במבה (עם)
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
בֶמְבָה (שמות נוספים: Babembe, Beembe, Cuabembe, Wabembe בבמבה, באמבה, קואבמבה, וואבמבה) היא קבוצה אתנית ולשונית הממוקמת בתחומי מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (אוכלוסייה שמנתה בשנת 1991 כ-252,000 איש), ברפובליקה של קונגו (כ-50,000 איש על פי הערכות) ובמערב טנזניה (כ-360,000 איש על פי הערכות).
אנשי הבמבה יוצרים פסלוני דמויות המכונות "בימבי", המפוסלות באופן ייחודי, אך עם זאת הן דומות מבחינה אומנותית לדמויות שיוצרות קבוצות אחרות בקונגו, כמו דמויות הנקיסי (Nkisi).
מיקום ודמוגרפיה
אנשי הבמבה מתגוררים בצפון-מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובמערב טנזניה. המסורת שלהם כוללת בתוכה מגוון של מסורות אתניות כגון לגה (Lega), פרה-לגה (pre-Lega), בויו-קונדה (Boyo-Kunda) ובמבה. ניכרת בהם ההשפעה של התהליך המורכב שעברו בבניית ארצם תוך כדי עימותים מפושטים ותחת לחץ כלכלי מצד פולשים אירופיים וסוחרי עבדים. אנשי הבמבה החיים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו מונים בין 60-80,000 איש, רובם גרים במישורים הממוקמים מצפון לנהר הקונגו וכן גם בחופים של אגם סטנלי. הבמבה קיימו באופן מסורתי קשרים קרובים עם שכניהם הטקה (Teke), והושפעו במידה משמעותית ביותר מממלכת קונגו מבחינה תרבותית ומבחינת המסורות שהתפתחו בקרבם לאורך השנים. בטנזניה, כתוצאה מאובדן תרבותי ולשוני, עברו חלק מאנשי במבה להשתייך לאנשי הסוואהילי (Swahili) והמאנימה (Manyema). אנשי הבמבה של טנזניה מקורם באזור קיגומה (Kigoma), ומשם הם התפרשו לאורך המדינה עד לאי זנזיבר.
היסטוריה
לבני הבמבה ישנה היסטוריה ייחודית ותרבות מרתקת[1][2]. שבט במבה היגר לזמביה מממלכת "לובה" (Luba, כיום ידועה כרפובליקה הדומניקנית של קונגו), במהלך הגירת בנטו (bantu) שהתקיימה בין המאה ה-15 למאה ה-17. האגדה מספרת כי ראש שבט לובה, מוקלומפה (Mukulumpe), נשא אישה בשם מומביי מוקסה (Mumbi Mukasa) שהייתה חלק משבט ה"קרוקודיל". לאישה היו בנים שברחו מממלכת לובה לאחר מחלוקות ולקחו עמם חסידים. שלושת בניה – קטונגו (Katongo), צ'יטי (Chiti) ונקולו (Nkole), ובתה - צ'ילופיה (Chilufya). אחרי ריב עם אביהם, צ'יטי (Chiti) ונקולו (Nkole) נמלטו מזרחה ואליהם הצטרפו אחיהם למחצה - צ'ימבה (Chimba), קפסה (Kapasa) וקזמבה (Kazembe) ואחותם צ'ילופיה (Chilufya). אחרי המוות של צ'יטי (Chiti) ונקולו (Nkole) בקרב, הבן של צ'ילופיה (Chilufya) הוכתר למלך. בסופו של דבר, בני הבמבה התיישבו במחוז הצפוני-מזרחי של זמביה לאחר שראו תנין מת אשר סימל עבורם אות המבשר טובות, וזאת בשל השתייכותם לשבט הקרוקודיל. הם קראו לבירה נגוונה (Ng'wena). על מנת להרחיב את ממלכתם, פשטו בני הבמבה על אדמותיהם, משאביהם ונשותיהם של שבטים קטנים יותר.
