ארגון הפיונרים על שם ארנסט תלמאן
 | |
| תאריך ייסוד | דצמבר 1948 |
|---|---|
| תאריך פירוק | אוגוסט 1990 |
| השתייכות פוליטית | לניניזם, סוציאליזם |
| מפלגה מקבילה | מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה |
ארגון הפיונרים על שם ארנסט תלמאן אשר כלל את הפיונרים הצעירים ואת הפיונרים של תלמאן, היה ארגון נוער עבור תלמידי בית ספר מגיל 6 עד 14 ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.[1] הארגון נקרא על שם ארנסט תלמאן, מנהיג עבר של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית אשר הוצא להורג במחנה הריכוז בוכנוולד.[2]
הארגון היה תת-מחלקה בנוער הגרמני החופשי, תנועת הנוער הרשמית של גרמניה המזרחית.[3] הארגון נוסד ב-13 בדצמבר 1948 והתפרק ב-1989, באיחוד גרמניה מחדש.[4] בשנות השישים והשבעים כמעט כל תלמידי בית הספר בגילאי 6 עד 14 אורגנו לתוך קבוצות של "פיונרים צעירים" או קבוצות "פיונרי תלמאן". בארגון היו חברים "כמעט שני מיליון ילדים" עד 1975.[5]
קבוצות הפיונרים היו מבוססות באופן רופף על תנועת הצופים, אבל אורגנו בצורה מיוחדת כדי לעשות אינדוקטרינציה לתלמידי בתי הספר בגילים 6–14 עם אידאולוגיה סוציאליסטית כדי להכינם עבור הנוער הגרמני החופשי.[6] אחרי הצהריים אשר בולו בקבוצות הפיונרים כללו שילוב של הרפתקאות, אינדוקטרינציה סוציאליסטית בצורה משולבת מיתוסים, וביצוע מסורות מהפכניות.[7] בקיץ, בדרך כלל החניכים נסעו למחנות הפיונרים, אשר דומים למחנות קיץ של הצופים. היו גם מחנות פיונרים בין-לאומיים, אשר כיוונו לפתח חברויות בין ילדים בלאומים שונים.[8]
היסטוריה
בקונגרס ה-17 של המועצה המרכזית של הנוער הגרמני החופשי, "הפיונרים הצעירים" הוקמו באופן רשמי, ב-13 בדצמבר 1948. הארגון היה הארגון הפוליטי ההמוני הרשמי לילדים ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, אשר נוהל על ידי מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה דרך הנוער הגרמני החופשי. מ-1949 יושב הראש של הארגון הייתה מרגוט פיסט, אשר נהייתה בעתיד גברת הונקר. מ-1949 נוסד עיתון של הארגון אשר נקרא "הפיונר הצעיר" (דר יונגה פיונר) ולאחר מכן שמו שונה ל"התוף" (די טרומל). ב-1952 הארגון נקרא על שם ארנסט תלמאן.[9]
ב-1949 היו חברים בארגון 714,258 פיונרים צעירים (30% מכל הילדים בגילאי בית ספר בשטח הכיבוש הסובייטי של בגרמניה). בסוף שנות החמישים מרבית הילדים בגילאי בית הספר בגרמניה המזרחית היו בארגון הפיונרים על שם תלמאן. ב-1989 היו כבר בארגון קרוב ל-2 מיליון ילדים בגילאי בית ספר, או 98% מכל הילדים בגילאי בית ספר בגרמניה המזרחית.
לארגון היו פגישות מרכזיות פעם בכמה שנים, כל פעם בנושא שונה.
