דינית מהמסופר במקרא על שאירע לפני נתינת התורה.
מקור
מקור הכלל בדברי התלמוד הירושלמי שביאר מדוע אין ללמוד את הדין של שבעת ימי אבלות מיוסף עליו נאמר: "ויעש לאביו (יעקב) אבל שבעת ימים", משום שאין למדין דבר קודם למתן תורה.[1] עיקרון זה מצוי גם בתלמוד הבבלי במסכת יומא שם תמהו על דברי רב ספרא שרצה ללמוד את זמנה ההלכתי של תפילת שחרית ממנהג אברהם, ואמרו: "אנן מאברהם ניקום וניגמור"?![2]. הראשונים פירשו[3] שאין ללמוד הלכה מאברהם אבינו, היות שחי לפני מתן התורה ולא הצטווה כלל על התפילה, ושמא ”ניתנה תורה ונתחדשה הלכה”.
הרמב"ם בפירוש המשנה מתייחס לכלל זה בהקשר של דברי המשנה בחולין[4], שם נחלקו תנאים בשאלה אם גיד הנשה נאסר גם בבהמה טמאה. רבי יהודה סבור שגיד הנשה נאסר גם בבהמה טמאה ומוכיח את שיטתו מקדמות איסור גיד הנשה שהיה נהוג לפני מתן תורה, זמן שבו בהמה טמאה הייתה מותרת גם היא באכילה, אולם חכמים חלקו על דבריו וטענו שאיסור גיד הנשה ” בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו”. את תשובת חכמים מבאר הרמב"ם על פי הכלל האמור:
שים לבך לכלל הגדול הזה המובא במשנה זו והוא אמרם מסיני נאסר. והוא שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום אין אנו עושים זאת אלא מפני צווי ה' על ידי משה, לא מפני שה' צוה בכך לנביאים שקדמוהו. דוגמה לכך, אין אנו אוכלים אבר מן החי לא מפני שה' אסר על בני נח אבר מן החי, אלא מפני שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שנצטווה בסיני שישאר אבר מן החי אסור. וכן אין אנו מלים בגלל שאברהם מל את עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שה' צונו על ידי משה להמול כמו שמל אברהם עליו השלום. וכן גיד הנשה אין אנו נמשכים בו אחרי אסור יעקב אבינו אלא צווי משה רבינו, הלא תראה אמרם שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני, וכל אלה מכלל המצות
— פירוש המשנה להרמב"ם חולין פרק ז' משנה ו'. תרגם מערבית הרב יוסף קאפח
תחולת הכלל
קיימים מספר ספקות ובעיות בתחולת הכלל:
- זמן נתינת התורה לצורך כלל זה אינו מעמד הר סיני, ולכן הנקודה המדויקת על ציר הזמן שמלפניה לא ניתן ללמוד דין או הלכה שנויה במחלוקת בין הפרשנים.
- קיימת גם מחלוקת סביב עמדת התלמוד הירושלמי בנושא זה, האם קבלו אמוראי ארץ ישראל את הכלל או דחו אותו.
- אפשר שהכלל עומד בסתירה לכלל אחר: ”כל מצווה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט עמוד א')
- ישנן הלכות רבות שמקורן, לכאורה, קודם מתן תורה.
בסתירות אלו עיסוק ענף ומסועף בספרות התלמודית ורבים עסקו בהגדרת הכלל וביישוב שאלות שמתעוררות לאורו.
לקריאה נוספת
- רבי יצחק למפרונטי, פחד יצחק, מהדורת מוסד הרב קוק, ב, עמ' קד
- רבי צבי הירש חיות, תורת הנביאים (נדפס בתוך כל כתבי מהר"ץ חיות, ירושלים תשי"ח) פרק יא, עמ' סג
- רבי חיים חזקיהו מדיני, שדי חמד, מערכת א' כלל שכ"א
- רבי יוסף ענגיל, בית האוצר, כלל צט
קישורים חיצוניים
- הערך "אין למדין מקדם מתן תורה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- משה פוטולסקי, הכלל „אין למדין מקודם מתן תורה”, דיני ישראל, ו' (תשל"ה), עמ' 195–230, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מועד קטן, פרק ג', הלכה ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ח עמוד א'
- ^ ראו ריטב"א שם בשם רבינו תם; רבינו חננאל
- ^ משנה, מסכת חולין, פרק ז', משנה ו'
