בית המשקם (חולון)
.JPG) | |
| האגף המערבי של בית המשקם | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבנה |
| מיקום | חולון |
| מדינה |
 ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1940–הווה (כ־84 שנים) |
.JPG)
בית המשקם הוא מבנה תעשייתי במרכז העיר חולון אשר הוקם בסוף שנות השלושים כמחסן ספרים של הוצאת אמנות. בתקופת מלחמת העולם השנייה נתפס המבנה על ידי הצבא הבריטי ושימש כחלק מהמחנה הצבאי שהוקם לצד בתי המועצה המקומית חולון. בתחילת שנות החמישים נרכש המבנה על ידי מדינת ישראל ושימש את משרד העבודה כמרכז הכשרה וכמפעל מוגן של חברת המשקם. בשנת 2010 נמכר המבנה ליזם פרטי, אשר שימר את חלקו המערבי ובנה בית מגורים חדש על חורבות חלקו המזרחי של המבנה.
הרקע להקמת המבנה
ערך מורחב – הוצאת אמנות
הוצאת אמנות ברוסיה ובגרמניה
בשנת 1917, לרגל מלאת 50 שנה להלל זלוטופולסקי, נוסדה הוצאת הספרים אמנות על ידי שושנה פרסיץ[1].הייתה זו תקופת המהפיכה ברוסיה, ובפני מקימי הוצאת הספרים עמדו קשיים רבים וסכנות[2]. בשנת 1923 עזבה הוצאת אמנות את רוסיה בכוונה לעלות לארץ ישראל, אולם בעקבות מחלתה של שושנה פרסיץ עברו בני הזוג להתגורר בעיר המבורג שבגרמניה[3], שם התגבשה סביבם קהילה של סופרים יהודים שעזבו את רוסיה[4] הוצאת הספרים הוקמה מחדש בעיר הגדולה פרנקפורט שבקרבת המבורג, שם הוצאו לאור ספרים חדשים רבים[5]. תנאי האינפלציה הקשים בגרמניה בתקופת הרפובליקה איפשרה להדפיס ספרים במחירים זולים מאוד, ועובדה זו אפשרה להוצאת אמנות להדפיס גם ספרי ילדים מתורגמים שזכו לפופולריות רבה[3]. בשנת 1925 ביקשו בני הזוג פרסיץ לעלות לארץ ישראל, אולם יוסף פרסיץ נפטר באופן פתאומי בעיר פריז לשם נסע על מנת למכור את רכושו[6]. יוסף פרסיץ הובא למנוחות על הר הזיתים בירושלים, ואלמנתו שושנה עלתה עם ילדיה לארץ ישראל[3].
הוצאת אמנות בתל אביב
הוצאת אמנות הייתה בעלת מוניטין רב כאשר הגיעה לארץ ישראל, והיו שניסו להתחזות אליה על מנת ליהנות ממוניטין זה[7].
בחודש פברואר 1926 התיישבה הוצאת אמנות בבית לב שברחוב רוטשילד בתל אביב, והתארגנה לקראת חידוש פעילותה[8]. הנהלת הוצאת הספרים יזמה תוכנית מינויים שנתית אשר הציעה ללקוחותיה לרכוש מנוי במחיר של 120 גרוש מצרי אשר יעניק לו 12 ספרים בשנה[9][10].
אגודת הסופרים בארץ ישראל קיבלה בברכה את הוצאת אמנות, אשר נודעה בפעילותה לקידום הספר העברי, ואת מנהלתה שושנה פרסיץ[11].
בסוף חודש ינואר 1930 החלה הוצאת אמנות להקים מבנה חדש ברחוב שינקין פינת רחוב פיארברג בתל אביב. המבנה, שעלות הקמתו הוערכה בסכום של 15 אלף לא"י, כלל שתי קומות כשבקומה הראשונה הוצבו מכונות הדפוס ובקומה השנייה ישבה מערכת ההוצאה[12].
אנשי הוצאת אמנות, ושושנה פרסיץ שעמדה בראשם, ראו בהדפסת הספרים העבריים מעשה של שליחות ציונית, ולא אמצעי להפקת רווחים. לא אחת הודפסו הספרים ונמכרו במחירי הפסד על מנת לקדם את מטרות הרעיון הציוני[13]. ניהול גרעוני פגע במצבה העסקי של הוצאת אמנות, חייב אותה ליזום ביוזמות שיווק חריגות[14] שעוררו נגדה ביקורת מצד אנשי ציבור שמרניים[15], ויכול היה להימשך אך ורק בזכות תרומות שהתקבלו מבני משפחתה של שושנה פרסיץ.