בנובמבר 1989, שרר אי שקט בערי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, "הפגנות יום שני" למשל, התרחשו בלייפציג. בערב לפני יום העצמאות הארבעים לרפובליקה, מצעד הלפידים המסורתי של הנוער הגרמני החופשי לווה בזעקות "גורבי, גורבי!" (הכוונה למנהיג ברית המועצות באותה תקופה, מיכאיל גורבצ'וב). יושב הראש של הפיונרים וילפריד פוסנר, אשר הנהיג את הארגון בארבע השנים האחרונות הקודמות לאירוע, התפטר. מי שהחליפו, היה בריגיט גאפה, שניתן לו התפקיד לערוך רפורמות בתוך הארגון, ונהיה מנהיגה האחרון של הארגון. באוגוסט 1990 אחרי נפילת חומת ברלין, ולפני איחוד גרמניה מחדש, ארגון הפיונרים על שם ארנסט תלמאן חדל לתהקיים. מאז, לא היו ארגוני פיונרים בגרמניה.[10]
סיסמה וקריאה
סיסמת הפיונרים הייתה "Für Frieden und Sozialismus seid bereit – Immer bereit" (לשלום וסוציאליזם היה מוכן - תמיד מוכן). סיסמה זו קוצרה בדרך כלל ל"היה מוכן - תמיד מוכן". סיסמה זו נקראה בעת הרמת הדגל. אדם אחד היה אומר את החלק הראשון, "היה מוכן" אשר היה בדרך כלל מדריך הקבוצה של הפיונרים, מורה, או המנהיג של הקבוצה המקומית. כל הפיונרים היו עונים "תמיד מוכן", עם הצדעה עם ידם הימנית, השמתה קרוב למצח עם האגודל פונה (ואיתו היד) לכיוון השמיים.[11]
מדים
מדי הפיונרים הורכבה מחולצה לבנה אשר נרכשה על ידי הורי החניך, עם מכנסיים כחולים או חצאיות עד שנות השבעים ואחריהם רק באירועים מיוחדים. לעיתים קרובות הדבר היחידי שנלבש שהיה הסמל הכי חשוב של סוציאליסט לעתיד, העניבה הכחולה. במקור העניבה הייתה כחולה, אך מ-1973, ה"פיונרים של תלמאן" לבשו עניבה אדומה, כמו הפיונרים בברית המועצות, ו"הפיונרים הצעירים" המשיכו ללבוש את העניבה הכחולה. הפיונרים לבשו את המדים שלהם באירועים פוליטיים וחגים רשמיים כמו צעדת האחד במאי, פסטיבלים בית ספריים, ואירועים של פיונרים.[12]
חברות בתנועת הנוער
חברות ב"פיונרים הצעירים" וב"פיונרים של תלמאן" הייתה התנדבותית - חברות לא הייתה דרושה. עם זאת, החברות הייתה נראית כדבר המובן מאליו על ידי המדינה (ובתי הספר) וגם על ידי כמה הורים. רוב הילדים הלכו אחרי ההמון, וכמעט כל הילדים בכל כיתת בית ספר הצטרפו, למרות זאת היו תמיד כמה אשר לא עשו כך, למשל מפני שהם היו דתיים או שפשוט לא רצו בכך.
דעות שונות מתווכחות על האם זה היה חיסרון לסרב להצטרף לארגון. יש אנשים הטוענים שנמנעה כניסתם מאירועים מאורגנים, אך אחרים אומרים שהם היו מורשים להשתתף בכל אירוע אשר עניין אותם. בכל מקרה, לפחות שנה אחת של חברות ב"פיונרים הצעירים" הייתה דרושה כדי להצטרף ל"פיונרים של תלמאן" וחברות ב"פיונרים של תלמאן" הייתה הכרחית כדי להצטרף לנוער הגרמני החופשי. כמה אנשים אשר לא הצטרפו לנוער הגרמני החופשי אחר כך מצאו זאת קשה לקבל את קורסי האוניברסיטה אשר בחרו, או לטייל באופן חופשי כמו אחרים שכן היו בנוער.
ההרשמה כחבר בתנועה בדרך כלל התרחשה ב-13 בדצמבר, היום שבו הארגון נוסד בו ב-1948, בדרך כלל אלו שהצטרפו ל"פיונרים הצעירים" היו בגיל 6 ואלו שהצטרפו ל"פיונרים של תלמאן" היו בגיל 10.
שירים
שירי הפיונרים היו מושרים בכל אפשרות, חלק מהשירים היו:
- Wir tragen die Blaue Fahne - אנחנו סוחבים את הדגל הכחול
- Unser kleiner Trompeter - החצוצרן הקטן שלנו
- Thälmann-Lied - שיר תלמאן
- Pioniermarsch - מארש הפיונרים
- Der Volkspolizist - השוטר של האנשים
- Jetzt bin ich Junger Pionier - אני עכשיו פיונר צעיר
- Unsere Heimat - המולדת שלנו
- Die Heimat hat sich schön gemacht - המולדת שלנו התחכמה
- Auf zum Sozialismus - קדימה לסוציאליזם
- Wenn Mutti früh zur Arbeit geht - כשאמא הולכת לעבודה בבוקר
- Gute Freunde - חברים טובים
- Pioniere voran! - קדימה פיונרים!
- Friede auf unserer Erde - שלום בכדור הארץ שלנו
פעילויות
הפיונרים לקחו חלק במגוון רחב של פעילויות הכוללות התעמלות, טקסים, והופעות, פגישות ואספת מחזור למטרות שונות. במדיהם, ועם ההתלהבות הילדותית שלהם, הם היו אביזר מושך לחגיגות העצמאות של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ופסטיבלים שונים. ב-1966, למשל, משלחת של פיונרים וחניכים של הנוער הגרמני החופשי הניחו זרים של צפרן אדום באופן סימובלי כדי לכבד את חגיגות ה-20 שנה למפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.
