אריק שרון ראש ממשלה - מבט אישי (ספר)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריק שרון ראש ממשלה - מבט אישי
Ariel Sharon - A prime Minister.jpg
מידע כללי
מאת דב ויסגלס
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה ידיעות ספרים
תאריך הוצאה 2012
מספר עמודים 310

אריק שרון ראש ממשלה - מבט אישי הוא ספרו של דב ויסגלס שפורסם בשנת 2012. בספרו מתאר ויסגלס, פרקליטו, מנהל לשכתו ויועצו הקרוב של אריאל שרון, את יחסיו עם ראש הממשלה לשעבר לאורך שנות מפתח בחייו, בהן כיהן כשר בממשלות ישראל וכן בתור ראש הממשלה. ויסגלס מתייחס לאירועי טבח סברה ושתילה וההתנהלות המשפטית במהלך חקירת ועדת כהן, תביעת הדיבה של שרון נגד הטיים, בחירתו לראשות הממשלה ויחסיו הפוליטיים הפנים מדינתיים, יחסי ארצות הברית–ישראל בתקופת נשיאות ג'ורג' בוש, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ותוכנית ההתנתקות.

במהלך הספר, מציג ויסגלס אירועים מכריעים אשר השפיעו ישירות על קבלת ההחלטות במדינת ישראל בתקופת שלטונו של שרון. ויסגלס מתייחס לאירועים בהם היה נוכח שרון, כמו גם לאירועים אשר הוא עצמו חווה במסגרת תפקידיו השונים. הוא מתאר את אופן קבלת ההחלטות ושיקוליו של שרון בהתרחשויות שעמדו על סדר היום הישראלי. בנוסף, מציג ויסגלס את יחסיו האישיים למול בכירים בממשל האמריקני, בהם קונדוליזה רייס, בכירים בממשל הישראלי, בפוליטיקה ובמערכת הביטחון, ואנשי מפתח בהנהגה הפלסטינית. ויסגלס מספר על חוויות אישיות של שרון משדה הקרב ומהחיים הציבוריים, ועל חוויותיו הפרטיות שלו למול גורמים שונים.

תוכן

היכרות ראשונית בוועדת כהן

ויסגלס מתאר כיצד נפגש לראשונה בשרון במהלך חקירותיה של ועדת כהן, ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את אירועי טבח סברה ושתילה במהלך מלחמת לבנון השנייה. ויסגלס, כחלק משירות מילואיו, היה חלק מצוות היועצים והפרקליטים שייצגו את השרון במהלך חקירות הוועדה. הוא מציג את צידו של שרון בתקרית הטבח, לפיה שרון לא ידע מראש על כוונת הפלנגות לבצע טבח המוני המונע מנקמה; אישור המבצע היה, לטענתו, לצורך טיפול במסתננים הפלסטינים במחנות ותו לא.

בפועל, מסקנות הוועדה היו כי שרון אחראי להתעלמות מהסכנה שבשליחת הפלנגות אל המחנות, והמלצותיה היו כי עליו להתפטר. שרון תחילה סרב, אך בסוף התפטר מתפקידו והועבר לתפקיד שר בלי תיק בממשלת בגין.

תביעת הדיבה נגד ה"טיים"

מספר ימים לאחר התפטרותו של שרון מתפקיד שר הביטחון, פרסם הטיים מגזין כתבה לפיה בנספח סודי לדוח ועדת כהן, "נספח ב'", תועד שרון קורא לנקמה אודות מות בשיר ג'ומאייל בעת ביקור התנחומים אצל משפחתו. ויסגלס טוען כי הדבר מעולם לא קרה, וודאי שלא תועד בנספח זה של הדוח. בעקבות הכתבה, הגיש בשנת 1983 ויסגלס, בשמו של שרון, תביעת דיבה נגד הטיים בה תבע שרון סכום של 50 מיליון דולר. ויסגלס מתאר ממבט ראשון את הליך המשפט, בו לקחה חלק גם חברת הפרקליטים האמריקנית "שיי אנד גולד"; הוא מציג את ההליך המשפט, תחקורי העדים והדיונים מול חבר המושבעים. ויסגלס טוען כי לאורך כל המשפט הטיים ניסה באופן שיטתי להחליש את שרון כלכלית ומנטלית; תהליך זה עלה לטיים מיליוני דולרים.

למשפט נקבעו לבסוף שלושה קריטריונים מונוטוניים: הראשון, האם הפרסום של הטיים היה פוגעני או משמיץ; השני, האם הטיים פרסם דבר שקר; השלישי, האם הפרסום השקרי נעשה בכוונה תחילה. פסיקת חבר המושבעים לרעתו של שרון בסעיף השני, פירושה היה סיום חייו הציבוריים; פסיקה בעד שרון בסעיף השלישי היוותה תנאי לדיון בדבר הפיצויים. בפועל, לאחר דיונים ממושכים, החליטו המושבעים כי הטיים אכן פרסם דבר שקר. בנוגע לסעיף השלישי, הוחלט כי לא היו מספיק ראיות לקבוע כי הטיים פרסם את השקר בכוונה תחילה. הניצחון של שרון במשפט הדהד ברחבי העולם ובפרט בישראל. תביעת שרון הייתה לאחת מ-50 המשפטים המשפיעים של המאה ה-20 בארצות הברית.

