אתניות יהודית
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
האתניות היהודית מחולקת וכוללת קהילות ייחודיות רבות. למרות שהיהדות נחשבת למוצא אתני אחיד, מחקרים רבים הוכיחו כי לא קיימת אתניות יהודית אחידה[1] ויש בה תת-חלוקות אתניות מובחנות, שרובן נובעות מהסתעפות גאוגרפית מאוכלוסייה ישראלית קדומה, שהתערבה, ככל הנראה, עם קהילות מקומיות, והתפתחה עצמאית לאחר מכן.[2][3]
עוד בתקופת התנ"ך נצפו הבדלים תרבותיים ולשוניים בין קהילות יהודיות, אפילו בתחום ארץ ישראל העתיקה ויהודה, הן על פי התנ"ך והן לפי שרידים ארכאולוגיים. לאחר מכן, מערך של קהילות יהודיות הוקמו על ידי מתיישבים יהודים במקומות שונים ברחבי העולם, לעיתים קרובות במרחק רב אחד מהשני, מה שהביא לבידוד משמעותי ולבידול אתני. במהלך אלפי שנים של פזורה יהודית, הקהילות התפתחו בהשפעת סביבותיהן המקומיות.
על אף המגוון הרב, מבחינה אתנית מרבית האוכלוסייה היהודית המודרנית מורכבת מיהודי אשכנז – לפחות 70% מכלל יהודי העולם (90% לפני מלחמת העולם השנייה והשואה). כתוצאה מהגירתם מאירופה במשך תקופות המלחמה, מהווים יהודי אשכנז רוב בולט בקרב היהודים בארצות העולם החדש, אשר בעבר לא הכילו קהילות יהודיות, כגון ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל וכן בדרום אפריקה. בצרפת, ההגירה המרובה של יהודי צפון אפריקה הובילה לבסוף לכך שמספרם עבר את קהילת היהודים האירופאיים אשר גרו בה לפני כן. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל היא כור היתוך של עדות יהודיות רבות מרחבי העולם. רבים מבני העדות השונות מתחתנים אלו עם אלו, כך שקשה להגדיר היום את יהדות ישראל כיהדות עדתית.
קבוצות יהודיות קטנות יותר כוללות את יהדות גאורגיה ויהודי ההרים (אשר מוצאם מאזור הקווקז); יהדות הודו אשר כוללת בתוכה את קהילת בני ישראל, קהילת בני מנשה, קהילת יהודי קוצ'ין וקהילת בני אפרים; עדת הרומניוטים (אשר מוצאם מאזור חבל הבלקן ואסיה הקטנה); קהילת ביתא ישראל (יהדות אתיופיה); יהדות בוכרה (אשר מוצאם ממרכז אסיה) ויהדות סין.
רקע
ישראל ויהודה
ערך מורחב – ארץ ישראל בעת העתיקה
ההיקף של ההבדלים התרבותיים, הלשוניים, הדתיים ואחרים בין בני ישראל בעת העתיקה אינו ידוע. בעקבות תבוסת ממלכת ישראל בשנות ה-720 לפנה"ס וממלכת יהודה ב-586 לפנה"ס, העם היהודי התפזר ברוב חלקי המזרח התיכון ואפריקה, במיוחד במצרים ובצפון אפריקה ממערב, בתימן מדרום, ובמסופוטמיה ממזרח. האוכלוסייה היהודית בישראל העתיקה צומצמה מאוד במהלך מלחמות היהודים-רומאים ועקב המדיניות העוינת של הקיסרים הנוצרים.
קהילות יהודיות המשיכו להתקיים בארץ ישראל במספרים קטנים יחסית: במהלך המאה ה-6 היו 43 קהילות. בתקופה האסלאמית ובמרכזה מסעי הצלב התקיימו 50 קהילות. בתחילת המאה ה-14 היו 30 קהילות בישראל. רוב האוכלוסייה היהודית בימי הביניים המוקדמים התגוררה בחצי האי האיברי (כיום ספרד ופורטוגל) ובאזור מסופוטמיה ופרס. אוכלוסייה ניכרת התקיימה גם במרכז אירופה, יהודים אשכנזים. בעקבות גירוש ספרד במהלך המאה ה-15, הייתה הגירה המונית של יהודים לאימפריה העות'מאנית.