חוץ מייצוג של פנים צעירות וחיוביות של סוציאליזם לעולם מחוץ לגרמניה המזרחית, הפעילויות האלה עוצבו גם כדי להעביר את המסר לילדים שלסוציאליזם יש מוראל גבוה. ב-1971, "פעולה סולידרית" התרחשה ובה ילדי התנועה אספו מיליון ורדים עבור אנג'לה דייוויס. ב-1973 "הפסטיבל העולמי של הנוער והתלמידים" בברלין נשא את המוטו "בשביל סולידריות אנטי-אימפריאליסטית, שלום, וחברות".
פעילויות היו גם דרך לעשות אינדוקטרינציה לילדים עם ערכים סוציאליסטים, תנועת ה"קורס 80" ב-1978 כיוונה להכיר לפיונרים את הפוליטיקה של מפלגת הפועלים, מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.
מחנות פיונרים ופארקים
באספת הנוער הלאומית הראשונה ב-1950 בשכונת "אוברשונוידה" במזרח ברלין, נפתח פארק אשר היה ידועה כ"רפובליקת הפיונרים של ארנסט תלמאן", לאחר מכן שונה שם הפארק ל"פארק הפיונרים". כ-20 אלף ילדים נשארו שם עבור האספה.
ב-1952, וילהלם פיק, הנשיא של גרמניה המזרחית, פתח באופן טקסי "רפובליקת פיונרים" נוספת ב"ורבלינסה" בצפון מזרח ברלין. היא הייתה מבוססת על מחנה פיונרים סובייטי, הארטק. זאת הייתה נחשבת פריבילגיה להיבחר ללכת לאותו מחנה, כל שנה כ-1000 פיונרים נבחרו ללכת לשם. השטח כרגע נמצא בתהליכי שיפוצים על ידי יזם מקרלסרוהה.
במשך חודשי הקיץ, ילדים נשלחו למחנות הקיץ הפיונריים בגרמניה המזרחית וחלקים סוציאליסטיים אחרים בעולם, למשל בדרזדן ב-1952. באירוע הזה ניתן לארגון את השם ארנסט תלמאן.
אירועים בין-לאומיים
ה"אליטה" של הפיונרים הייתה בדרך כלל נשלחת למדינות מחוץ לגרמניה המזרחית, מדינות סוציאליסטיות בעיקר, כדי לטפח יחסים בין לאומיים והדגשת הטבע של הסוציאליזם לילדים. ב-1967, "רכבת חברות" נסעה לברית המועצות ואיתה חניכי הנוער הגרמני החופשי ופיונרים. ב-1972 הפיונרים שלחו יותר מ-מיליון "מסרים של חברות" למקביליהם בברית המועצות, אשר חגגו את יום השנה החמישים לתנועתם.
פעולות אספה
פיונרים צעירים גם הועסקו על ידי חובה לאסוף אשפה למיחזור, כמו נייר ומתכת, גרמניה המזרחית, הייתה ידועה בכך שהיו בה מעט אוצרות טבע. עבור יום הולדתו השמונים של וילהלם פיק, למשל, הילדים אספו חומרי אשפה בערך של 1.5 מיליון מארק מזרח גרמני. הכסף שנאסף מהפעילות הזאת הלך לבניית ספינת סחר אשר נקראה "הפיונרים של תלמאן". ב-1957 נאספו אבנים וסלעים בכל רחבי גרמניה המזרחית כדי לבנות מזח חדש בנמל רוסטוק.[13]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Rodden, John. (2002). Repainting the little red schoolhouse : a history of Eastern German education, 1945-1995. Oxford University Press. ISBN 0-19-511244-X. OCLC 39633454.
- ^ Fulbrook, Mary, 1951- editor. Power and society in the GDR, 1961-1979 : the 'normalisation of rule'?. ISBN 978-1-78238-101-3. OCLC 822668120.
{{cite book}}:|last=has generic name (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Wegner, Gregory (בפברואר 1996). "In the Shadow of the Third Reich: The "Jugendstunde" and the Legitimation of Anti-Fascist Heroes for East German Youth". German Studies Review. 19 (1): 127–146. doi:10.2307/1431716. ISSN 0149-7952. JSTOR 1431716.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
- ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
- ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
- ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
- ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
- ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
- ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
- ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
- ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
- ^ Plum, Catherine J. (2005). Antifascism & the historical identity of east German youth, 1961-1989. OCLC 63683865.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ארגון הפיונרים על שם ארנסט תלמאן".