באל גנגדהאר טילאק
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. באל גנגדהאר טילאק (במראטהית: बाळ गंगाधर टिळक; באנגלית: Bāḷ Gaṅgādhar Ṭiḷak), שנודע גם בכינוי לוקמאניה טילאק; שמו בלידה היה קשאב גנגדהר טילק (23 ביולי 1856 רטנגירי - 1 באוגוסט 1920 מומבאי ) היה פוליטיקאי, הוגה דעות, סופר, פובליציסט ועיתונאי הודי, פעיל חברתי ומחנך, שנאבק למען עצמאות הודו. טילאק, בן לקבוצה האתנית מראטהי, יליד החבל קונקן, היה המנהיג הראשון של התנועה ההודית לעצמאות, והיה המפורסם שבמנהיגים הפוליטיים ההודים לפני מהטמה גאנדי. השלטונות הקולוניאליים הבריטים כינו אותו "אבי המהומות בהודו". בקרב העם כונה "לוקמאניה", כלומר "המקובל בעם" (כמנהיגו). גאנדי עצמו כינה אותו "אבי הודו המודרנית". טילאק התנגד בחריפות להמשך נוכחות בריטניה בארצו ודגל בתקיפות ב"סוואראג", "השלטון העצמי" של ההודים. הוא נודע בציטוט בשפה המראטהית:
- "स्वराज्य हा माझा जन्मसिद्ध हक्क आहे आणि तो मी मिळवणारच" ("סוואראג'יה היא זכותי מלידה ואשיג אותה!").
הוא היה הינדואיסט אדוק ושמרן והתקומם נגד הכפייה התרבותית הבריטית שלדעתו גרמה לצעירים ההודים לאבד את זהותם התרבותית. קרא לחרם על הסחורות המיובאות מבריטניה ועשה מאמצים רבים כדי לגייס את העם למאבק הלאומי. סבר שרק השחרור מהשלטון הזר יבטיח את פריחתה של הודו: "אם לא נשיג סוואראג' לא תהיה קדמה תעשייתית, אם לא נשיג סוואראג', לא תיתכן שום אפשרות של חינוך לאומתנו... ללא סוואראג'יה לא יהיה חינוך לנשים, ולא רפורמה תעשייתית". טילאק היה מורה למתמטיקה ומשפטן בהכשרתו.
ביוגרפיה
ילדות וצעירות
קשאב גנגדהר טילק נולד בשנת 1856 במשפחה מן המעמד הבינוני והשתייך לדור השמיני של הברהמינים צ'יטפאוואן (יש הטוענים שאבותיהם הקדומים היו מקהילת הבני ישראל (הודו)), הענף שאנדילי. מקור המשפחה היה בכפר צ'יחאלגאון על יד העיר רטנגירי ("הר התכשיטים") והיא החזיקה מדור לדור את התפקיד של מנהיג הכפר ("חוט"). טילאק נולד בעיר רטנגירי עצמה, כיום בתחום מדינת מהרשטרה שבהודו, אז הודו הבריטית.[1] אביו, גנגדהר רמאצ'נדרה פאנט טילק, היה מורה ומומחה בשפת הסנסקריט והוא נפטר כשטילאק היה בן 16. טילאק התיתם גם מאמו, פרוואטיבאי, עוד כשהיה בן 10. בערך באותה תקופה עבר אביו לעבוד ולגור בפונה, מה שאיפשר לבנו חינוך ברמה יותר טובה. בגיל 16, עוד בימי חייו של אביו, התחתן טילאק עם טפי או טפיבאי, בת לבית באל. בעקבות נישואיה היא שינתה את שמה לסאטיאבהמאבאי. אחרי לימודים בבית ספר בפונה למד טילאק בשנים 1873–1877 במכללת דקאן באותה עיר. הכיר שם פוליטיקאים לעתיד כמו ג.ס. חאפארדה והתיידד במיוחד עם גופאל גנש אגארקר.[1] ב-1877 סיים שם טילאק תואר ראשון במתמטיקה בהצטיינות. לא המשיך במסלול זה לתואר שני והחליט ללמוד גם משפטים במכללה הממשלתית למשפטים במומבאי. סיים תואר ראשון במשפטים בשנת 1879.
