בן הכט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.

בן הכט

בן הכטאנגלית: Ben Hecht;‏ 28 בפברואר 189418 באפריל 1964) היה תסריטאי וסופר יהודי אמריקאי, זוכה פרס אוסקר. מראשי המזעיקים את יהדות ארצות הברית והנהגתה לפעול להצלת יהודי אירופה בתקופת השואה. ציוני נלהב ופעיל למען זכויות אדם[דרוש מקור].

חייו

בן הכט נולד בניו יורק למשפחת מהגרים יהודים מרוסיה. בילדותו עברה המשפחה לוויסקונסין, שם סיים את בית הספר התיכון והחל ללמוד באוניברסיטה. לאחר תקופה קצרה עזב את לימודיו ועבר לשיקגו, שם החל לעסוק בעיתונות ולאחר מכן לפרסם סיפורים קצרים וספרים. כשליח אחד מעיתוני העיר ביקר בברלין וכתב על הכוחות המהפכניים של רפובליקת ויימאר. ב-1921 פרסם את ספרו הראשון "אריק דורן" אשר עסק בגרמניה של התקופה. ספריו והטור היומי שכתב הפכו אותו לדמות מוכרת בחוגים ספרותיים.

ב-1923 ייסד עיתון, הרפתקאה שהותירה אותו חסר פרוטה כעבור שנתיים. אז יצא לחפש את מזלו בעיר הולדתו ניו יורק ובה פגש את חברו הקרוב דייוויד סלזניק, מי שהיה אחד המפיקים הגדולים והמוכרים בתור הזהב של הוליווד. השניים הרבו לעבוד ביחד על סרטים מאז והכט חילק את זמנו בין ניו יורק ללוס אנג'לס, בירת תעשיית הקולנוע.

הכט נישא פעמיים: ב-1915 ולאחר גירושין ב-1925. בתו ג'ני מנישואיו השניים הייתה שחקנית קולנוע והופיעה בסרטים מגיל שמונה.

בשנות החמישים והשישים הנחה תוכניות ארוח בתחנת טלוויזיה מקומית בניו יורק.

כתיבתו

הכט היה מהכותבים הפוריים ביותר של הוליווד בדורו. הוא כתב או השתתף בכתיבתם של כ-70 סרטים. כמו כן כתב 35 ספרים ומאמרים עיתונאיים רבים.

שש פעמים היה מועמד לפרס האוסקר על תסריטיו או עיבודיו לקולנוע. פעמיים זכה בפרס: ב-1928, השנה הראשונה בה חולקו הפרסים, על הסרט "Underworld" וב-1935 על "The Scoundrel" אותו כתב, כמו רבים מסיפוריו, בשיתוף עם צ'ארלס מקארתור. השניים גם חתומים יחד על המחזה שעובד לסרט "נערתו ששת", אולי המפורסם בתסריטיו.

במקרים רבים השתתף הכט בכתיבת תסריט או בעיבוד סיפורים למסך הגדול בלא לקבל קרדיט. כך היה המקרה בעיבוד המצליח לסיפור של דיימון ראניון, שהיה לסרט ברנשים וחתיכות ב-1955.

פעילותו הציונית

חזית תיאטרון אלווין בניו יורק בפתיחת המופע "דגל נולד", 5 בספטמבר 1946)
ילד מנוסעי אוניית המעפילים על שמו של "בן הכט", עם גלגל ההצלה של האונייה. 1947.