מעבר הוצאת אמנות לחולון
בתקופת מלחמת העולם השנייה הוחרם בית אמנות בתל אביב על ידי הצבא הבריטי, ומחסני הספרים הועברו לחולון[16]. זמן קצר לאחר מכן החרים הצבא הבריטי גם את בית אמנות בחולון, ובית ההוצאה נאלץ לפזר את מחסני הספרים בין תשעה אתרים ברחבי תל אביב. המחסן העיקרי הועבר ליפו, שם הוצת בשנת 1946 על ידי פורעים ערבים. אנשי הוצאת אמנות הצליחו להוציא את הגלופות מן המחסן ולהעבירן לתל אביב מספר ימים לפני השריפה, אולם למעלה משלושה מיליון ספרים הושמדו באש[16].
המבנה בשימוש הצבא הבריטי
המחנה הצבאי הבריטי
שלטונות הצבא הבריטי הקימו את המחנה הצבאי בשטח הפנוי שהיה מדרום לבתי שכונת אגרובנק. בחלקו המערבי גבל המחנה עם רחוב אוסישקין ובמזרח עם רחוב אז"ר, בצפון עם רחוב הפלמ"ח ובדרום עם רחוב סוקולוב. על מרבית השטח, שהוקף בגדר, הוקמו אוהלים בהם התגוררו החיילים. המבנה של הוצאת אמנות לשעבר, אשר היה ממוקם מחוץ לגדר, בפינה הדרום מזרחית של המחנה, שימש את מפקדת המחנה.
בית המגורים המודרני הבנוי ברחוב אוסישקין מספר 5
שרידי שער המחנה הבריטי משולבים בגדר הבית המודרני
המבנה היה מורכב משני חלקים עיקריים. חלקו המזרחי הכיל אולם גדול, שם עמדו במקור מכונות הדפוס של הוצאת אמנות ומחסני הספרים. הבריטים מיקמו באולם זה את המטבחים, חדרי האוכל ואת מחסן הנשק של המחנה. חלקו המערבי של המבנה היה בן שתי קומות, ובמשרדים שבקומה השנייה, אשר שימשו במקור את משרדי הוצאת אמנות, שיכנו הבריטים את מגורי הקצינים. "היה זה אולם מאורך בעל שתי כניסות... באולם היה מזנון, כורסאות ורדיו, ומשני צדדיו דלתות לחדריהם של הקצינים ולחדרי השימוש והרחצה שלהם"[17].
בראשית בשנת 1946 ישבו במחנה הצבא בחולון חיילים מחטיבת רובאי המלך האפריקנים[18]. החיילים האפריקאים לא הורשו להיכנס אל המבנה ששימש את הקצינים הבריטים, למעט קבוצה בת שישה חיילים ששמרה בשעות הלילה על מחסן הנשק שהיה בקומת הקרקע של המבנה[17].
התקפת ארגון הלח"י על המחנה
- ערך מורחב – התקפת לח"י בחולון
ב-6 בפברואר 1946 תקף ארגון לח"י את המחנה הצבאי בחולון, וזאת במטרה לשדוד את מחסן הנשק שהיה שמור בקומת הקרקע של מחנה אמנות, מתחת לקומת מגורי הקצינים. בראש הכוח שמנה כעשרים לוחמים עמד יעקב בנאי ("מזל"), וסגנו היה יעקב גרנק (דב).
אנשי הלח"י הגיעו למחנה עם חשיכה במכונית משא מכוסה ברזנט, זמן קצר לאחר שערכו הבריטים את מסדר הערב של השומרים. מיד בתחילת ההתקפה נהרג הזקיף האפריקאי שעמד בשער המחנה שמול המבנה, ועוזרו נפצע קשה. חלק מהלוחמים עלו אל הקומה השנייה של המבנה וריתקו באש וברימונים את הקצינים שהסתגרו בחדריהם. קצין הרפואה של המחנה, אשר ניסה לתקוף את לוחמי לח"י נורה ונהרג.