תחילת פעילותו הציבורית
טילאק היה גבר גבוה וחסון, בעל שפם עבות ועור כהה, ולבש חליפת משי מסורתית של ברהמין. הוא דגל במעורבות בעניינים הציבוריים. סבר כי החיים והדת משולבים זה בזה ועל האדם לשרת לא רק את עצמו, אלא גם את משפחתו וקהילתו, את האנושות ואת הא-ל. ב-1880 הקים טילאק יחד עם המורה הוותיק וישנו שאסטרי צ'יפלונקר (שמת ב-1882) את התיכון האנגלי הפרטי החדש בפונה, שבו לימד מתמטיקה. התיכון משך תלמידים רבים והפך ליוקרתי. בשנת 1884 ארגן טילאק בעיר פונה את "חברת החינוך של דקאן" יחד עם עוד כמה מורים, ביניהם אגארקר ומאהאדב בלאל נמג'ושי וזכה לגיבוי מקיר לקיר מבני האליטה ואף מן הממשל הבריטי והמהראני מבארודה. בעיני מייסדיו מטרת הארגון הייתה לשפר את איכות החינוך בהודו ונועד להקים מערכת לימודים חדשה שתשים דגש על טיפוח הזהות הלאומית והתרבות ההודית. במסגרת הארגון החדש שולבו התיכון האנגלי החדש וגם מכללה חדשה על שם פרגוסון, המשנה למלך הבריטי במומבאי.[2] במכללה הזאת, לימד טילאק מתמטיקה, בעוד אדארקר לימד היסטוריה ולוגיקה. בו זמנית הוא עסק בהפצת רעיון העצמאות של הודו, תוך דגש על תחייתה התרבותית והדתית. הוא עשה זאת מעל דפי עיתונים שהקים בשנת 1881:"קסארי" ("האריה"), שבועון בשפה מארטהי, אותו ניהל יחד עם אגארקר, ו"מארטהה", שבועון באנגלית. בעיתונים דן בסוגיות רבות בתחום הפוליטיקה, הדת והמשפטים.[3] תוך שנתיים הפך "קסארי" לעיתון הנפוץ בהודו ומהאראטה הפך לשופרה של דעת הקהל המלומדת במערב הודו.[4] ב-1884 נידונו קילאק ואגארקר ל-4 חודשי מאסר אחרי שפרסמו חומר על מעורבות אמו החורגת של המהרג'ה מקולהאפור והשר הראשי (ה"דוואן") שלו בניסיון להדיח את המהרג'ה, בטענה של אי שפיות.[5] בשנים 1885 ו-1887 נבחר טילאק למועצה המחוקקת של מומבאי. בשנת 1890, עזב טילאק את עבודתו ב"חברת החינוך של דקאן" כדי להקדיש את עצמו לפוליטיקה בלבד.
הקריירה הפוליטית
בקונגרס הלאומי ההודי
בשנת 1889 הצטרף טילאק לשורות הקונגרס הלאומי ההודי. השתתף בכנס במומבאי של המפלגה, כנציג של פונה. הוא שלל את המתינות שבה נהגה מפלגה זאת במאבק למען השלטון העצמי ודגל בגישה רדיקלית. לעומת זאת גישתו החברתית הייתה שמרנית. למשל, על אף שהתנגד לנישואים של ילדים, לא הסכים עם חוק הגבלת הגיל משנת 1891 (Age of Consent Act) שהעלה את גיל הסף לנישואים לבנות מ-10 ל-12 שנים, מכיוון שראה בו חתירה נגד ההינדואיזם ותקדים מסוכן. בשנת 1896 הוכה אזור מהרשטרה ברעב. טילאק דרש מהשלטונות הבריטים לקחת אמצעים על מנת להקדים רפואה למכה ולמנוע אסון. הוא דרש את יישום החוק Famine Relief Code, ביקש הפסקת גביית המיסים על האדמות בתקופת הרעב, היתר לשימוש באדמות הג'ונגל, שילומי משכורות לעובדים המעניקים סיוע לכפרים המוכים ברעב, חלוקת ארוחות חינם למשפחות העניים. כשנתקל באטימות הבירוקרטים הוא האיץ בתושבים לעמוד באומץ על זכויותיהם. ארגן מתנדבים כדי ליידע את האוכלוסייה על זכויותיה, לאסוף מידע על ממדי האסון ולשגר אותו לרשויות.
