בית הכנסת היובל בפראג

בית הכנסת היובל בפראג
מידע כללי
סוג	בית כנסת
מיקום	העיר החדשה, פראג 1
מדינה	צ'כיה
בעלים	הקהילה היהודית של פראג
הקמה ובנייה
תאריך פתיחה רשמי	1905
אדריכל	וילהלם שטיאסני
סגנון אדריכלי	אדריכלות נאו-מורית, אר נובו
קואורדינטות	50°05′05″N 14°25′54″E / 50.0847°N 14.4317°E
	https://www.kehilaprag.cz
	(למפת פראג רגילה) בית הכנסת היובל בפראג

ערך זה עוסק בבית הכנסת היובל בפראג. אם התכוונתם לבית הכנסת היובל בוינה (נהרס), ראו בית הכנסת היובל.

בית הכנסת היובל, המוכר גם בשם בית הכנסת ירושלים (בצ'כית: Jeruzalémská synagoga, גם Jubilejní synagoga, בגרמנית: Kaiser Franz Josef I. Jubiläumssynagoge) הוא בית הכנסת הגדול והצעיר ביותר בפראג. הוא ממוקם ברחוב ירושלים (Jeruzalémská) בעיר החדשה, ונבנה בשנים 1905–1906 בסגנון אדריכלי נאו-מורי בשילוב סגנון אר נובו. בית הכנסת הוקם כתחליף למספר בתי כנסת שנהרסו במסגרת פרויקט שיקום (אסנציה) רובע יוזפוב – בית הכנסת צגיינר (ציקנובה), בית הכנסת Velkodvorská ובית הכנסת החדש.^[1]

שמות

למבנה שני שמות: "בית הכנסת היובל" ו"בית הכנסת ירושלים". השם הרשמי המקורי היה "בית הכנסת היובל של הקיסר פרנץ יוזף הראשון", שניתן לו לציון 50 שנה לעלייתו של פרנץ יוזף לשלטון. השם השני, הנפוץ כיום, נגזר משם הרחוב בו הוא נמצא. בעבר כונה גם "הבית הכנסת הגדול".

היסטוריה

לאחר ההחלטה על הריסת רובע יוזפוב היה צורך בבניית בית כנסת חדש. לשם כך הוקמה בשנת 1896 "האגודה הישראלית לבתי כנסת בפראג". בשנת 1899 נרכש מגרש ברחוב ירושלים. בתחילה הוצעו תוכניות בסגנון נאו-רומנסקי ובסגנון נאו-גותי, אך לבסוף נבחרה תוכניתו של האדריכל הווינאי ווילהלם שטיאסני, שהתמחה בבניית בתי כנסת ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית, בסגנון מורי עם אלמנטים של סצסיה (אר נובו).

אחת ההתנגדויות החריגות לבנייה הייתה טענתו של חבר מועצת העיר פראג, ואצלב ברזנובסקי, שבית הכנסת החדש יעמוד סמוך לכנסיית סנט היינריך וקולות התפילה יתערבו זה בזה. בסופו של דבר נבנה בית הכנסת על ידי הקבלן אלויס ריכטר בין יוני 1905 לספטמבר 1906, וביום שמחת תורה נחנך רשמית. שנה לאחר מכן עבר הבניין לבעלות הקהילה היהודית בפראג.

עד מלחמת העולם השנייה שימש בית הכנסת לקיום תפילות בנוסח נאולוגי. בשנת 1931 התקיימה בו הדרשה הראשונה בצ'כית, ומאז הייתה צ'כית שפת התפילה העיקרית. ב-1941 נסגר בית הכנסת בצו ריינהרד היידריך והוסב למחסן לרכוש יהודי שהוחרם, דבר שתרם לשימורו. לאחר המלחמה חודשו התפילות במקום, והן מתקיימות בו עד היום.

בשיפוצים שנעשו לאחרונה נחשפו ציורי קיר מקוריים בסגנון סצסיה (אר נובו) ופרטים דקורטיביים נוספים. בינואר 2003 נמצא מאחורי לוח שיש מגילה משנת 1906 המתארת את תהליך הבנייה, שמות הבונים ובעלי המלאכה.

בית הכנסת ירושלים הוא אחד המקומות האחרונים בעולם בהם נשמרות מנגינות בית הכנסת של המלחין הווינאי שלמה זולצר, כגון "לכה דודי". בין השנים 1963–1994 שימש בה כחזן ד"ר משה בלום.

במסגרת תוכנית שימור המורשת האדריכלית, בין השנים 1995–2014, הוצא סכום של 1,600,000 קרונות צ'כיות על שיפוץ ושימור המבנה ההיסטורי.

תיאור המבנה

בית הכנסת נבנה משלוש עולמות תווך בסגנון בזיליקה עם אלמנטים מזרחיים, קשתות בסגנון איסלאמי וחלון רוזטה עם מגן דוד. על חזית הבניין מופיע פסוק מתהילים קי"ח: "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" בצירוף שנת הבנייה העברית ה'תרס"ו. מעליו לוחות הברית ושתי צריחים. בחזית הפורטיקו נכתב גם הפסוק ממלאכי ב', י': "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵ-ל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ" – בצ'כית, בגרמנית ובעברית. כתובות אלו הוסרו בתקופת הכיבוש הנאצי ושוחזרו בשנת 2019.

החלק הפנימי של בית הכנסת כולל שורות של קשתות תומכות בגלריית נשים, חלונות ויטראז' צבעוניים, ארון קודש מעוטר בגפן ולוחות הברית, ועוגב גדול ביציע המערבי. בלובי המבנה יש לוח זיכרון לקיסר פרנץ יוזף – מאחד הבודדים שנותרו בצ'כיה לאחר קום הרפובליקה. לצד אולם התפילה הראשי קיימת גם עזרת נשים בה מוצגת תערוכה על שיקום אתרי מורשת יהודית מאז 1989, וכן חדר תפילה קטן בו מתקיימות כיום תפילות בנוסח אורתודוקסי.

מבחינת תוכנית המבנה והחלוקתו, הבניין מבוסס על בית הכנסת הפולני בווינה (הפולנישה שול), שהיה מעט עתיק יותר, ששטיאסני בנה ב-1893 בווינה. עם זאת, הוא נהרס ב-1938 במהלך ליל הבדולח.