היסטוריונים טוענים כי הסיפור הנ"ל הוא יותר "סיפור מיתולוגי" שמתיר את השליטה לשבט הקרוקודיל מאשר עובדה היסטורית. האגדה כנראה משויכת להגירה של מלכי לובה (Luba) שהתרחשה לפני שנת 1700. לפני ההגירה של המלכים היו ילידים מקומיים שדיברו את שפת הבנטו שייצגה את שפת הChibemba המודרנית. לילידים היו מנהגים תרבותיים וכלכליים דומים לאלו שנמצאו לאחר מכן אצל בני הבמבה. מלכי הלובה (Luba) לא שינו את המנהגים התרבותיים והכלכליים של הילידים המקומיים ואימצו אותם תוך דרישה לשליטה מלכותית ולגיטימית בקרב המקומיים.
האזכור הראשוני בהיסטוריה לבני הבמבה הוא משנת 1798, כשהפורטוגזים ערכו מסע ל-Mwata Kazembe בפיקוד F. J.de Lacerda. הקשר המתועד הראשון בין סוחרים פורטוגזיים למלכי הבמבה התרחש בשנת 1831 כשהתקיים מסע נוסף לMwata Kazembe. תיעוד נוסף, נרשם על ידי טיפו טיפ Tippu Tip, סוחר עבדים סוואהילי, אשר יצר קשר עם בני הבמבה בשנת 1860.
לפני שנת 1840 האיום הגדול ביותר של בני הבמבה הגיע מכיוון ממלכת Mwata Kazembe's Eastern Lunda שמיקומה בעמק Luapula. לאחר מכן, האיום הגיע מכיוון דרום-מזרח, שם שבט Ngoni פתחו בסדרת קרבות ללא הכרעה, עד שבשנת 1870 התקיים קרב גדול שגרם לNgoni לסגת.
מסחר
מסחר מקומי של ברזל ומלח היה חשוב לביסוס כוח פוליטי של המלכים, אולם המסחר המשמעותי היה בעבדים, בשנהב ובנחושת. סחר זה התקיים מול הפורטוגזים והסוואהילים בחוף המזרחי והפך את הפוליטיקה הבמבית למרכזית עד שהגיעה לשיאה בשנת 1870.
בין השנים 1880 ל-1890 החל הקולוניאליזם האירופאי. 'הקהילה המיסיונרית של לונדון' ו'האבות הלבנים הקתולים' (The London Missionary Society and the Catholic White Fathers) הקימו בסיסים מיסיונרים בגבול ההתיישבות של בני הבמבה. בשנים אלו נחתמו חוזים בין סוכנים של החברה הבריטית הדרום אפריקאית למלכים. האירופאים הרחיבו את הסדק בין המלכים המתחרים של צ'יטימוקולו (Chitimukulu) ומוואמבה (Mwamba) והעניין הוביל לירידה בהתנגדות המאורגנת לקולוניאליזם האירופאי. במהלך התקופה הקולוניאלית, אזור המחיה של בני הבמבה הפך לאזור אסטרטגי חשוב למסחר ואספקה בשל מכרות הנחושת שבו. הכוח של מלכי הבמבה נחלש בעקבות הניהול הקולוניאלי, אולם עדיין מלכי במבה מסוימים, כולל צ'יטימוקולו (Chitimukulu), שמרו על סמכות תחת המשטר הקולוניאלי.
השתייכות פוליטית
בני הבמבה תמכו במאבק ה-cha cha cha לעצמאות בהנהגת -UNIP - United National Independence Party[3]. הנשיא הזמבי הראשון, Kenneth Kaunda, לא היה בן הבמבה אך גדל והתחנך במדינת הבמבה. התמיכה של בני הבמבה ב-UNIP נדחתה אחרי הדיכוי האכזרי של ה-Lumpa Church הפופולרית והתפיסה שמשטר של המפלגה היחידה מפלה את בני הבמבה לטובת השוכנים במזרח. בשנת 1970, התמיכה ב-United Progressive Party) UPP) בהנהגת סיימון קפאווה (Simon Kapwewe) גדלה. התמיכה של בני הבמבה בממשלה של צ'ילובה (Frederick Chiluba) שנבחר בבחירות דמוקרטיות הייתה גבוהה. באזורים האורבניים הנשיא צ'ילובה נחשב לבן במבי אף על פי שהוא מגיע ממחוז Luapu la ואינו חבר בקבוצת הליבה הבמבית.