בשלהי שנת 1896 פרצה במומבאי מגפת דבר שהתפשטה לפונה ובינואר 1897 הגיעה לממדים גדולים. להבדיל מרבים מהאליטה המקומית, טילאק לא עזב את העיר, ביקר במקומות מוכי המגפה עם צוותי התברואה של הרשויות, פתח בית חולים ובית תמחוי לשירות האוכלוסייה.[6] כוחות הצבא הבריטי הפעילו אמצעי חירום קשוחים שכללו פשיטות לבתים פרטיים, בדיקת הדיירים, פינויים לבתי חולים ולמחנות הסגר, הפקעת חפצים אישיים והשמדתם ואיסור על חולים להיכנס לעיר או לצאת ממנה. עד סוף חודש מאי 1897 המגפה הייתה תחת שליטה. אף על פי שאמצעים אלה נלקחו בשיקול דעת ומתוך כוונות טובות, הם נראו בעיני הציבור ההודי מעשי רודנות ודיכוי. טילאק עצמו הוקיע אותם בעיתוניו. הוא ציטט את כתבי הקודש "בהגווד גיטא שבו נכתב שאין להאשים את מי שהורג צורר. ב-22 ביוני 1897 ירו האחים צ'אפקר וחבריהם למוות בנציב הבריטי רנד ובקצין בריטי נוסף, הלוטננט איירסט. ההיסטוריונים ברברה ותומאס מטקאף סבורים שטילאק ידע את זהות המפגעים והסתיר אותה. הוא נשפט על הסתה לרצח והטפה לאי ציות לשלטונות (ה"ראג'") ונידון ל-18 חודשי מאסר. בצאתו מן הכלא במומבאי, התקבל על ידי העם כקדוש מעונה וגיבור לאומי.[דרוש מקור] יחד עם שותפו למאבק, ג'וזף "קאקה" בפטיסטה, הוא המציא סיסמת מאבק חדשה:"סוואראג' (שלטון עצמי) הוא זכותי מלידה ואשיג אותו".
בשנת 1905 בעקבות חלוקת חבל בנגל, אסטרטגיה שננקטה על ידי הלורד קרזון על מנת להחליש את התנועה הלאומית ההודית, עודד טילאק את תנועת סוואדשי והחרם האנטי-בריטי. תנועת סוואדשי ("של ארצנו") דרשה מכולם להשתמש אך ורק בתוצרת הודו. במקביל הועלתה הדרישה להחרים את כל הסחורות הזרות ולהטיל חרם חברתי על כל הודי המשתמש בסחורות זרות.
בעוד שבראש המחנה המתון במפלגת הקונגרס עמד גופאל קרישנה גוחאל, בראש הלאומנים הרדיקלים עמד טילאק, וכן ביפין צ'נדרה פאל בחבל בנגל ולאלה לג'פט ראי בפנג'אב. הם כונו הטריומווירט "לאל-באל-פאל". בשנת 1907 התנהל הכנס השנתי של מפלגת הקונגרס בסוראט, במדינת גוג'ראט. בעת הבחירות ליושב ראש החדש של המפלגה פרצו מהומות בין המחנה המתון והרדיקלי. מפלגת הקונגרס התפצלה לקבוצה רדיקלית בראשות טילאק, פאל ולג'פאט ראי ולקבוצה מתונה. טילאק ועמיתיו נתמכו גם על ידי לאומנים נוספים כמו אורובינדו גוש ו.א. צ'ידמברם פילאי.
