אנאנדין עמאר
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.
אנאנדין עמאר (במונגולית: Анандын Амар; 1886 - 10 ביולי 1941) היה ראש מדינת מונגוליה בשנים 1932 עד 1936 ושירת פעמיים כראש ממשלת מונוגליה בשנים 1928–1930 ו-1936–1939. עמאר היה פוליטיקאי מוערך, והיה ידוע בהגנתו על העצמאות המונגולית כלפי השליטה ההולכת וגוברת של ברית המועצות על המדינה. למרות זאת, ניסיונותיו לעצירת הטיהורים של הורלוגין צ'ויבלסאן וה-NKVD הסובייטי כשלו. הפופולריות של עמאר גם גרמה לטיהורו על ידי צ'ויבלסאן בעשירי ביולי, 1941.
ראשית חיים וקריירה
עמאר נולד בשנת 1886 במחוז חנגל שבפרובינציית בולגאן בצפון-מרכז מונגוליה. בבית הספר, עמאר למד מונגולית, מנצ'ורית וטיבטית. מאוחר יותר הוא עבד את דרכו מפקיד מקומי לתפקיד במשרד החוץ של מונגוליה מ-1913 עד 1919.
מאוחר יותר הצטרף עמאר למפלגת העם המונגולית[1] בשנת 1923, ונבחר לנשיא הוועד המרכזי של הMPRP באוגוסט 1924. בשנים 1923 - 1928 כיהן עמאר כסגן ראש הממשלה, ובמקביל החזיק בתיקי ממשלה אחרים בתקופות שונות, כולל; שר לענייני חוץ, שר לענייני פנים ונשיא המועצה הכלכלית.
ראש הממשלה (קדנציה ראשונה)
עמר מונה לראש ממשלה ב־21 בפברואר 1928, לאחר מותו של באלינגיין טסרנדורג'. הסובייטים, שכבר חשדו ביוקרה שממנה נהנה במונגוליה, צמצמו את סמכותו בכך שהקצו אותו מייד לעבוד במכון כתבי היד. הקדנציה הראשונה של עמאר כראש ממשלה הסתיימה ב־27 באפריל 1930.
בשנים 1930 - 1932 היה יו"ר ועדת המדע, ובאותה תקופה כתב שני ספרים; השנה העשירית והפקה מדעית (1931) והתפתחות הכתב הלאומי המונגולי (1933). בשנים 1932 - 1936 כיהן כיו"ר נשיאות בית המועצה הקטנה.
היסטוריה קצרה של מונגוליה
בשנת 1934 כתב את ההיסטוריה הקצרה של מונגוליה. בפרולוג כתב:
"זה אכן עצוב בצורה בלתי נסבלת שהמוצא המונגולי, אף על פי שמאז ימי קדם ובמיוחד בתקופת ג'ינגיס חאן, היה מסלול התפתחות מפואר בין מדינות אסיה ואירופה, היה צריך להיות מחולק בימים האחרונים לחלקים רבים, עם חלקם שאינם מסוגלים להגן ולשמור על שורשיהם האתניים, המנהגים, האדמות והרכוש שלהם, הנערצים כישות זרה רבת עוצמה תוך שהם אינם בעלי שום כוח ומדיניות לבצע את ענייניהם עצמם או לבצע פעולות רלוונטיות, לא רק שהם כפו את עצמם לסמכותם של אחרים אלא למעשה חתרו להשגת המדיניות והאינטרסים של גורמים זרים. מדינות אימפריאליסטיות כמו המנג' (מנצ'וס) והחיאטד (הסינים), שניסו באופן היסטורי להמיר את האומה המונגולית לחנויות המסחר שלהן ולהקים את ההגמוניה הבלעדית שלהן תוך קביעת מחירים בגחמה שלהן למטרות נצלניות, עומדות ברגע זה ממש במלחמה זה בזה במטרה להמיר את מונגוליה הפנימית שלנו לחנות המסחר שלהם. וכך קרה שהאומה המונגולית של בעלי החיים (מונגוליה הפנימית והחיצונית) נפלה כל כך עד שתמצא את עצמה הופכת לחנות המסחר של מדינות אחרות "
ראש הממשלה (קדנציה שנייה)
עמאר מונה לראש ממשלה בפעם השנייה (ובמקביל לשר החוץ) ב־22 במרץ 1936, לאחר סילוקו של פלג'דין גנדן משני המשרדים. גנדן התנגד ללחץ הסובייטי להשמיד את הכנסיות הבודהיסטיות של מונגוליה ונזף בפומבי ביוסיף סטלין בקבלת הפנים של שגרירות מונגוליה. על אף שעמאר היה ראש הממשלה החדש, ח'ורלוג'ין צ'ויבלסן הפך לפוליטיקאי המועדף החדש של סטלין, וכראש משרד משרד הפנים החדש שנוצר היה בפועל האדם החזק ביותר במונגוליה. צ'ויבלסאן הגדיל את כוחו במאי 1936, כאשר שינה את כללי ועדת הפנים על מנת להקל על מעצרם של פוליטיקאים בכירים ללא התייעצות עם הממונים הפוליטיים.
