בדז'יך הרוזני
 | |
| לידה | 6 במאי 1879 |
|---|---|
| פטירה | 12 בדצמבר 1952 (בגיל 73) |
| ענף מדעי | בלשנות |
| מקום מגורים | צ'כיה |
| תרומות עיקריות | |
| פיענוח הכתב החתי ויסוד ענף החתיתולוגיה. | |
בֵּדְזִ'יך הְרוֹזְנִי (צ'כית: Bedřich Hrozný, גרמנית: Hrozny Friedrich; 6 במאי 1879 – 12 בדצמבר 1952), מזרחן ובלשן צ'כי. נודע בעיקר בשל פיענוח הכתב החתי ויסוד ענף החתיתולוגיה.
הרוזני נולד בליסה נד לבם, בוהמיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית. בעיר קולין הוא למד עברית וערבית. באוניברסיטת וינה למד אכדית, ארמית, שפות אתיופיות, שומרית וסנסקריט, כמו גם את כתב היתדות שהיה נהוג באסיה הקטנה, מסופוטמיה והאימפריה הפרסית. הרוזני למד מזרחנות באוניברסיטת ברלין.
בשנת 1904 השתתף בחפירות בארץ ישראל. הוא השתתף בחפירות בתל תענך והשתתף בפיענוח מכתבי תענך.[1] בשנה העוקבת נתמנה לפרופסור באוניברסיטת וינה. בשנת 1906, משלחת ארכאולוגית גרמנית בראשות הוגו וינקלר בחתושש מצאה את ארכיון בואזקיי, ארכיון מלכי החתים. הכתב היה כתב יתדות אכדי, אולם השפה לא הייתה ידועה. לקראת אמצע מלחמת העולם הראשונה פרסם הרוזני תיאור של השפה ודקדוקה הצביע על כך שזוהי שפה הודו־אירופית. הרוזני הנהיג משלחת צ'כית לקילטפה, אתרה של העיר כנש העתיקה. בשנת 1925 חשפה המשלחת 600 לוחות חרס עליהם רשומות אשוריות המתארות את הסחר שניהלו ממושבותיהם באזור אנטוליה.
מאוחר יותר ניסה הרוזני לפענח את כתב ההירוגליפים החתי וכתבים אחרים שהיו בשימוש בהודו וכרתים, אך ללא הועיל. התקף לב בשנת 1944 שם קץ לעבודת המחקר של הרוזני. הרוזני המשיך לכהן כפרופסור באוניברסיטת קארל בפראג עד לשנת 1952.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ א"א גלוק, "תענך", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ-ישראל, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, כרך 4 עמודים 1614, 1617