מאסריו על המרדה
בעת חייו נשפט טילאק, בין היתר, שלוש פעמים על ידי הרשויות הבריטיות בהודו, באשמת המרדה: ב-1897, ב-1909 וב-1916. ב-30 באפריל 1908 השליכו שני צעירים בנגלים, פרפוללה צ'אקי וחודירם בוס, פצצה על כרכרה בעיר מוזאפרפור כדי לרצוח את ראש בית המשפט מקולקטה, השופט דאגלס קינגספורד. בטעות רצחו במקומו שתי נשים שנסעו באותה כרכרה. צ'אקי התאבד אחרי שנעצר, ובוס הוצא להורג בתלייה. טילאק לימד בעיתונו "קסארי" סנגוריה על המפגעים וקרא להשכנה מידית של ה"סווראג'" - השלטון העצמי. השלטונות ראו במאמרו מעשה המרדה והעמידו אותו לדין. בתום המשפט חבר המושבעים הרשיעו את טילאק ב־7 קולות נגד שניים. השופט דינשו ד. דבר דן אותו לשש שנות מאסר וקנס של אלף רופיות על המרדה והסתה לשנאה גזעית נגד הבריטים. כשנתבקש במשפט אם יש לו מה לומר, טילאק השיב:
כל מה שברצוני לומר הוא, שעל אף פסק הדין, אני עדיין עומד על כך שאני חף מפשע. ישנם כוחות עליונים השולטים בגורלם של בני אדם ושל עמים, ואני חושב שכנראה היה זה רצון האל שהעיניין שאני נאבק למענו יפיק תועלת רבה יותר מסבלי מאשר מעטי ולשוני
בפסק דינו הביע השופט בקורת חריפה נגד התנהגותו של טילאק. הוא עזב את האיפוק השיפוטי וגינה את מאמרי טילאק כ"מבעבעים מרוב המרדה", הטפה לאלימות, אישור מעשי הרוצחים. "אתה מהלל את הגעת הפצצה להודו כאילו זו ישועה. אני אומר: עיתונות כזאת היא קללה לארץ". הסנגור שבחר טילאק, העורך הדין המוסלמי מוחמד עלי ג'ינה שעבד במומבאי, לא יכול היה לבטל את הרושם שעשו מאמריו הפולמוסיים של טילאק ושהיוו ראיות נגדו. טילאק ריצה את העונש במנדלאי בבורמה בשנים 1908–1914. בעת המאסר המשיך לקרוא ולכתוב, ולפתח את רעיונותיו על המאבק לשחרור הודו. באותה תקופה הוא כתב את "גיטא רהסיה", פירושו לבהגוואד גיטא. טילאק השתחרר מן הכלא ב-16 ביוני 1914. בין מגניו במשפטים היו עורכי הדין מוחמד עלי ג'ינה (לעתיד נשיא פקיסטן הראשון) ודויד סולומון אירולקר מקהילת הבני ישראל (הודו).
