אלפרד ברנדל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלפרד ברנדל
לידה 5 בינואר 1931
פטירה 17 ביוני 2025 (בגיל 94)
סוגה מוזיקה קלאסית
כלי נגינה פסנתר
פרופיל ב-IMDb

אלפרד ברנדל (Alfred Brendel; ‏‏1 בינואר 1931 – 2 ביוני 2025) היה פסנתרן אוסטרי יליד צ'כוסלובקיה. נחשב לאחד מגדולי הפסנתרנים בתחום המוזיקה הקלאסית במחצית השנייה של המאה ה-20.

קורות חיים

ברנדל נולד בוויזמברק (היא "ויזנברג" הגרמנית לשעבר. כיום שמה Loučná nad Desnou), צ'כוסלובקיה (כיום הרפובליקה הצ'כית) למשפחה שלא עסקה במוזיקה. בגיל 6, עבר ברנדל יחד עם משפחתו לזגרב, שם החל ללמוד נגינה בפסנתר, ומאוחר יותר לגראץ, שם למד נגינה בפסנתר בקונסרבטוריון של גראץ. בגראץ חיה המשפחה במהלך מלחמת העולם השנייה. בסוף המלחמה נשלח ברנדל בן הארבע עשרה ליוגוסלביה לחפור תעלות, אך קיבל כוויית קור ונלקח לבית חולים.

לאחר המלחמה עסק ברנדל בהלחנה, בנגינה בפסנתר ובציור. הכשרתו של ברנדל בנגינה הייתה ברובה אוטו-דידקטית. פרט לשתי כיתות אמן שבהן השתתף – עם האמנים אדווין פישר ואדוארד שטוירמן – ברנדל לא קיבל שיעורי נגינה אחרי גיל 16.

הרסיטל הפומבי הראשון שנתן ברנדל היה בעיר גראץ, כשהיה בן שבע עשרה. כותרת הרסיטל הייתה: "הפוגה בספרות הפסנתר". רסיטל זה כלל, בנוסף לפוגות מאת באך, ברהמס וליסט, אף יצירות משל ברנדל עצמו. אולם זמן קצר לאחר מכן ויתר ברנדל על ההלחנה לשם התמקדות בנגינה. בשנת 1949 זכה במקום הרביעי בתחרות הפסנתר על שם פרוצ'ו בוזוני בבולצאנו שבאיטליה, ושנה לאחר מכן עבר לווינה. בגיל 21, הקליט ברנדל לראשונה. בהקלטה זו ניגן את הקונצ'רטו החמישי לפסנתר מאת פרוקופייב. בשנים שלאחר מכן המשיך בסדרה של הקלטות שכללו, בין היתר, שלוש הקלטות מלאות של כל הסונאטות לפסנתר מאת בטהובן (שתיים בחברת "פיליפס" ואחת בחברת "ווקס"). כמו כן, הקליט יצירות רבות פרי עטם של ליסט, ברהמס, שומאן ושוברט. באופן מפתיע, המעיט ברנדל בהקלטות יצירותיו של שופן, בניגוד לרוב הפסנתרנים הקלאסיים. עם זאת, הקלטותיו לפולונזים של שופן זכו לשבחים.

ברנדל הקליט הרבה עבור חברת התקליטים "Vox record label", אך לא קיבל חוזה הקלטות גדול עד לשנות השבעים, ואף לא הרבה לנגן מחוץ לאוסטריה. פריצת הדרך בקריירה של ברנדל הגיעה לאחר רסיטל מיצירות בטהובן שנתן באולם "Queen Elizabeth" בלונדון: למחרת הרסיטל פנו אל סוכנו של ברנדל נציגים של שלוש חברות תקליטים גדולות. ברנדל עבר ללונדון והמשיך להקליט ולהתפרסם ברחבי העולם.

ברנדל נחשב לאחד הפרשנים המעמיקים ביותר של יצירות קלאסיות של מלחינים גרמנים או אוסטרים כגון מוצארט, בטהובן ושוברט. באופן יחסי הוא המעיט בנגינת יצירות מן המאה העשרים (אך הרבה לנגן את הקונצ'רטו לפסנתר מאת ארנולד שנברג).

נגינתו של ברנדל תוארה לעיתים כאנליטית. ברנדל אף אמר כי הוא מאמין שמשימתו העיקרית של הפסנתרן היא כיבוד רצונותיו של המלחין מבלי להתבלט בעצמו ומבלי להוסיף למוזיקה "כיוונים חדשים" משלו: "יש לי אחריות כלפי המלחין ובעיקר כלפי היצירה", אמר. ברנדל מציין, בנוסף למורהו אדווין פישר, את הפסנתרנים אלפרד קורטו ווילהלם קמפף ואת המנצחים ברונו ולטר ווילהלם פורטוונגלר כמשפיעים מרכזיים על אמנותו.

בשנותיו האחרונות, עבד ברנדל עם פסנתרנים צעירים כדוגמת פול לואיס וטיל פלנר ואף הקליט עם בנו הצ'לן אדריאן ברנדל. כמו כן, פרסם שירה פרי עטו, אשר הושוותה בסגנונה לזו של אנדרו מושן ולמירוסלב הולוב. ברנדל מתגורר כיום בלונדון.

אחת ממטרותיו בשנים האחרונות הייתה להראות כיצד המוזיקה מבטאת הומור, שנינות ואירוניה באמצעות בניית ציפיות והפרתן, וובאמצעות חיקוי פארודי של סגנונות. מאמרו ?Does classical music have to be entirely serious, המבוסס על הרצאה בקיימברידג' ב-1984, וסדרת ההרצאות שבאה בעקבות הרצאה זו, זכו לפופולריות רבה[1].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלפרד ברנדל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ The Punch Line: reflections on music and humor


זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020 אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אלפרד ברנדל41253623Q84148

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלפרד_ברנדל&oldid=3015153"