בית הכנסת באולומואוץ

בית הכנסת באולומואוץ' היה בית כנסת יהודי אורתודוקסי לשעבר, הממוקם באולומואוץ, צ'כיה. בית הכנסת נבנה בשנת 1897 ונהרס על ידי הנאצים במרץ 1939.^[1]

היסטוריה

בשנת 906 התיישבו בעיר אולומואוץ ראשוני היהודים. בשנת 1060 הם הצטוו להתיישב בגטו שקם בעיר ולענוד טלאי צהוב על בגדיהם. בשנת 1454 גורשו מאולומואוץ יהודי העיר. לאחר מהפכת 1848 בוטל צו גירוש יהודי העיר שניתן בשנת 1454 והיה בתוקף מעל 400 שנה.

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 נוסדה "האגודה הדתית היהודית" (Izraelitische Cultusverein) של אולומואוץ. בשנת 1859 שכרה הקהילה מקום לבית הכנסת, הודות למאמציהם של הרמן צווייג והמלומד והרופא היהודי הידוע, אדולף ברכר. הפעילות אושרה רשמית על ידי הרשויות בשנת 1860. בשנת 1863 נחנכה קומה שלמה, שנרכשה לאחר מכן על ידי הקהילה, על ידי הרב ד"ר אדולף שמידל, שבאותה תקופה גר בפרוסטיוב. בשנת 1892 הארגון נרשם כ"קהילה דתית יהודית", וחוקתו אושרה שנתיים לאחר מכן. הרב ד"ר ברטהולד אופנהיים, שהתמנה ב-1 בנובמבר באותה שנה לרב הראשון של הקהילה, העלה את הרעיון של בניית בית כנסת. ובשנת 1894 ביוזמת הרב אופנהיים, רכשה הקהילה שטח סמוך לכיכר מריה תרזה, לצורך בניית בית הכנסת.^[1]

בית הכנסת החדש, תוכנן על ידי האדריכל היהודי האוסטרי יעקב גרטנר (1861–1921), התוכניות הוגשו ב-12 במאי 1895, ואושרו רשמית על ידי ראש העיר קרל ברנדהובר, ב-28 ביוני 1895.^[2]^[3] ב-11 באפריל 1897 הושלמה הבנייה, ובית הכנסת נחנך על ידי הרב אופנהיים, בהשתתפות משלחות רבות מהקהילות היהודיות ונציגי הצבא. לאחר טקס הכנסת ספר תורה לארון הקודש, נשא הרב דרשה בה הציג את בית הכנסת כסמל לסולידריות, אחדות ושלום.^[2] בניין בן שתי קומות עם דירה לרב, ספרייה, ומשרדי הקהילה, נבנה בסמוך לבית הכנסת.^[1] בשנת 1904, העיירה מנתה 21,933 תושבים, ומתוכם אוכלוסייה יהודית של 1,676 תושבים.

המבנה היה אחד מבתי הכנסת הגדולים והיפים ביותר בצ'כוסלובקיה, ועמד כחצי מאה. בלילה שבין ה-15 ל-16 במרץ 1939, בית הכנסת נשרף.^[4] והנאצים לא אפשרו לכבאים של העיר לכבות את הלהבות. לאחר השרפה פינתה העירייה את הריסות בית הכנסת, וניתן לקהילה אישור להוציא את מה שנותר מקישוטי וריהוט בית הכנסת. עבודות הפינוי הסתיימו ב-30 במרץ 1940.^[2]

מבנה בית הכנסת

גובה מבנה בית הכנסת הכולל היה 38 מטרים, אורכו 39.30 מטר ורחבו 21.30 מטר. המבנה בסגנון אדריכלי נאו-ביזנטי אוריינטלי, החזית נבנתה מאבני לבנים אופקיות, ועוצבה עם חלונות רוזטיים ואלמנטים סגנוניים נוספים. בגמלון מעל הכניסה היה לוח אבן ועליו כתובים עשרת הדיברות, ובפינות החזית הקדמית היו שני מגדלים עם כיפה.^[2] בהיכל בית הכנסת היו 440 מקומות ישיבה לגברים. ובגלריית עזרת הנשים היו 304 מושבים.^[3]

בצד הימני של המבנה היה אולם תפילה קטן נוסף, לתפילות בימי החול, ובו כ-50 מקומות, בימה וארון קודש.

תקרת בית הכנסת הייתה כיפה גדולה שנתמכה בארבעה עמודי ברזל, שצופו באבן.^[2]

ספרי תורה

שלושה ספרי תורה נמסרו למוזיאון היהודי בפראג בשנת 1942. בתחילת 1963, עורך הדין והפילנתרופ הבריטי ראלף יבלון רכש את המגילות מממשלת צ'כוסלובקיה ותרם אותן לבית הכנסת הרפורמי בית הכנסת וסטמיניסטר (אנ') בלונדון, שהקים את קרן מגילות הזיכרון (אנ') (MST),^[5] קרן המשאילה את ספרי התורה לבתי כנסת ברחבי העולם, כאשר רובן הועברו לבתי כנסת בארצות הברית.^[6] בשנת 1970 הועבר אחד הספרים לקהילת פנינסולה סיני בפוסטר סיטי, קליפורניה.

לאחר השואה

המגרש הריק עליו היה בית הכנסת שימש עבור פסל של לנין וסטלין. עשרות שנים לאחר מכן, הוסב לשימוש כחניון, הקיים עד היום.

ב-7 במרץ 1990 התקיים טקס זיכרון ובמהלכו הוצב לוח זיכרון בבניין הפקולטה למדעים באוניברסיטה בעיר.^[2]

קהילת יהודי אולומואוץ הוקמה מחדש לאחר שהושמדה על ידי הנאצים, ובשנת 2016 פנו לקרן מגילות הזיכרון וביקשו לקבל ספר תורה, בעדיפות לספר שמקורו באולומואוץ. מכיוון שלקהילת סיני היו שני ספרי תורה מצ'כיה, הם הסכימו להחזיר את בספר מאולומואוץ שלא היה בשימוש, ל-MST, כדי שתוכל להעבירו לקהילת אולומואוץ החדשה. ב-22 באוקטובר 2017 התקיים טקס הכנסת ספר תורה, בו חודשו ונכתבו מחדש האותיות האחרונות, והספר הושאל רשמית לקהילה ללא הגבלת זמן על ידי ג'פרי אורנשטיין, יו"ר קרן המגילות הזיכרון, זוהי הייתה הראשונה מבין 1,564 ספרי התורה של קהילות בוהמיה ומורביה מהאוסף שהוקצו בהשאלה לקהילה צ'כית.