השנים אחרי המאסר
בעת כליאתו לקה טילאק בסוכרת. אחרי שחרורו חזר לפעילותו פוליטית במסגרת מפלגת הקונגרס. ייתכן כי שנות הכלא והמחלה ריככו במשהו את עמדותיו. עם פריצת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 שיגר טילאק מברק למלך-הקיסר ג'ורג' החמישי והביע בו את תמיכתו ואת רצונו לעזור בגיוס לוחמים לצד בריטניה. הוא קיבל בברכה את "חוק המועצות ההודי" (The Indian Councils Act) שנודע כ"רפורמות מינו-מורלי" ושאושר בפרלמנט הבריטי במאי 1909. הוא ראה בו "הגברת האמון ההדדי בין השלטון והנשלטים". הוא השתכנע כי מעשי האלימות הפחיתו יותר משהגבירו את קצב הרפורמות הפוליטיות הנחוצות להודו. טילאק חפץ להתפייס עם מפלגת הקונגרס ולנטוש את דרישתו ל"פעילות ישירה" והסכים עם גישת יריבו גוחאל לפעול על ידי "אמצעים חוקתיים בלבד". בשנת 1920 נבחר כיושב ראש מפלגת הקונגרס. עם זאת ניסה לשכנע את מוהנדס גאנדי לנטוש את רעיון אי האלימות המוחלט (אחימסה המוחלט) ולשאוף להשגת השלטון העצמי - ה"סווארג'יה" בכל האמצעים. גאנדי, אף-על-פי שכיבד את טילאק כ"גורו" שלו, לא שינה את דעתו.[דרוש מקור]
"הליגה למען השלטון העצמי של כל-הודו"
בשנת 1916 בכנס הקונגרס הלאומי ההודי הלוקנו הצטרפו שוב טילאק וחסידיו למפלגה. בו זמנית בשנים 1918-1916 יחד עם ג.ס. חאפארדה, אני בזאנט, מוחמד עלי ג'ינה ואחרים הקימו שני ארגונים פוליטיים הקרויים שניהם "הליגה למען השלטון העצמי בכל הודו" (All-India Home Rule League). טילאק נסע באותם ימים מכפר לכפר על מנת למשוך את האיכרים ומקומיים אחרים להצטרף לתנועה החדשה. באותם הימים הוא התרשם מאוד מהצלחת המהפכה הבולשוויקית משנת 1917 ומדמותו של ולדימיר לנין. הליגה מנתה באפריל 1916 1400 חברים אך הגיעה בשנת 1917 ל-32,000. הפלג של הליגה בהנהגתו היה פעיל בהתחלה במיוחד במדינות מהרשטרה, הפרובינקיות המרכזיות ובקרנטקה ובראר. הפלג שבהנהגת אני בסאנט פעל בכל שאר הודו.
בקשר לעתידה של הודו שלל טילאק ממשל המבוסס על בני מאראטהה כפי שהיה קיים במאות ה-17 ו-18, ושאף לשיטה פדרלית אמיתית, שבה כל קבוצה אתנית ודת תהיה שווה. הוא סבר שרק שיטת ממשל כזאת עשויה לשמור על חרותה של הודו. טילאק היה המנהיג הראשון בקונגרס הלאומי ההודי שהציע שהשפה ההינדית הכתובה בכתב דוונאגרי תיבחר כשפה רשמית יחידה של הודו.
בימי מלחמת העולם הראשונה התחיל טילאק לנהל תביעה משפטית לדיבה נגד העיתונאי ולנטיין צ'ירול, שכתב דברים לא מחמיאים על טילאק בספרו "Indian Unrest" (מהומות בהודו). טילאק נסע בשנים 1918–1920 ללונדון לצורך המשפט אך לבסוף הפסיד אותו.
ב-20 ביולי 1920 הודיע גנדי על הקמת תנועת "אי שיתוף הפעולה". באותו יום טילאק, שחזר מאנגליה, לקה בהתקף קשה של מלריה ונפטר במומבאי. בטקס הלווייה, בין אלו שנשאו את ארונו היו מהטמה גנדי, מוואלנה שווקת עלי וד"ר קיצ'לו.