כוח לוחמים בפיקודו של דב פרץ אל תוך מחסן הנשק, שיתק את השומרים באמצעות רימונים, ומיד החלו להעמיס את הנשק על מכונית המשא. במשך 40 דקות נלקחו ממחסן הנשק 70 רובים, 24 תת מקלעים, 8 מקלעי ברן ו-4 מרגמות, ולאחר העמסת הנשק ניתנה הוראת נסיגה. כל הלוחמים הצליחו להימלט כמעט ללא פגע, ורק מספר לוחמים נפצעו פצעים קלים מאש לא יעילה שנורתה אליהם מכיוון אוהלי המחנה[19].
התפרעות החיילים האפריקאים
כוח התגבורת הבריטי, שהוזעק לעזרת המחנה הצבאי המותקף, הגיע לחולון לאחר שכל לוחמי לח"י עזבו את המקום. הבריטים המתוסכלים כינסו את חיילי המחנה והסיתו אותם כנגד תושבי חולון בטענה שהם זוממים להרוג אותם[19]. המון חיילים כועסים פרצו מן המחנה הצבאי, השתוללו ברחובות חולון, רצחו שלושה מתושבי העיר, ירו לעבר מבנים והולכי רגל, וגרמו נזק לרכוש[20]. השתוללות החיילים נמשכה גם במהלך הימים שלאחר ההתקפה על המחנה הצבאי, תוך שהם רוגמים באבנים את העוברים ברחובות, פורצים לבתים, וגוזלים כסף מתושבי הרחובות שסביב המחנה[21].
בהודעה הרשמית שפרסמו הבריטים הם ניסו לטעון כי החיילים האפריקאים ניהלו מרדף אחרי הלוחמים שתקפו את המחנה הצבאי, וכי הפגיעות המצערות בתושבי חולון נעשו תוך כדי הפעילות הצבאית[22]. כצעד להרגעת המצב הם לקחו מן החיילים האפריקאים את נשקם וריתקו אותם למחנה הצבאי[18].
ד"ר חיים קוגל, ראש המועצה המקומית חולון, נפגש עם מפקדים בצבא הבריטי ודרש את פירוק המחנה הצבאי והעברת החיילים אל מחוץ ליישוב היהודי. הבריטים ניסו להרגיע את המצב[23], והחליפו את החיילים מגדוד "הקלעים האפריקאים" שהשתוללו ברחובות חולון בחיילים אחרים מאותה יחידה[24], אולם המחנה הצבאי נותר על מקומו למרות מחאת תושבי חולון ולמרות המשך התקריות בין התושבים וחיילי הצבא הבריטי[25].
פינוי המחנה הצבאי
בחודש אוגוסט 1946, לאחר שהצבא הבריטי פינה את המבנה של הוצאת אמנות, הוחלט להקים בו בית מלון לשיכון חיילים משוחררים חסרי דיור[26].
לאחר הקמת מדינת ישראל
בית אמנות, שעמד נטוש מאז הפסיק לשמש כמלון לחיילים משוחררים, נוצל בשנת 1951 ליעוד חדש בעקבות מזג האוויר הסוער של חורף אותה שנה. שיטפונות גדולים הרסו את מעברת חולון, והותירו את העולים החדשים חסרי קורת גג. חיילי צבא הגנה לישראל גויסו לסייע לאוכלוסיית העולים החדשים, ולאתר עבורם מקומות מגורים חלופיים. ביוזמת הצבא הוחלט לשכן באחד מאגפי המבנה הגדול והנטוש ששימש של בית אמנות לשעבר קבוצה של תשע משפחות, שכללה כשישים איש[27]. משפחות העולים שהתאימו את חדרי המבנה לצורכיהם סירבו לעזוב אותו ולחזור למעברה בתום עונת הגשמים, ודרשו שימצא עבורם פתרון של קבע.
"המשביר המרכזי", שהמבנה היה בבעלותו, תכנן להפוך אותו למחסן אספקה עבור תושבי המעברות בחולון, ופנה למשטרת ישראל בתביעה לפנות את הדיירים. בתחילת חודש פברואר 1952 נעצרו שלושה מבין השוהים במבנה ונלקחו למעצר, אולם למרות זאת עמדו העולים בסירובם לחזור למעברה ודרשו להעבירם לשיכון[28].