במהלך מאות השנים שלאחר מסעי הצלב והאינקוויזיציה, יהודים מרחבי העולם החלו להגר במספרים הולכים וגדלים.
יהדות התפוצות
בעקבות כישלון המרד הנגד הרומאים וההגלייה מארץ ישראל, היו קהילות יהודיות כמעט בכל מרכז בולט ברחבי האימפריה הרומית, כמו גם קהילות מפוזרות שנמצאו במרכזים מעבר לגבולות האימפריה בצפון אירופה, במזרח אירופה, בדרום מערב אסיה ובאפריקה. מזרחה לאורך נתיבי הסחר, ניתן היה למצוא קהילות יהודיות ברחבי פרס ואפילו רחוק יותר מזרחה כולל בהודו ובסין.
בתקופה הביזנטית התיכונה התגיירו ממלכת הכוזרים בצפון הקווקז, בין היתר על מנת לשמור על נייטרליות בין ביזנטיון הנוצרית למדינות האסלמיות. קיים ויכוח במחקר האם וכמה שרדו עקבות היהדות בתוך קבוצה זו אחרי קריסת האימפריה הכוזרית. ארתור קסטלר בספרו "השבט השלושה עשר" (1976), ושלמה זנד בספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" (2008) טענו שיהודי מזרח אירופה הם כוזרים מבחינה אתנית יותר מאשר שמיים.[4]
במערב אירופה, בעקבות התמוטטות האימפריה הרומית המערבית ב-476, ובמיוחד לאחר הכיבוש המוסלמי של ספרד בתחילת המאה ה-8, התקשורת בין הקהילות היהודיות גדלה. במקביל, תחת שלטון האסלאם, אפילו במעמד ד'ימי, הקהילות באיבריה נותרו בקשר תכוף עם היהדות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, אך קהילות רחוקות יותר, במרכז ודרום אסיה ומרכז אפריקה, נותרו מבודדות יותר, והמשיכו לפתח מסורות ייחודיות משלהם. זה הביא ל"[[תור הזהב של יהודי ספרד]" במאה ה-10 עד ה-12. עם זאת, גירוש ספרד ב-1492, גרם ליהודים הספרדים להסתתר ולברוח לצרפת, איטליה, אנגליה, הולנד, סקנדינביה, צפון-מערב גרמניה, ולקהילות קיימות אחרות באירופה הנוצרית, כמו גם לאלה שבתוך האימפריה העות'מאנית, למגרב בצפון אפריקה ומספרים קטנים יותר לאזורים אחרים במזרח התיכון, ובסופו של דבר לאמריקה בתחילת המאה ה-17.
במערב אירופה, התנאים ליהדות היו שונים בזמנים ובמקומות שונים. ההגירה האשכנזית לאמריקה גדלה בתחילת המאה ה-18 וכללה יהודים אשכנזים דוברי גרמנית, היא המשיכה בגל הגירה בין 1880 לתחילת המאה ה-20 בהגירה שכללה אשכנזים דוברי יידיש שנמלטו מהאימפריה הרוסית הכושלת, והסתיימה אחרי השואה, שהביאה לרצח של יותר מ-6 מיליון יהודים שחיו באירופה. בכך הפכה צפון אמריקה למקום שבו חיו רוב היהודים.[5]
כיום
בהכללה, יהודי אירופה סווגו כשייכים לשתי קבוצות אתניות עיקריות: יהדות אשכנז, שבסיסם מרכז-אירופי, ויהדות ספרד, שבסיסה ספרדי, פורטוגזי וצפון אפריקאי. קבוצה שלישית היא "יהדות המזרח", קהילות יהודיות אחרות שאינן אירופיות הממוקמות מזרחה משם. הגדרה זו משמשת בעיקר ליהודים שמעולם לא עזבו את המזרח התיכון, בניגוד לספרדים שיצאו מערבה לספרד, פורטוגל וצפון אפריקה.[6] כיום, יהדות המזרח התיכון ויהודי צפון אפריקה נכללים בדרך כלל יחד עם יהודי ספרד. הגדרה משותפת זו, שמגדירה את ה"מזרחיים" כקבוצה אתנית הנבדלת מיהודים ילידי אירופה, התפתחה באמצע שנות ה-40, אז יהודים ממדינות אלו אוחדו בקטגוריה אחת בתוכניות ההגירה של ישראל.[7]
קבוצות אתניות יהודיות קטנות יותר כוללות את יהודי גאורגיה ויהודי ההרים מהקווקז. יהדות הודו כולל בני ישראל, בני מנשה, יהודי קוצ'ין ובני אפרים. הרומניוטים ביוון. יהדות איטליה. יהדות תימן. יהודים אפריקאים, לרבות מרבית ביתא ישראל באתיופיה. יהדות בוכרה ממרכז אסיה. ויהדות סין, בעיקר יהדות קאיפנג.