השקפותיו הפוליטיות-דתיות
הגותו הפוליטית של טילאק הייתה מיזוג של מסורת הוודאנטה ההודית, לפיה החופש הוא דחף אלוקי, חלק מחיי הנשמה, ושל גישות מערביות ללאומיות והגדרה עצמית מבית היוצר של ג'וזפה מציני, אדמונד ברק, ג'ון סטוארט מיל והנשיא האמריקאי וודרו וילסון.[7] לאורך כל חייו ביקש טילאק לאחד את אוכלוסיית הודו לפעולה פוליטית המונית. לשם כך הוא סבר כי יש למצוא הצדקה מקיפה לפעילות האנטי-בריטית ולמען הודו עצמאית. קודם כל ניסה לבסס אותה על עקרונות של המסורת ההודית, המצויות בראמאיאנה ובהגוואד גיטא. הוא קרא לגישה זו "קארמה-יוגה" או "יוגה של הפעולה". לפי פירושו, בהגוואד גיטא חושפת את העקרון הזה בשיח בין קרישנה לארג'ונה, כאשר האיץ קרישנה את ארג'ונה שיאבק באויביו (שהרבה מהם היו בני משפחתו) כי זו חובתו. הוא מצא גם בבהגוואד גיטא צידוקים לפעילותו הלאומית. זאת בניגוד לפירוש המקובל של הטקסט - לפי דעותיהם של רמנוג'ה ואדי שנקרה, הדוגל ב"פרישות" ובמעשים המוקדשים לאל בלבד. טילאק פירש פירושים משלו לקטעים הרלוונטיים ב"גיטא" וביסס את דעותיו על הפירוש לגיטא של ג'ננדווה, הפירוש הבקורתי של רמנוג'ה ועל התרגום שערך בעצמו מ"גיטא". עיקר מאבקו היה נגד רעיונות הפרישות שסתרו את הפעילות הארצית. לשם כך נתן פירושים חדשים למלים כמו קארמה, דהארמה, יוגה ולמושג הפרישות עצמו. מכיוון שבנה את השקפתו על סמלים ופסוקים דתיים הינדואיסטים, הוא הרחיק רבים מההודים הלא הינדואיסטים, כמו המוסלמים, שפנו אל חסות הבריטים. עם זאת תמך טילאק בפיוס בין הדתות ובברית בין ההינודאיסטים למוסלמים על בסיס אדוואיטה ודאנטה.
דעותיו החברתיות
במקביל להשקפתו הלאומנית, היה טילאק מתנגד חריף למגמות הליברליות שהתפתחו בפונה. למשל מעל דפי עיתוניו "מאהרטה" ו"קסארי", התנגד להקמת התיכון הראשון לבנות ילידות - ה"הוזורפאגה" - שהוקם בפונה בשנת 1885 ולתוכנית הלימודים שלו. התנגד גם כן לנישואים המעורבים בין הקאסטות, במיוחד כשאישה מקאסטה עליונה ביקשה להתחתן עם גבר מקאסטה נמוכה. על אף שרצה לחתום על עצומה שתבקש את העלאת גיל הנישואים ל-16 לבנות ול-20 לבנים, התנגד טילאק רשמית לחוק הבריטי שהעלה את גיל הנישואים לבנות מ-10 ל-12. לדעתו הייתה עדיפות למאבק לשלטון עצמי מעבר ומעל לכל רפורמה חברתית.
ביחס לנשים, היה שמרן ביותר. סבר שהנשים ההודיות אינן זקוקות לחינוך מודרני. הוא האמין שעל הנשים להיות עקרות בית המשרתות את צורכיהם של בעליהם וילדיהם.
מורשתו
בשנים 1880–1881 הקים טילאק שני עיתונים, "קסארי" ("האריה") בשפת המארטהי ו"מאהרטה" באנגלית והיה יחד עם גופאל גאנש אגארקר, עורכם הראשון. על ידי פעילות זאת כונה "המעורר של הודו". העיתון "קסארי" הפך מאוחר יותר ליומון והוא מופיע עד ימינו.
ב-1894 הפך טילאק את פולחנו של גנשה לאירוע ציבורי אדיר - סרווג'ניק גנשוטסאב. חגיגות אלה נמשכו מספר ימים ולוו בתהלוכות, מוזיקה וארוחות. הם אורגנו על ידי התרמות בקרב השכונות, הקאסטות או אנשי מקצוע. התלמידים חגגו בהזדמנות זו את תהילת האומה ההינדית והדת ההינדואיסטית ודנו בסוגיות פוליטיות, כולל פיתוח תנועת הסוואדשי.