עליית שרון לראשות הממשלה

ויסגלס מתאר את התקופה שקדמה לבחירתו של שרון לראשות הממשלה: עלייתו לראשות הליכוד, ובהמשך ניצחונו המוחץ בבחירות לראשות הממשלה בשנת 2001. על פי ויסגלס, שרון התמקד בעיקר בתחומי הביטחון והחוץ שהיו קרובים אליו; כך למשל, לא התעסק במשבר הכללי בראשית שנות האלפיים, והעניק לבנימין נתניהו סמכות מוחלטת בהחלטות הכלכליות בממשלתו השנייה.

לאורך כל הספר, ויסגלס מציג שינוי שלדעתו חל בשרון - ממנהיג ומוביל ימני, אל מנהיג שרואה הכרח במסירת שטחים והקמת מדינת פלסטינית לצד מדינת ישראל.

יחסי ארצות הברית–ישראל

בתקופת כהונתו של שרון, התבססו ופרחו יחסי ארצות הברית–ישראל. ויסגלס מתאר כיצד נוצר אמון בין ממשלת שרון לממשל בוש, תוך כדי אינספור דיונים וקשר שוטף בין הלשכות, ובפרט בינו לבין אישים בולטים בממשל האמריקני, כדוגמת קונדוליזה רייס, קולין פאוול, סטיב הדלי. על פי תיאוריו של ויסגלס, היה תאום מלא בין ישראל וארצות הברית בתקופה ההיא, בסוגיות המהותיות ביותר, כדוגמת יחסי ישראל והפלסטינים.

במהלך קיום יחסים מדיניים אלו, הגיעו בישראל להישגים בדבר העמדה האמריקנית: ויסגלס מתאר בהרחבה את השינוי בגישה כלפי ערפאת, ולאחר מכן את הצעדים והמפגשים שהובילו אל סלילת מפת הדרכים והשינוי התודעתי בארצות הברית: לפיו קודם יש למגר את הטרור הפלסטיני, ורק לאחר מכן להתחיל בדיונים על הקמת מדינה פלסטינית.

יחסי ישראל-פלסטינים

ויסגלס מתאר את היחסים שבין ישראל והפלסטינים בתקופת שלטונו של שרון: המאבק הצבאיים (כדוגמת חומת מגן), וכן ניסיונות הפיוס וההדברות. ישנו תיאור מפורט של התהליכים שהובילו להסכמה על מפת הדרכים, האכזבה בעת סיום כהונתו של אבו מאזן בתור ראש ממשלה, והתרחשויות נוספות, לעיתים מוסתרות מהציבור, בנושא זה.

ההתנתקות

ויסגלס מציג את השתלשלות האירועים לאחר הכישלון הראשוני של מפת הדרכים בשנת 2003, עד להעלאת רעיון ההתנתקות ושקילתו באופן רציני על ידי שרון. ויסגלס היה מתומכיה הבולטים של תוכנית ההתנתקות, ובספרו הוא מתאר את היתרונות שלעתו מגולמים בתוכנית: הקטנת הוויכוח הטריטוריאלי, חיזוק גושי ההתיישבות הגדולים בגדה לקראת סיפוחם, חיזוק התמיכה מהאמריקנים וממדינות אירופיות, הפגנת רצינות בדבר החתירה להסכם קבע עם הפלסטינים. נוסף על אלה, טוען ויסגלס כי ההתנתקות הייתה אמורה להוות "חומר מרדים" לתוכנית מפת הדרכים.

לאחר הצגת התוכנית, מתאר ויסגלס את הנסיעה אל ארצות הברית וקבלת מכתב בוש, שהביעה תמיכה בתוכנית ובאינטרס הישראלי. בספר מתואר כיצד המכתב השפיע על התקשורת והפוליטיקה הישראלית. ויסגלס ממשיך ומתאר את השתלשלות העניינים בישראל עד ביצוע התוכנית בפועל.

לקראת סוף הספר, עונה ויסגלס למתנגדי התוכנית בדיעבד, הטוענים כי התוכנית הביאה להשתלטות חמאס ברצועת עזה: ויסגלס טוען כי ההשתלטות איננה תוצאה של ההתנתקות, אלא של שינויים פוליטיים בעולם הפלסטיני, שהובילו לכלילת החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית בשנת 2006. הוא מתאר תהליכים מעניינים שקרו באותה העת, כולל כאלו שערבו את ישראל וארצות הברית.

נושאים נוספים

נושאים מהותיים נוספים אליהם מתייחס ויסגלס במהלך הספר:

  • פרישת שרון מהליכוד והקמת מפלגת קדימה.
  • מצבו הבריאותי של שרון.
  • תביעות שהוגשו נגד שרון ובני משפחות לאורך כל חייו הציבוריים.
  • צוות מקבלי ההחלטות של שרון ("פורום החווה").
  • מינויים פוליטיים וביטחוניים שונים בתקופת כהונת שרון כראש ממשלה.

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0