זמן קצר לאחר מכן נרכש המבנה על ידי ממשלת ישראל, והוקצה לשימושו של משרד העבודה. בחלקו המזרחי של המבנה הוקמה מחלקה לחינוך מקצועי שכללה כ-60 חניכים ומדריכים, ואנשי משרד העבודה ניסו לפנות מן המבנה את שישים העולים החדשים שהתגוררו בחלקו המערבי[27]. העולים עמדו בסירובם לעזוב את המקום, ורק לאחר מספר שנים בהן נידון העניין בערכאות משפטיות שונות[27], הוענקו לעולים דירות שיכון והם הסכימו לעזוב את הבניין.
בשנת 1957 עבר המבנה לרשות חברת המשקם, אשר פתחה במקום מפעל מוגן שהעסיק עובדים קשישים ומוגבלים[29].
חלקו המערבי של בית המשקם כפי שנראה בשנת 2011
חלקו המזרחי של בית המשקם כפי שנראה בשנת 2011
שיפוץ המבנה בשנות ה-2000
במחצית העשור השני של שנות ה-2000 נמכר המבנה ליזם פרטי, אשר הרס את חלקו המזרחי של המבנה והקים במקומו דירות מגורים. חלקו המערבי של המבנה, שם שכנו מחסן הנשק ומגורי הקצינים הבריטים, ובו בוצעה התקפת לח"י בשנת 1946, שופץ ושוחזר למראהו המקורי.
לקריאה נוספת
- יעקב בנאי ("מזל"), חיילים אלמונים, הוצאת חוג ידידים, תל אביב, 1978, עמ' 380 - 388
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בית המשקם- ההיסטוריה של בית המשקם
- כיכר השלושה
- תוכנית מתאר מקומית חולון 2030 - פרק 10 :חולון - שימור המורשת הבנויה, יולי 2012
הערות שוליים
- ^ חתני פרס ישראל תשכ"ח, למרחב, 03/05/1968
- ^ הוצאת אמנות, דאר היום, 13/08/1922
- ^ 3.0 3.1 3.2 דוד ילין, לזכרו של יוסף פרסיץ, הארץ, 16/11/1925
- ^ חיים נחמן ביאליק בימי חג יובלו, דאר היום, 16/03/1923
- ^ ידיעות ספרותיות, דאר היום, 11/04/1923
- ^ יוסף פרסיץ ז"ל, הארץ, 23/08/1925
- ^ ביפו ובתל אביב - מכתב למערכת, הארץ, 24/01/1926
- ^ ביפו ובתל אביב - בהוצאת אמנות, הארץ, 14/02/1926
- ^ על הוצאת אמנות, דבר, 18/02/1926
- ^ מכתבים למערכת - הוצאת "אמנות", הצפון, 26/03/1926
- ^ ועידת הסופרים, הארץ, 04/03/1926
- ^ בתל אביב וביפו - בניינים חדשים, הארץ, 09/02/1930
- ^ מכתבים למערכת - קרן קיימת נעזרת על ידי הוצאת "אמנות", דאר היום, 23/09/1932
- ^ זכו בחלוקת הפרסים של הוצאת "אמנות", דבר, 23/11/1932
- ^ הוצאת "אמנות" בשנתה הט"ו, דאר היום, 14/10/1932
- ^ 16.0 16.1 שושנה פרסיץ - בת 60, מעריב, 28/11/1952
- ^ 17.0 17.1 יעקב בנאי, חיילים אלמונים, עמ' 384-383
- ^ 18.0 18.1 Shooting Follows Terrorist Raid on African Soldiers' Camp, Five Dead, The Palestine Post, 07/02/1946
- ^ 19.0 19.1 יעקב בנאי, חיילים אלמונים, עמ' 387-386
- ^ חיילים משתוללים בחולון, דבר, 07/02/1946
- ^ גם אתמול ניסוי חיילים לפרוע בחולון, דבר, 08/02/1946
- ^ Troops Confined To Camp, The Palestine Post, 08/02/1946
- ^ חולון תובעת הוצאת הצבא הכושי מתחומיה, דבר, 10/02/1946
- ^ Holon troops changed - Africans Were Not Basutos, The Palestine Post, 10/02/1946
- ^ ישיבת אבל של מועצת חולון, דבר, 15/02/1946
- ^ שיכון לחיילים ובניין בתי ספר בחולון, על המשמר, 20/08/1946
- ^ 27.0 27.1 27.2 שאול הון, תחילה היה השיטפון, מעריב, 03/03/1955
- ^ נעצרו על סירוב לפנות "בית אמנות", על המשמר, 10/02/1952
- ^ בית המשקם, באתר עיריית חולון