מסורות תרבותיות
הארגון החברתי של הבמבה מבוסס על חלוקה לבתי אב לפי קשרי נישואין, כאשר התא המשפחתי כולל ברוב המקרים שלושה דורות. המנהיג האחראי על הכפר, כינויו הוא נגה-בולה (Nga-bula), והוא החוליה המקשרת לאבות הקדמונים. ציד נחשב לפעילות העיקרית, ולפני כל יציאה לציד המנהיג נוהג להשתמש בפסלונים שנראים כמו צייד המשחר לטרפו, על-מנת לקרוא לרוחות הקדומות. הבמבה מאמינים באל יוצר, נזמבי (Nzambi), אך נמנעים מלתאר את דמותו. נזמבי הוא אדון החיים והמוות, במקרה יוצא דופן אחד - אין לנזמבי השפעה אם המוות הוא כתוצאה ממעשה של מכשף = נדוקי (Ndoki), שיכול בעזרת כוחות הקסם שלו "לאכול" את החיים של חברי השבט. בין האבות הקדמונים לאנשים החיים קיימים קשרים הדוקים: האבות הקדמונים קיבלו מנחות דרך "כהן" שהיה פונה בתפילה אל הפסלונים - קיטבי (Kitebi) או בימבי (Bimbi). אותם פסלונים מקודשים על ידי המכשף. הפסלונים ייצגו את הדמויות האידיאליות של האבות הקדמונים, ולעיתים קרובות מציגים מאפיינים שמגדירים אותם כמרפאים או כציידים. הבמבה נהגו לסגוד לאבות הקדמונים במשך דורות רבים, עוד לפני שהמכשפים התחילו להשתמש בפסלים קסומים. אנשי הבמבה של טנזניה איבדו את רוב התרבות שלהם, בנוסף השימוש שלהם בשפת הבמבה הולך ופוחת עד כדי כך שרוב הצעירים מתחת לגיל 30 אינם דוברים את שפת אמם, אלא משתמשם בשפה הסוואהילית ומאמצים את התרבות הסוואהילית גם כן.
דת
בני הבמבה מאמינים באופן מסורתי בקיומו של אל עליון אחד, Leza. הוא חי בשמיים ואינו עוסק בבעיות של חיי היומיום. הוא כל-יכול ושולט על דברים כמו רעמים ופריון, וכמו כן, הוא מקור כוח הקסם. המיסיונרים הנוצרים הגיעו לזמביה בתקופת הקולוניאליזם בסוף המאה התשע-עשרה. הם המירו את דתם של רבים מעמי זמביה, כולל בני הבמבה, לנצרות. רוב בני העמים אינם רואים כל קונפליקט בין שתי הדתות ונוטים לתרגל את שתיהן יחד. עם זאת, חלקם ויתרו לחלוטין על האמונות המסורתיות שלהם.
גאוגרפיה וחקלאות
מוקד המחיה של בני הבמבה הוא בחבל ארץ מסוג רמה[4]. הגובה המקסימלי של אזור מחייתם מגיע ל-1300 מטר. אזור זה נישא מהאדמות הנמוכות של אגם בנגוואולו] ועמק לואפולה מכיוון דרום ומערב, ואגם טנגניקה ועמק לואנגווה מכיוון צפון ומזרח. הרמה עשויה מגבישים עשירים במינרלים אך מפיקים אדמה דלה המכוסה בשיחים, צמחייה נמוכה ועצים נמוכים שמאפיינים את אזורי הסוואנה האפריקנים (מישור עם מעט עצים).
בשל האדמה הלא פורייה במולדתם, בני הבמבה נהגו להתמחות במערכת חקלאית בשם "chitemene"[5]. במערכת חקלאית זו מתבצע תהליך של כריתת ושריפת עצים. האפר שנוצר מפוזר על פני הקרקע ומשמש להפחתת החומציות שלה בכדי להפוך אותה לדשנה. לאחר שהקרקע מעובדת, בני הבמבה עוברים לחלקה אחרת באזור, אותה מעבדים גם כן. הכפר עשוי להיות מועבר גם הוא. אורח חיים זה דורש סגנון בנייה פשוט ומעט מאוד רכוש לאנשים.
