בנימין נויברגר
בנימין (בני) נויברגר (25 בדצמבר 1943 – 1 באפריל 2022) היה חוקר בתחום מדע המדינה ופרופסור במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה. היה חבר הסגל הבכיר הראשון בתחום מדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה. כמו כן, לימד בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטת רייכמן ובמכללת בית ברל, והיה עמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית. מחוץ לישראל לימד כפרופסור-אורח באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, באוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית ובאוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה.
ביוגרפיה
נולד בחיפה ליוסף נויברגר (גר'), עורך-דין בהכשרתו (יליד אנטוורפן, שחי בדיסלדורף, גרמניה, מאז היותו בן 12), ולעליזה (אילזה, ילידת מקנהיים הסמוכה לבון), שהתעתדה ללמוד רפואה, אך לא הצליחה להגשים את תוכניותיה בגלל ההתפתחויות הפוליטיות בגרמניה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, נשלל מהאב הרישיון לעריכת דין. בליל הבדולח הוכה האב על ידי אנשי אס אס והושלך מהקומה השנייה לרחוב. אחות-האם העבירה את בני המשפחה להולנד, ומשם עלו לישראל ב-1939. לנויברגר יש אח אחד, מיכאל (נולד 1937), שסיים בבגרותו דוקטורט בכימיה ועסק בשמאות. המשפחה התגוררה בנהריה. האב קיבל רישיון עריכת דין ארץ-ישראלי, פתח משרד פרטי לעריכת-דין וטיפל בנושא החזרת רכוש יהודי מגרמניה. האם ניהלה פנסיון בבעלות משפחתית - "פנסיון נויברגר". ב-1955 חזרה המשפחה לדיסלדורף. בגרמניה, האב שב לעסוק בעריכת דין. במקביל החל גם בפעילות פוליטית, בהשראת חברים ותיקים שלו מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שלחמו בנאצים בזמן המלחמה ולאחר מכן דגלו בהקמת "גרמניה חדשה". האב נבחר לפרלמנט של מדינת נורדריין-וסטפאליה (אחת מהמדינות הפדרליות המרכיבות את גרמניה), ובשנים 1966–1972 כיהן שם כשר המשפטים. נויברגר עצמו היה בין מייסדי תנועת הנוער הציוני וסיים את בחינות הבגרות בגרמניה ב-1962. לאחר סיום בית הספר התיכון, עלה לארץ לבדו. בשנים 1964–1966 שירת שירות חובה בצבא (והמשיך לשרת במילואים עד היותו בן 50).
לאחר השירות הצבאי, החל ללמוד לתואר ראשון דו-חוגי בכלכלה ובמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים ב-1967. לאחר מכן, סיים תואר שני בלימודי אפריקה (תחום שריתק אותו עוד מימי בית הספר), גם כן באוניברסיטה העברית, בשנת 1969. הוא היה המוסמך הראשון בישראל בתחום של לימודי אפריקה. בתקופת לימודיו באוניברסיטה העברית הושפע, בעיקר, משניים ממוריו: פרופ' עמנואל גוטמן, שנויברגר היה מתרגל שלו בקורסים לתואר ראשון ופרופ' שלמה אבינרי, שאצלו כתב נויברגר את עבודת המ.א. שלו, שהתמקדה ב"אידאולוגיה חד-מפלגתית באפריקה".
בהמשך, לאחר שזכה במלגת לימודים, נסע לארצות הברית ללימודי תואר שלישי. את הדוקטורט, שעסק ב"תפיסות הלאום של מנהיגים אפריקנים" כתב בהנחיית הפרופסורים גריי קוואן (Gray Cowan) וג'ון האזארד (John Hazard) באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק בשנת 1975, וסיים את לימודיו בהצטיינות. בנוסף ללימודיו באוניברסיטה, היה פעיל בארגון הסטודנטים היהודים והישראלים בארצות הברית.