זמן קצר לאחר שהפך לראש ממשלה בשנת 1936, החמירו עמאר ודנסראנבליגין דוגום, יו"ר נשיאות "המועצה הקטנה" עם צ'ויבלסאן ומוסקבה כאשר חננו אסירים שהשתתפו בפרשת לקומבה לכבוד חגיגות חמש עשרה למהפכה. אויביו של עמאר, ובמיוחד צ'ויבסלן, השתמשו באירוע כדי לקשר אותו לטבעת הריגול הפיקטיבית של לקומבה. עמאר הואשם יותר ויותר בהשתתפות בפעילות אנטי מהפכנית שגרמה לצ'יבאלסן להצהיר: "עלינו להיפטר מיוצר הצרות הפיאודלי הזה, עמאר!"
הדחקות סטליניסטיות
עמאר אינו היה יכול למנוע את הטיהורים הגדולים שגרמו יועצי צ'ויבלסאן וה-NKVD במשרד הפנים של המדינה משנת 1937 עד 1939. במשפט הראווה הראשון, שהועלה בתיאטרון המרכזי בין 18 ל -20 באוקטובר 1937, בכה עמאר בגלוי, כאשר חבריו הקרובים נידונו למוות.
טיהור
בגלל המשך הפופולריות של עמאר בקרב המונגולים, סטלין היה להוט לחסל אותו. הוא הורה לצ'ויבלסן כי מנהיג המפלגה דורג'אווין לוונשאנרב יפתח בקמפיין תעמולה נגד ראש הממשלה הפופולרי, וב־6 במרץ 1939 הוקיע לובשנשארב את עמאר בישיבה מורחבת של הוועד המרכזי של ה- MPRP ואמר כי "עזר למזמינים אנטי-ממשלתיים, התנגד למעצרם והזניח את הגנת הגבולות. הוא בגד בארצו שלו והיה בוגד במהפכה. ברגע שצ'יבאלסן אישר את הגינוי, הוועד המרכזי פנה במהירות כנגד עמאר.
להגנתו עמאר אמר:
"אף על פי שאני מאמין בדת, הדבר היחיד שאני מאמין בו עוד יותר הוא שמונגוליה צריכה לעמוד איתן על רגליה כדי להפוך למדינה עצמאית. אני אוהב את המדינה שלי. הראיתי זאת עם עבודתי. הייתי בין הראשונים שהתמסרו להתפתחות של ארצי, ולבי נשבר כאשר אני סוף סוף חוזה בעצמי נקרא בוגד ומואשם בפשע"
עמאר נמצא אשם בתום המשפט היומי. הוא הורחק ממשרדו של ראש הממשלה, גורש מ- MPRP ונעצר על ידי משרד הפנים. ביולי 1939 עבר המקרה של עמר ל- NKVD, ועמאר נשלח לעיירה הסיבירית צ'יטה ואחר כך למוסקבה. עם סילוקו של עמאר, נבחר צ'ויבלסן לראש ממשלה והפך למנהיג הבלתי מעורער במונגוליה, ובמקביל החזיק במשרדו של ראש הממשלה, שר לענייני פנים, שר המלחמה ומפקד הכוחות המזוינים של מונגוליה.
משפט והוצאה להורג
במוסקבה עונה עמאר עד להודאתו המלאה בכל ההאשמות שהושמעו נגדו. למרבה האירוניה, בעודו ממתין למשפט במוסקבה עמאר נכלא עם לוונשאנשארב, אותו אדם שעצר אותו ואשר נפל קורבן לטיהוריו של צ'ויבלסאן זמן קצר לאחר מכן.
ב־10 ביולי 1941, עמר נשפט על ידי טרויקה סובייטית ונידון למוות. לאורך כל המשפט עאמר עמד על כך שאם הרפובליקה העממית המונגולית הייתה באמת מדינה עצמאית, עליו להיות מועמד לדין בבית משפט מונגולי. דבריו המוקלטים האחרונים היו "זה אופייני שכאשר מעצמה גדולה מיישבת מדינה קטנה, מנהיגיה נעצרים ונרדפים. הניסיון האישי שלי ממחיש את היחס הזה של ברית המועצות כלפי מונגוליה ”.
הוא הוצא להורג מיד במגרש הירי קומונארקה ליד מוסקבה. גופתו קבורה שם.
שיקום
ב־15 בדצמבר 1956, לאחר שבדק את הטיהורים של סטלין, לא מצאו עמיתים צבאיים שום עדות לפשעיו של עמאר. ב־25 בינואר 1962 הוא שוקם וב־26 בספטמבר 1989 הוחזרה חברותו ב- MPRP.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ History of the Mongolian People's Republic, Cambridge : East Asian Research Center, Harvard University : distributed by Harvard University Press, 1976