כלכלה ותזונה
החקלאות בצורת ה-chitemene מהווה חלק מרכזי מכלכלתם של בני הבמבה, שכן אפשרויות התעסוקה החלופיות מצומצמות והשכר מהן אינו מאפשר קיום בסיסי של משפחה. החקלאות מאפשרת את גידול המזון שלהם, כשמעט או כלל לא נשאר לטובת מכירה - חקלאות קיום[6].
המזון הבסיסי של בני הבמבה הוא דוחן, אותו הם טוחנים לקמח וממנו מכינים דייסה המוגשת לצד ירקות או בשר. באזורים רבים התירס והקסאווה (צמח טרופי ששורשיו מכילים עמילן והוא משמש בתעשיית המזון) החליפו את המצרך המסורתי, דוחן. גידולים נוספים שניתן למצוא בקרב בני הבמבה הם בוטנים, שעועית, קישוא, דלעת, מלפפונים, בטטות ובננות.
בדומה לשאר השבטים בזמביה, בני הבמבה אוכלים את המאכל הלאומי הנקרא "nshima", שכולל תירס בשילוב עם ירקות וחלבונים. המנה מלווה במשקה העשוי שורשים תוססים. משקה זה מוגש במקום מים או מיץ עבור אורחים. בנוסף, בני הבמבה מבשלים בירות הנקראות "Chipumu" ו-"katubi".
בגלל נוכחות זבוב ה-"tsetse", ישנו קושי רב בשימור הבשר של בעלי חיים גדולים כגון בקר ועיזים. על כן, התזונה של בני הבמבה מתבססת על ציד של בעלי חיים קטנים, דיג ואיסוף פירות בר. דבש, חרקים כגון זחלים וחגבים, פירות וצמחי בר נאספים לאורך כל השנה. כמו כן, בני הבמבה עושים שימוש בכלבים בכדי לצוד בעלי חיים קטנים כגון חזירים ואנטילופות קטנות.
מחלות הן בעיה עיקרית בקרב בני הבמבה. תת-תזונה היא נפוצה, דבר שמאפשר התפשטות מחלות טרופיות כמו מלריה ו-bilharzia.
תעסוקה
בחברה המסורתית של בני הבמבה, הגברים עוסקים בפוליטיקה ובעסקים. הנשים עוסקות בחקלאות ואחראיות לחלק ניכר מהמזון, אם כי הגברים אחראיים להכנת שדות חדשים.
כניסת הכלכלה המודרנית במהלך הקולוניאליזם הביאה לשינויים בתעסוקת הגברים וחלק מהם החלו להתרחק מבתיהם לטובת אפשרויות תעסוקה חדשות. הם החלו לעבוד במכרות הנחושת של זמביה ודרום אפריקה. המצב החדש יצר קשיים רבים, מפני שצעירים רבים עזבו את הכפרים שנותרו עם נשים רבות אשר הפכו עניות יותר. המחסור בגברים שיעזרו בהכנת השדות החדשים גרם לפגיעה גדולה בחקלאות אשר הובילה לבעיות קשות בייצור מזון, במעמד הכלכלי של נשים וילדים, בנישואים ובחיי המשפחה.
מערכות יחסים
אנשים מבוגרים מקבלים כבוד רב יותר בשבט הבמבה, שם לגיל האדם משמעות רבה בדרך בה מתייחסים אליו. לחיצת ידיים היא הדרך הנורמטיבית לברכה, בעיקר בין שני אנשים באותה קבוצת גיל.
ישנם יחסים מיוחדים בין שני שבטים שונים. השבטים הם קבוצות המוצא, כשלכל אחת אמא קדומה אחרת. בבמבה יש כ-40 שבטים. לרוב השבטים יש שבט שותף אשר עם אנשיו הם יכולים להתחתן (נישואין של אנשים באותו השבט הם בדרך כלל אסורים). רוב השבטים נקראים על שם דברים חיים, כמו צמחים ובעלי חיים. לדוגמה, שבט הקרוקודיל הוא שותף של שבט הדגים, כך שחברי שני השבטים הללו יכולים להתחתן אחד עם השני. יש גם מנהג של בדיחות עם שבט שותף. לדוגמה, חבר שבט התנין יכול להקניט חבר שבט דגים באומרו "אתה הארוחה שלי היום". חבר שבט הדגים יכול לענות כי ללא הדג, התנין היה מת מרעב.