ב-1895 הקים טילאק את ועד הקרן שרי שיוואג'י לצורך חגיגות ה"שיוו ג'איאנטי" - יום הולדתו של צ'טרפטי, או שיוואג'י, מייסדה של ממלכת מארטהה. המיזם נועד לממן את בנייתו מחדש של הקבר סמדהי של שיוואג'י ברייגאד פורט. לצורך הבנייה הקים טילאק גם את "שרי שיוואג' סמרק מנדאל", זאת בשיתוף פעולה עם סנאפאטי חנדראו דבהאדה השני מן העיר טאלגאון דבהד שהיה ליושב ראש הראשון של ה"מנדאל"
חגיגות כמו גנפאטי ושיוו גאיאנטי שימשו את טילאק בבניית רוח התנגדות לאומית לשלטון הקולוניאלי, מעבר לחוג האליטה המלומדת. אולם הן הבליטו את ההבדלים בין הינדואיסטים למוסלמים. מארגני החגיגות האיצו בחסידיהם להגן על הפרות ולהחרים את חגיגות ה"מוחרם" של המוסלמים השיעים, שבהם גם בני דת ההינדו השתתפו בעבר. יחד עם ההתנגדות לשלטון הקולוניאלי אירועים אלה תרמו גם למתחים בין הדתות. לכן המפלגות ההינדואיסטיות הלאומניות של ימינו שאבו מטילאק את האדרת הפולחן של השיווג'י.
חברת החינוך של דקאן שהקים טילאק עם אחרים בשנות ה-1880, עדיין מנהלת בפונה מוסדות חינוך חשובים כגון מכללת פרגוסון.
תנועת סוואדשי שהתחיל טילאק בתחילת המאה ה-20 הפכה לחלק מתנועת העצמאות עד להגשמת החלום ב-1947. סוואדשי נשארה חלק ממדיניות הממשלה ההודית עד לשנות ה-1990 כשממשלת הקונגרס החליטה לעבור לליברליזציה של הכלכלה.
ספרים
שני ספרים שביקשו לבסס את התרבות ההינדית כיורשת הדת הוודית ואת אמונתו בשורשי תרבות זו היו בארים שהגיעו מן הצפון המושלג - האזור הארקטי.
- 1893 - Orion, or Researches into the Antiquities of the Vedas
שבו ניסה לקבוע תיארוך הוודות, לפי המיקום של כל נקשטרה.
- 1903 (פורסם, אך נכתב עוד ב-1898)- The Arctic Home in the Vedas
ספר שבו טען כי הוודות יכלו להיכתב רק בקוטב הצפוני, ומשוררי עם אריים הביאו אותן דרומה אחרי התחלת עידן הקרח האחרונה. הוא הציע דרך חדשה כדי לקבוע את הכרונולוגיה המדויקת של האירועים המתוארים בוודות. [ באתר Archives ברשת]
- 1915 - שרימאד בהגוואד גיטא רהסיה
ניתוח הקארמה יוגה שב"בהגוואד גיטא" או "קארמה-יוג שאסטרה"
הנצחה
- בעיר פונה הוקם מוזיאון לזכרו
- אודיטוריום בפונה מוקדש לזכרו של טילאק
- 2007 -לרגל מלאת 150 שנה להולדתו של טילאק, הנפיק הבנק של הודו מטבע לזכרו
- פסלו הוצב בפארק בניו דלהי קרוב לבית המשפט העליון.
- 2015 - סרט בבימוי אום ראוט, מוקדש לחיי טילאק. את הגיבור מגלם השחקן סובוד בהאב.
לקריאה נוספת
- - Jain Narain Sharma The Political Thought of Lokmanya Bal Gangadhar Tilak
vol.24 of Encyclopedia of Great Thinkers -ed.K.S.Bharati, Concept Publishing Company, New Delhi 2009
- Vishwanath Prasad Varna Political philosophy of Lokmanya Tilak The Indian Journal of Political Sciences vol.19 nr.1 january-march 1958, pp.15-24,
- Neil Charlesworth Peasants and Imperial Rule:Agricultural and Agrarian Society in the Bombay Presidency, 1850-1935 Cambridge University Press 1985,
קישורים חיצוניים
באתר על היסטוריה של הודו ברשת
- ביוגרפיה קצרה באתר indian child
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
