אשה שאין לה וסת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אשה שאין לה וסת הוא כינוי לאישה נשואה שאין לה מחזור חודשי סדיר. אישה כזו עשויה לקבל וסת במהלך קיום תשמיש, וכך היא ובעלה עלולים לעבור על איסור כרת בשוגג. מכיון שאין לאשה זו מופע סדיר של וסת בזמנים קבועים, רוב דיני הפרישה סמוך לווסת של אשה זו יהיו כדיני "וסת שאינו קבוע".

בברייתא

בברייתא מופיעה מחלוקת תנאים בקשר למעמדה של אישה כזו בהלכה.

אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, ויוציא ולא מחזיר עולמית, דברי רבי מאיר. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: משמשת בשני עדים, הן עיוותיה הן תיקוניה. ומשום אבא חנן אמרו: אוי לו לבעלה.

בבלי, נידה א, ז (יב,ב)

בתלמוד הוסבר כי קיימות שלוש שיטות בדינה של אישה שאין לה וסת:

  • לפי דעת רבי מאיר, אישה שאין לה וסת אסור לה לקיים תשמיש עם בעלה שמא תכשיל אותו באיסור נידה, ומכיוון שכך מותר לבעלה לגרש אותה ללא מתן כתובה זאת כיוון שכל אישה שאין אפשרות לקיים עמה תשמיש מותר לבעלה לגרש אותה ללא כתובה, שהרי נשאה גם על מנת שיוכל לקיים עימה תשמיש.
  • רבי חנינא בן אנטיגנוס, לעומת זאת, קובע שאסור לבעל כזה לגרש אותה ללא כתובה, אך היא חייבת לבדוק את עצמה לפני קיום תשמיש כדי שתדע שאינה טמאה באותו רגע, ולאחריהם כדי שתדע האם נכשלה והכשילה את בעלה באיסור נידה, וידעו לנהוג דיני טומאה בהתאם.
  • לדעתו של אבא חנן קיימות שתי פרשנויות בתלמוד: לפי אחת מהן, דבריו נאמרו כסיום וכהמשך לפסקו של רבי חנינא בן אנטיגנוס שאסור לבעלה של אישה כזו לגרשה ואם יגרשה הוא חייב לשלם לה דמי כתובה, ולכן אומר ש"אוי לו לבעלה" שהיא עלולה להכשיל אותו, ולפי פרשנות אחרת, ייתכן שהוא סבור בפן ההלכתי כדעת רבי מאיר שבעלה חייב לגרשה, אך בפן המשפטי הוא חולק עליו וסובר שהוא חייב לתת לה כתובה ולכן "אוי לו לבעלה"[1]. ההלכה נפסקת, כפי שמסר רב יהודה בשם שמואל - כרבי חנינא בן אנטיגנוס.

בגמרא

במקום אחר בגמרא הוזכרה דעתו של שמואל, גם היא נמסרה על ידי רב יהודה, שמה שהוזכר במשנה[2] שיש חיוב לאישה לבדוק את עצמה לפני תשמיש המיטה ולאחריה הוא לגבי אישה שעסוקה בשמירה על מאכלים שיש לאוכלם בטהרה, ש"מיגו" (מתוך) שחלים עליה חיובי בדיקה לטהרה, חלים עליה דינים אלו גם ככל הנוגע לתשמיש המיטה.

האמוראים דנים בסתירה שבין שני הפסקים, ובגמרא מובאת התשובה "מאן דמתני הא לא מתני הא". בהקשר לתשובה זו קיימים מספר פירושים:

  • פירושו של רש"י, שרב יהודה הקובע שהאישה חייבת בדיקה - מתייחס לאישה שעוסקת בטהרות, וגם מה שרב יהודה פוסק בשם שמואל כרבי חנינא בן אנטיגנוס שקיים חיוב בדיקה הוא רק לעניין טהרות, כך שההלכה היא שאישה שיש לה וסת ואינה עסוקה בטהרות אינה חייבת בדיקה. את כפילות הפסק מפרשת הגמרא ש"מאן דמתני הא לא מתני הא", -כל אחד מאלו שמסרו את שני הפסקים לא ידע מהפסק השני.

הר"ן מוסיף על כך שברור שרבי חנינא בן אנטיגנוס עצמו מחייב בדיקה בכל אישה שאין לה וסת, וכוונת חכמי התלמוד היא שרב יהודה פוסק בשם שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס רק לעניין חיוב בדיקה בטהרות, אך לא לעניין חיוב בדיקה בכל אישה שאין לה וסת. לדבריו, שמואל חולק על שני התנאים האוסרים על אישה שאין לה וסת לקיים תשמיש, והוא מסתמך על המשנה[3] הקובעת "כל הנשים בחזקת טהרה".

  • פירושו של הרמב"ם ששני הפסקים של רב יהודה בשם שמואל חלוקים ביניהם ומדובר במחלוקת בין מוסרי השמועות, ואכן לפי השמועה הפוסקת כרבי חנינא בן אנטיגנוס, כל אישה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק את עצמה לפני קיום יחסי האישות ותראה שאינה טמאה. וכן אכן נפסק לפי הרמב"ם להלכה[4] ודעתו מובאת בשמו בשולחן ערוך (אך אין נוהגים כך מכיוון שאינה מובאת כדיעה סתמית אלא כחומרא אפשרית לרוצה להחמיר). הר"ן קובע כי הפירוש הזה הוא הסביר ביותר בדברי הברייתא.
  • פירושו של הרי"ף, המפרש כדברי רש"י שלהלכה נפסק שאישה שיש לה וסת אינה צריכה בדיקה. אך לרי"ף פירוש ייחודי ועצמאי בפירוש דבריו של רבי חנינא שאמר "משמשת בשני עדים והן הן עיוותיה והן הן תיקוניה", ולדבריו הכוונה היא, שעל כל אישה שאין לה וסת לבדוק את עצמה בשלוש הפעמים הראשונות שהיא מקיימת תשמיש, ואם תמצא טהורה בשלוש פעמים אלו - יתברר שאינה רואה מחמת תשמיש, ואם תמצא טמאה, יתברר שהיא אסורה לנצח לבעל זה ודינה ככל רואה מחמת תשמיש עד שתבדוק את עצמה כמפורט[5].

הר"ן מסביר כי לפי שיטת הרי"ף, בכל אישה שאין לה וסת נראה שהווסת מגיע בגופה לא לפי זמנים קבועים - כאישה שיש לה וסת, אלא לפי מקרים חיצוניים כמו קפיצות או אכילות וכיוצא בהן, ולכן עלינו לחשוש גם שמא היא רואה מחמת תשמיש, וקיום התשמיש משפיע על מחזור הדם וגורם לה שיצא דם נידה מגופה.

פירושו של הרי"ף נפסק להלכה בשולחן ערוך, וכן המנהג.

הערות שוליים

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0