חיי משפחה ונישואין
אנשי הבמבה חיים בכפרים של מספר משפחות מורחבות (מצד האם)[7]. בכפרים בדרך כלל יש בין 30 ל-50 בקתות. הצריפים עשויים מבד דאב (מוטות ארוכים וזרדים מטויחים בחימר ובבוץ) ויש להם גגות סכך. הכפר הוא היחידה הפוליטית הבסיסית. הוא מנוהל על ידי ראש שרוב בני הכפר מקורבים אליו מבחינה משפחתית.
בקרב בני הבמבה, ב"משפחה" הכוונה היא המשפחה המורחבת הכוללת כמה דורות, כמו שבט. המשפחה המורחבת היא קבוצת עבודה שיתופית אשר חולקת מזון, מתנות, כסף ופריטים חומריים אחרים. בתוך המערכת המשפחתית המורחבת, יש לאדם בדרך כלל כמה "אמהות", "אבות", ועוד "בנים" ו"בנות" רבים.
הפוליגמיה (יותר מבן זוג אחד) הייתה פעם שכיחה למדי בקרב בני השבט. בואם של הנצרות והמודרניזציה החלישו מנהג זה.
מפני שבמבה היא חברה מטריניאלית (שבה המוצא נקבע דרך האם), לא נדרשים תשלומי כסף גדולים או סחורות מצד הכלה בזמן הנישואין (נוהג זה, הנקרא עושר הכלה, נעשה בדרך כלל בחברות פטריאכליות, כאשר המוצא בהן נקבע דרך האב). כדי להתארס לבחורה, צעיר צריך להציע מתנה קטנה להוריה. כאשר גבר מעוניין להתחתן עם אישה, הוא חייב לקחת צלחות שנקראות "tumbale" ולמלא אותן בכסף או ב"insalamu" ולהביא אותן לבית משפחתה. כאשר הנישואין מוסכמים על שני הצדדים, הצלחות מוחזרות לגבר כאשר הן ממולאות באוכל. תהליך זה נקרא "Chisekele Nsalamu". לפני החתונה מתקיים אירוע במסגרתו מוגש מזנון עבור החתן המכונה "Icilanga Mulilo". המשמעות של השם היא "להראות את האש" והיא מתייחסת לכך שהארוחות בושלו על אח מסורתי. המטרה של האירוע היא להראות למשפחה של החתן כי הכלה שלו מומחית בבישול מגוון רחב של ארוחות. בנוסף, האירוע מסמל גם את העובדה שהחתן חופשי לאכול בבית של החותנים שלו. כאשר הם נשואים, החתן הצעיר עובר לכפר של אשתו ועובד עבור הוריה. לאחר שזוג מבני הבמבה נשואים מספר שנים, המשפחה של האישה באה להראות את הערכתה לגבר על ידי ארגון "Matebeto", שהוא מעין אירוע שדומה למזנון שנערך לפני החתונה אך עם כמויות גדולות יותר של אוכל. מדובר בארוחה שהוכנה על ידי ההורים של הכלה עבור החתן, דבר שנותן לו את הסמכות לקבל החלטות בשם זקני משפחת הכלה.
חגים עיקריים
החג הלאומי הגדול בזמביה ועל כן המשמעותי ביותר עבור בני הבמבה, הוא יום העצמאות, אשר חל ב-24 באוקטובר. זמביה יצאה לעצמאות מבריטניה ביום זה בשנת 1964. ביום זה כל שנה, מתארגנות חגיגות בערים הגדולות בכל רחבי הארץ. יש הרבה שתייה, ריקודים ושירה. בשעות אחר הצהריים, אנשים הולכים לאצטדיונים כדי לצפות במשחקי כדורגל בין הליגות הגדולות או בין נבחרת לאומית לבין קבוצה של מדינה סמוכה, כגון מלאווי.
חינוך
בני הבמבה מתחנכים במערכת החינוך הנהוגה בזמביה. החינוך בזמביה החל להתפתח מאז קבלת העצמאות בשנת 1964. הכובשים הזניחו את החינוך של האפריקנים ומעט מאוד אנשים ידעו קרוא וכתוב לפני 1964. מאז קבלת עצמאותה, ממשלת זמביה השקיעה כספים רבים בכדי לפתח מערכת חינוך הדומה למערכת החינוך הבריטית - התלמידים לומדים שמונה שנים בבית ספר יסודי, ארבע שנים בתיכון ועוד ארבע שנים בקולג'. הכניסה לאוניברסיטת זמביה היא תחרותית מאוד משום שרק 4,000 סטודנטים לומדים בה מדי שנה.
