מבצע כפפות משי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצע כפפות משי
תאריכי הסכסוך 21 בדצמבר 195322 בדצמבר 1953 (10 שעות)
מקום פרברי חברון
עילה הריגת שני חיילי צה"ל על ידי מסתננים
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

ירדןירדןירדן

מפקדים

אין

כוחות

ארבעה לוחמים מיחידה 101

אזרחים פלסטינים וחיילי המשמר הלאומי הירדני

אבדות

אין

שלושה אזרחים ומפקד כוח מן המשמר הלאומי הירדני.
מספר חיילי המשמר הלאומי הירדני נפצעו.

מבצע כפפות משי היה פעולת תגמול של צה"ל שנערכה בליל 21 בדצמבר 1953 בפרברי העיר חברון, אז בשליטת ירדן, שבה הרגה חוליה של יחידה 101 שלושה אזרחים ומפקד במשמר הלאומי הירדני.

רקע

ב-16 בדצמבר 1953 נורו למוות שני חיילי צה"ל על ידי שני מסתננים באזור בית גוברין בעומק קילומטר בתוך שטח ישראל.[1] ב-20 בדצמבר זימן אליו רס"ן אריק שרון, מפקד יחידה 101, את מפקד החוליה הבולט ביחידתו, מאיר הר-ציון, והטיל עליו את ביצועה של פשיטה בעיר הערבית חברון, בלילה שלמחרת (21 בדצמבר), שמטרתה "להכות מכה שתעורר הד" ו"להטיל פחד" על ידי פגיעה בלבו של הר-חברון, כפעולת תגמול על רצח החיילים בבית גוברין.[2] בנוסף להר-ציון מנתה חוליית הפשיטה את שמעון כהנר (קצ'ה), גיא כוכבא ואיתן בן-טוב.

מהלך המבצע

הכוח יצא למשימתו עם רדת הליל מנקודת הגבול שבקיבוץ נתיב הל"ה. ציר התנועה הנבחר לעבר היעד עבר דרך הרי ירושלים והיה ארוך במיוחד, 21 קילומטרים אורכו. הדבר היקשה על הלוחמים בביצוע המשימה, הן מבחינת הקושי שבגמיאת המרחק ועבירות הדרך, והן מבחינת הזמן המועט שניתן להם להשלים בו את המשימה ולשוב על עקבותיהם עד לאור ראשון. נוסף על כך, מזג האוויר ששרר באזור באותו לילה היה קר מן הרגיל, גשם ירד ופסגות ההרים היו מכוסות שלג. הלוחמים העידו כי נדרשו לכל כוח רצונם כדי לדבוק במשימה ולבצעה[3]. הכוח חמק מסיורי הלגיון הירדני ונע בין הכפרים הערבים עד אשר הגיעו לחברון. משהגיעו לעיבורי העיר, בחר הר־ציון "בבית יפה בלב השכונה" כמטרה וירה ופגע באדם שיצא שניגש לחלון. יחד עם חייל נוסף פוצצו מטען ליד פתח הבית ודלת הברזל של הבית נפתחה. על פי עדותו, לאחר שניסה לחפש את בעל הבית ב"מהומה וחשיכה" ששררו בחדר ונמנע מפגיעה באשה, נשמעו צעקות מבחוץ והוא יצא החוצה, שם ראה "אנשים מתרוצצים בין הבתים" ו"יריות פולחות את האויר", אז מיהר לחזור לחדר והמטיר בו אש.[4] בבית הזה הרג שני גברים ואשה הרה ופצע גבר נוסף.[1]

משהחלו לסגת נוצר נתק בין החוליה לאחד הלוחמים שנותר מאחור, איתן בן-טוב. הכוח שב לאחור, הרג אדם נוסף ופצע מספר חיילים מהמשמר הלאומי הירדני, עד שחבר לבן-טוב. משחברו לבן-טוב המשיכו הלוחמים בנסיגה. הר-ציון, שהוביל את הכוח נתקל במפקד כוח המשמר הלאומי הירדני שנזעק למקום והרגו ביריות. את אקדחו של המפקד הביא עמו קצ'ה כשלל. הכוח גמא את 21 הקילומטרים בשנית, ובשעה 04:30 לפנות בוקר, הגיעו הלוחמים בחזרה לקווי צה"ל לרכב שחיכה להם בנקודת החבירה ופגשו במפקד היחידה, אריאל שרון.

באותו לילה פשטה חוליה אחרת מהיחידה על מחנה צבאי ירדני ליד תרקומיא.

התגובות למבצע

בתגובה לידיעות מירדן על האירועים הודיע דובר צה"ל כי שום כוחות צבא ישראליים לא ערכו התקפות באזור הר חברון[5]. ועדת שביתת הנשק, שהתכנסה לדון באירועים, התייחסה למבצעיהם כ"ישראלים מזוינים בלתי סדירים"[6].

הפשיטה לחברון הייתה לאחת הפעולות הקשות והנועזות ביותר שביצעה יחידה 101. זאת בשל התנאים הקשים בהם בוצעה, הן מבחינת מזג האוויר והן מבחינת תנאי השטח והעובדה שהכוח השלים את משימתו ושב לקווי צה"ל למרות מגבלות הזמן והמסלול. אורי מילשטיין תיאר את הפשיטה כ"קשה בתולדות צה"ל"[7].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, עמוד 320.
  2. ^ מאיר הר-ציון, פרקי יומן, עמוד 169.
  3. ^ מאיר הר-ציון, פרקי יומן, עמוד 171.
  4. ^ מאיר הר-ציון, פרקי יומן, עמוד 172.
  5. ^ ירדן מודיעה על הרוגים ופצועים באזור חברון, דבר, 23 בדצמבר 1953
  6. ^ תלונה ירדנית על התקפה בהרי חברון, דבר, 24 בדצמבר 1953
  7. ^ אורי מילשטיין, המהפכה שנכשלה, מקור ראשון, 5.9.2003.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0