מחקרים גנטיים
למרות המגוון האתני הברור של האוכלוסיות היהודיות בעולם, מחקרים גנטיים הוכיחו שרובם קשורים זה לזה מבחינה גנטית, שמקורם באוכלוסייה ישראלית עתיקה משותפת שעברה הסתעפות גאוגרפית והתפתחות עצמאית שלאחר מכן.[2]
תפוצה גאוגרפית
אירופה
קהילות גדולות של יהודים התיישבו בצרפת ובגרמניה לאחר נפילת האמפריה הרומית, הכיבושים הערביים במזרח התיכון ולאחר מכן במהלך גירוש ספרד. היהודים שהתיישבו באירופה מכונים יהודי אשכנז והם דברו בשפת היידיש, תערובת של גרמנית, עברית וארמית.
במהלך מאות השנים שלאחר מכן, היהודים התיישבו בכל רחבי מערב אירופה, וסבלו מאפליה וגירושים. עקב הרדיפות עברו רבים מהיהודים האשכנזים ממערב למזרח אירופה, בעיקר לפולין וליטא. יהודים אשכנזים במזרח אירופה חיו בשטעטלים. בשנת 1500 חיו בפולין כ-500,000 יהודים. עד אמצע המאה ה-17 היו יותר ממיליון. ההערכה היא שלפני מלחמת העולם השנייה יותר מ-90% מכלל היהודים בעולם היו אשכנזים.[8]
הקווקז וקרים
צפון אפריקה
- ערך מורחב – יהדות צפון אפריקה
מערב אסיה
אפריקה שמדרום לסהרה
- ערך מורחב – יהדות אפריקה
דרום, מזרח ומרכז אסיה
אמריקה
ישראל
- ערך מורחב – יהדות ישראל
לקריאה נוספת
- אלן פ קורקוס, the myth of the jewish race, אוניברסיטת ליהי, 2005 מסת"ב 9781611460339
קישורים חיצוניים
- דניאל מקולום, קבוצות אתניות יהודיות, באתר study.com
- Jewish Genetics, Part 1: Jewish Populations (Ashkenazim, Sephardim, Mizrahim, Yemenite, Ethiopian) DNA, www.khazaria.com
- יהודה שנהב, אתניות
ראו גם
הערות שוליים
- ^ אלן פ קורקוס, the myth of the jewish race, אוניברסיטת ליהי, 2005 מסת"ב 9781611460339
- ^ 2.0 2.1 אוכלוסיות יהודיות ואוכלוסיות לא-יהודיות במזרח התיכון חולקות מאגר משותף של הפלוטיפים ביאללים של כרומוזום Y
- ^ Genetic Roots of the Ashkenazi Jews, The Scientist Magazine® (באנגלית)
- ^ Goldstein, Evan R. (2009-10-30). "Where Do Jews Come From?". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2022-07-17.
- ^ Jewish Religion, Demographics and Population | PEW-GRF, www.globalreligiousfutures.org
- ^ Johnson, A History of the Jews, p.237
- ^ Eyal, Gil (2006), , The Disenchantment of the Orient: Expertise in Arab Affairs and the Israeli State, Stanford University Press, pp. 86–90, ISBN 9780804754033 p. 86
- ^ Learn about the European Jewish Ethnicity - AncestryDNA, www.ancestry.com (ב־American English)