כמו שבטים נוספים בזמביה, בני הבמבה משתמשים בפתגמים וסיפורים על מנת להעביר לילדיהם שיעורים.
טקסי מעבר
אין טקס חניכה לזכרי הבמבה. בנות הבמבה עוברות טקס חניכה בשם Chisungu - טקס התבגרות אשר נועד ללמד את הנשים את תפקידיהן המסורתיים[8]. נערה ששדיה החלו להתפתח, חיה מחוץ לשבט למשך שישה שבועות עד שלושה חודשים והיא עוברת טקסים המייצגים את תפקידיה כמבשלת, גננית, מארחת ואמא. הטקס מלווה בהרבה תיפוף, ריקודים, שירה ודרמה.
אף על פי שהטקסים עדיין מתרחשים באזורים כפריים ובערים מסוימות המסורת ה-Chisungu לאט לאט נעלמת. רוב הבנות גדלות במשפחות נוצריות ומגיעות לבתי ספר מודרניים, שמחליפים את טקסי המעבר. בבתי הספר, נושאים כמו ביולוגיה מייצגים מידע שונה מהנלמד ב-Chisungu. הטקס הישן משמר את שליטת הגברים ואת היות הנשים בתפקיד פחות, אף על פי שבפועל התפקידים משתנים לאורך השנים בחלק מהחברות באפריקה. עם זאת, אנשי במבה רבים עדיין מאמינים שלטקסי החניכה יש מקום במורשת התרבותית והמוסרית ומאמינים שהמסורת צריכה להימשך.
שעות הפנאי
במרכזים המסחריים של בני הבמבה ישנם פאבים מקומיים המגישים בירות מסורתיות והם מהווים חלק ניכר מתרבות הפנאי של בני הבמבה.
צפייה בטלוויזיה אינה נפוצה בקרב בני הבמבה, על אף ששידורי טלוויזיה קיימים בזמביה. זאת מכיוון שרק מעטים מאנשי הכפרים יכולים להרשות לעצמם קניית טלוויזיה.
ברחבי זמביה, הספורט הפופולרי ביותר בקרב ילדים וצעירים הוא כדורגל. הכדורגל אהוב מאוד גם על בני הבמבה וניתן למצוא בנבחרת הלאומית של זמביה מספר שחקני כדורגל מפורסמים מקרב בני הבמבה.
שפה
בני הבמבה דוברים את שפת הבמבה שנקראת צ'יבמבה ChiBemba[9]. זוהי שפה מרכזית מתוך שפת הבנטו Bantu (קבוצת שפות באפריקה) ששייכת לשפת הניגר-קונגו Niger-Congo הגדולה יותר. צ'יבמבה מדוברת בעיקר בצפון-מזרח זמביה על ידי בני הבמבה אבל היא משותפת לעוד כ-18 קבוצות אתניות נוספות הכוללות את בני הביסה Bisa מ-Mpika ואגם Bangweulu. באופן פחות גורף השפה מדוברת בקטנגה שנמצאת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, טנזניה ובוסוואנה, אולם יש שינויים קלים בניב. צ'יבמבה היא שפת המולדת הנפוצה ביותר בזמביה. שפת ה-Lamba היא קרובה לצ'יבמבה ויש אנשים שמחשיבים אותה כניב של הצ'יבמבה. קיים ניב עירוני שנקרא במבה עירונית אשר נעשה בו שימוש נרחב בערים הגדולות והוא כולל מילים מהשפה האנגלית והצרפתית.