הכט היה פעיל ציוני, תומכם של הרוויזוניסטים זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. תמיכתו הבלתי מסויגת ב"פורשים" ובמאבקם בשלטונות המנדט הבריטי גרמו לכך ששמו הוסר מרשימת הקרדיטים כאשר הוקרנו סרטיו בבריטניה. הלל קוק אף בקש ממנו שיגייס כספים לאצ"ל בקרב היהודים בתעשיית הסרטים בהוליווד. הכט נענה לאתגר והצליח בסופו של דבר, אם כי לא בלי קושי, לרתום לעניין את סלזניק ולגייס כספים רבים.[1]

מחזה פרי עטו, "דגל נולד" שמו, (עם מוזיקה מאת קורט וייל) הופק על ידי "הוועד העברי לשחרור האומה"[2] (American League for a Free Palestine) מיסודו של קוק. "דגל נולד" זכה להצלחה הן בברודוויי והן ברחבי ארצות הברית, והכניס לוועד כ-400,000 דולר[3]. ממקור זה מימן הוועד את רכישת אוניית המעפילים "בן הכט" שהביאה כ-600 מעפילים מצרפת לארץ ישראל.

ב-1944 כתב ספר בו תיאר את השקפתו הציונית, פרסום אשר הקנה לו אויבים רבים. ב-1946 סירב הניו יורק טיימס לפרסם מאמר שכתב הכט המביע תמיכה בהקמת המדינה היהודית.

עם התגברות פעולות הבריטים בארץ ישראל, לאחר עליתם לגרדום של דב גרונר וחבריו בכלא עכו, פרסם בן הכט מכתב גלוי בעיתונות האמריקאית, "אל הטרוריסטים בארץ ישראל":

...ידידי האמיצים, כל אימת שאתם מפציצים מחסן נשק בריטי או הורסים בית כלא בריטי או מפציצים קרון בריטי ומעיפים אותו אל-על, או שודדים בנק בריטי, או קוראים דרור לרוביכם ופצצותיכם בפעולה נגד הבוגדים הבריטים הפולשים למולדתכם, עושים להם יהודי אמריקה, חג-זוטא בליבם...

ממשלת בריטניה הגישה מכתב אל משרד החוץ האמריקאי ובו הודעה ש"ממשלת הוד מלכותו רואה בפרסום מכתבו הגלוי של בן הכט בעיתון אמריקאי הסתה להרוג פקידים וחיילים בריטים בארץ הקודש". שר החוץ האמריקאי ג'ורג' מרשל הודיע שלא ינקוט שום פעולה עקב הטענות הבריטיות בנושא זה.

עד מהרה הוטל בבריטניה חרם מלא על הצגת סרטים של התסריטאי בן הכט והדבר פגע קשה בפרנסתו. הוא נאלץ לכתוב את תסריטיו בשמות בדויים ובמחצית השכר. חרם זה נמשך עד מספר שנים לאחר קום המדינה.

המדינה שקמה לבסוף אכזבה את מי שהיה מתומכיה הקולניים ביותר. הכט התנגד לראשי הממשלה דוד בן-גוריון ומשה שרת וביקר את מדיניותם הכלכלית הסוציאליסטית. אולם את עיקר ביקורתו על מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל הטיח בהם על כך שלא עשו לדעתו מספיק כדי להציל את יהודי אירופה מהשואה. הוא עצמו רכש בכספו מודעות בעיתונות האמריקאית בתקופת מלחמת העולם השנייה כדי לפרסם את גורלם של היהודים. בספרו כחש הביא את ביקורתו זו לשיא, כאשר תקף את מעשיו של ישראל קסטנר בהונגריה בזמן המלחמה ואת אלו של הממסד הישראלי אשר התגייס להגנתו לאחריה.

בן הכט נפטר ב-18 באפריל 1964. בטקס האשכבה בבית הכנסת הרפורמי "רודף שלום" בניו יורק נכח גם מנחם בגין.

על שמו נקרא פרס שמעניק ארגון ציוני אמריקה לעיתונאים מצטיינים.

ספריו של הכט בעברית

לקריאה נוספת

  • בן הכט - שופר המצפון היהודי והאנושי, מאת שמואל תמיר, נדפס בהאומה, 77, תשמ'ה 1985.
  • על ה"כחש" של בן הכט [2]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בן הכט בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0