באלדור פון שיראך
 |
באלדור פון שיראך (בגרמנית: Baldur von Schirach; 9 במאי 1907 - 8 באוגוסט 1974) היה מראשי המשטר הנאצי בגרמניה בדרגת רייכסלייטר, מנהיג הנוער ההיטלראי, וראש מחוז וינה. הוא הורשע במשפטי נירנברג כפושע מלחמה בשלושה סעיפי אישום.
קורות חייו
שיראך נולד בעיר ברלין, בן לקצין, שר-חצר ומנהל אמנותי בתיאטרון, ולאשתו האמריקנית. דרך אמו, שיראך טען לייחוס משני אנשים אשר חתמו על הצהרת העצמאות של ארצות הברית.
בהיותו בן עשר הצטרף לקבוצת צוערים צבאית, ובשנת 1925 הצטרף למפלגה הנאצית. הוא זכה לתשומת לבו של אדולף היטלר ובשנת 1929 הועבר למינכן לתפקיד ראש ארגון הסטודנטים הנאצים. בשנת 1931 הפך לראש ההיטלריוגנד ("נוער היטלר"), וקיבל דרגת קצונה גבוהה (גרופנפיהרר באס אה).
עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 השתלט שיראך בכוח על ארגוני נוער קיימים, תוך שהוא מחרים רכוש בשווי מיליוני מארקים. ב-1 בדצמבר 1936 נאסר על קיום כל ארגון נוער פרט להיטלריוגנד ("נוער היטלר").
בשנת 1938 הגיע שיראך לביקור בבגדאד כאורח "אל-פותווה" (בערבית: الفُتُوَّة, אל-פוּתוּוָה), תנועת הנוער הפרו-נאצית של עיראק, שהשתתפה מאוחר יותר בפוגרום הפרהוד.
שיראך התגייס לצבא בשנת 1940 ושירת בצרפת חודשים מספר. בתקופה קצרה זו איבד את השליטה בהיטלריוגנד לטובת פעיל בשם ארתור אקסמן. כניחומים מינה אותו היטלר לגאולייטר ורייכסשטאטהאלטר (Reichsstatthalter, ראש מחוז) של וינה הגדולה (Groß-Wien), מחוז שיצרו הנאצים לצורך הפיכתה של וינה לעיר הגדולה ביותר בשטחה ברייך הגרמני. הוא שירת בתפקיד זה עד תום מלחמת העולם השנייה. במהלך כהונתו בווינה דחף שיראך לגירוש תושביה היהודים למזרח[1]. חנו סר בעיני היטלר כאשר הציע שמדיניות מתונה יותר באוקראינה יכולה להתאים יותר לצרכים של גרמניה[דרושה הבהרה] ולאחר שאשתו הביעה מחאה באוזני היטלר על היחס כלפי נשים יהודיות באמסטרדם שהיא הייתה עדה לו[2].
לאחר המלחמה
שיראך הסגיר את עצמו ב-5 ביוני 1945. הוא נעצר והועמד לדין במשפט פושעי המלחמה בנירנברג. במשפטו הביע חרטה, וגינה את היטלר ואת הנאציזם. הוא ניסה להראות כי מחה בפני מרטין בורמן על השמדת היהודים, אם כי הודה כי מגיל צעיר היה אנטישמי קנאי, בעקבות קריאת ספרו של הנרי פורד "היהודי הבינלאומי". הוא נמצא אשם ב"קשירת קשר לעשיית מלחמה תוקפנית תוך הפרת הסכמים בינלאומיים" וב"פשעים נגד האנושות", ונדון לעשרים שנות מאסר בכלא שפנדאו בברלין. בהיותו בכלא התגרש מאשתו הנרייטה.
שיראך שוחרר ממאסרו יחד עם אלברט שפר בשנת 1966[3] ועבר להתגורר בפנסיון בעיירה קרב (Kröv) שבמדינת ריינלנד-פפאלץ, בדרום גרמניה. שנתיים לאחר שחרורו מהכלא התראיין לדייוויד פרוסט בטלוויזיה הבריטית וסיפר בגלוי על קשריו עם היטלר.[4] בשנת 1967 פרסם את זכרונותיו בספר בשם "האמנתי בהיטלר", ובו טען שלא ידע על "הפתרון הסופי". שיראך מת בשנת 1974.
משפחתו
בשנת 1932 נישא שיראך להנרייטה הופמן, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. הזוג התגרש בשנת 1950, כפי הנראה לנוכח תקופת המאסר הממושכת שנפסקה לו במשפטי נירנברג. שניים מנכדיו הם עורך הדין והסופר פרדיננד פון שיראך והסופרת אריאדנה פון שיראך.
לקריאה נוספת
- Ferdinand-von-Schirach, The Collini Case, Michael Joseph Ltd, 2013[5]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: באלדור פון שיראך |
- באלדור פון שיראך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- באלדור פון שיראך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ איאן קרשו, היטלר - נמסיס: 1936-145, עמ' 319-318
- ^ שם, 506-505
- ^ רודולף הס יוותר יחידי בכלא שפאנדאו, על המשמר, 1 בספטמבר 1966
- ^ Baldur Von Schirach interview with David Frost באתר YOUTUBE
- ^
עופר אדרת, יום אחד, בדפדוף בספר היסטוריה, הוא הבין שסבו היה בכיר בתנועה הנאצית, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2021
| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות | ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ |  |
| נידונו למאסר | ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים) | |
| זוכו מכל אשמה | הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן | |
| לא נידונו | רוברט ליי • גוסטב קרופ | |