מילון צ'יבמבה קצר:
ee- כן
awe - לא
ulishani - שלום (לא רשמי)
Mulishani - שלום (רשמי)
shalenipo - להתראות
Ishina lyandi ni - קוראים לי...
umuntu - בן אדם
umunandi - חבר
umwana - ילד
chiBemba - שפת הבמבה
na - ו, עם
nga - כמו
suma - טוב
onse - כל
uluchelo - בוקר
Natotela - תודה
Sana - הרבה
Natotela sana - תודה רבה
זהות ומתן שמות
מבחינה היסטורית, בני הבמבה יכולים להיות מזוהים על ידי הצלקות שעל פניהם שנקראות "mpoloto". נעשה שימוש בלהב חד על מנת לסמן את הרקה של התינוק במטרה להגן עליו מפני רוחות רעות. השמות של בני הבמבה הם בדרך כלל "יוניסקס", כאשר בין הנפוצים ביניהם אפשר למצוא את השמות Musonda, Mulenga, Bwalya.
דמויות הבימבי
דמויות הבימבי מפוסלות באופן הייחודי לאנשי הבמבה, עם זאת הן דומות מבחינה אומנותית לדמויות שיוצרות קבוצות אחרות בקונגו, כמו דמויות הנקיסי (Nkisi). הבימבי מגולפות באופן קפדני ליצירת הדמות האידיאלית של האב הקדמון. לבימבי הוכנסו חומרים מרפאים דרך חריץ קטן בין רגליו של הפסלון, דבר זה העניק לבימבי כוחות להגן על אנשי הבמבה. הדמות בדרך-כלל עומדת עם ברכיים מעט כפופות, עם כפות רגליים גדולות בעלות בהונות מפוסלות היטב. לעיתים ניתן לראות גם דמויות מפוסלות בתנוחת ישיבה. בפיסול נעשה שימוש בחומר קרמי או בשברי צדפות ליצירת העיניים. לפסלים של דמויות נשיות יש אף ופה גדולים, סנטר מודגש ודי מרובע, אוזניים עדינות ושיער שנופל על המצח. מאפיין נוסף של הבימבי הוא הימצאותן של צלקות בצורת חתכים עמוקים באזור הבטן. בפסלים של דמויות גבריות ניתן לראות ידיים מופנות אחת כלפי השנייה. הם לרוב מעוטרים באופן שמרמז על מקצועו של האב הקדמון בחייו.
חפצי נוי ומלאכת יד
לגברים ישנם ארבעה כלים בסיסיים בהם הם מחזיקים - גרזן לגיזום שיחים וחיתוך עץ, מעדר לחקלאות, חנית לציד, ובעבר עשו שימוש גם בקשת (לציד}[10].
מלאכת היד העיקרית של בני הבמבה היא יצירת כלי חרס וסלים. גילוף עץ אינו נפוץ בקרב אנשי הבמבה לעומת עמים אחרים באזור, וכך גם אריגה.
ביגוד
לפני בואם של האירופאים, רוב הבגדים היו עשויים מצמחים. כיום, רוב תושבי זמביה, כולל בני הבמבה, לובשים בגדים מודרניים. הגברים לובשים בגדים מערביים. אצל הנשים עם זאת, האופנה והעיצובים של השמלות בדרך מתאימים לתרבות בזמביה או אפריקה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ http://www.kwekudee-tripdownmemorylane.blogspot.com
- ^ Werner, Douglas.Journal of Religion in Africa/Religion en Afrique; Leiden Vol. 4, Iss. 1, (Jan 1, 1971): 1.
- ^ [https://www.jstor.org/stable/715261?seq=11#page_scan_tab_contents Robertson, W. G. (1904). Kasembe and the Bemba (Awemba) Nation. Journal of the Royal African Society, 3(10), 183-193.]
- ^ Stromgaard, A subsistence society under pressure: the Bemba of northern Zambia.
- ^ https://www.heb.worldtourismgroup.com/an-introduction-zambia-s-bemba-tribe-10793
- ^ https://www.theculturetrip.com/africa/zambia/articles/an-introduction-to-zambias-bemba-tribe/
- ^ https://www.everyculture.com/wc/Tajikistan-to-Zimbabwe/Bemba.html
- ^ Richards, A. (2013). Chisungu: a girl's initiation ceremony among the Bemba of Zambia. Routledge.
- ^ Spitulnik, D. (1998). The language of the city: Town Bemba as urban hybridity. Journal of linguistic anthropology, 8(1), 30-59.
- ^ Siegmann, William C. (2009). African art a century at the Brooklyn Museum. Brooklyn, NY: Brooklyn Museum. מסת"ב 9780872731639