עם חזרתו לארץ, לימד שנים ספורות באוניברסיטת תל אביב ובמכללת בית ברל, וב-1978 השתלב כחבר סגל בדרגת מרצה בכיר באוניברסיטה הפתוחה, שהייתה אז בחיתוליה. הוא היה, כאמור, חבר הסגל הראשון בתחום מדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה ותרם רבות לפיתוח הקורסים הראשונים בתחומי מדע המדינה ולימודי אפריקה. ספרי הלימוד שכתב נויברגר שימשו דורות של סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה, והפכו גם לספרי חובה בקורסים באוניברסיטאות האחרות בישראל. במשך השנים גם לימד, למד וחקר ברבות מארצות אפריקה: קניה, טנזניה, דרום אפריקה, חוף השנהב, סווזילנד, נמיביה, אתיופיה ורואנדה.
בסוף שנות ה-90, יזם תוכנית לתואר שני בלימודי דמוקרטיה רב-תחומיים, שהייתה ראשונה מסוגה בישראל. התואר היה מיועד בעיקר למורים לאזרחות, למדע המדינה ולהיסטוריה, וכן לעובדי ציבור במינהל הממשלתי ובשלטון המקומי. הלימודים בתוכנית כללו קורסים במדע המדינה, סוציולוגיה, יחסים בין-לאומיים, חינוך, ניהול, לימודי תיאטרון וספרות. זו הייתה אחת מהתוכניות הראשונות לתואר שני באוניברסיטה הפתוחה (מכיוון שעד אז הציעה האוניברסיטה רק תוארים ראשונים), ונויברגר פיתח קורסים רבים במסגרת תוכנית מ.א. זו. פיתוח התוכנית נבע ממחויבות עמוקה שלו לדמוקרטיה. הוא ייחס חשיבות רבה להכשרתם של מורים ולהיכרותם עם עקרונות הדמוקרטיה ועם הסכנות שאורבות לה.
במהלך שנות עבודתו התקדם בסולם הדרגות האקדמי עד לדרגת פרופסור מן המניין.
ב-2012 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס אך המשיך ללמד ולעסוק במחקר גם לאחר פרישתו.
ב-2014 זכה בפרס מפעל חיים של האגודה הישראלית למדע המדינה.
תחומי מחקרו
תחומי המחקר העיקריים של נויברגר הם:
- ממשל ופוליטיקה באפריקה שמדרום לסהרה.
- ממשל ופוליטיקה בישראל.
- לאומיות ואתניות. בתחום זה התמקד מחקרו בעיקר באפריקה: הוא חקר את הקשר בין לאומיות והיסטוריה, לאומיות וקולוניאליזם, סוגיית הגבולות, רב- אתניות, פדרליזם ובדלנות, בנין אומה ופן-אפריקניות. כמו כן, חקר את נושא "הציונות השחורה" (החזרה של אפריקנים-אמריקנים מאמריקה לאפריקה, בין היתר בהשראת הציונות), את יחסה של הלאומיות האפריקנית ליהדות ולציונות, ואת הקרבה של ראשוני הלאומיות האפריקנית ו"הציונות השחורה" ליהדות ולציונות.
- דת ופוליטיקה. בתחום זה הוא עסק בעיקר בישראל ובהשוואה בין ישראל לדמוקרטיות אחרות. הוא חקר את המודלים השונים בעולם בנושא דת ומדינה ואת המגמות המסתמנות בעולם, ובעיקר באירופה, בנושא זה. מקרה מיוחד שהוא התמקד בו היה הקהילה הדתית של האמיש בארצות הברית (קהילה נוצרית הנמנעת משימוש בטכנולוגיה מודרנית). הוא נסע לסיור לימודי אצל קהילת האמיש, ובעקבות סיורו כתב על הפשרה בין תפישת חופש הדת של קהילת האמיש לבין מדיניות ההפרדה (בין דת למדינה) של המדינה האמריקאית, וכן ערך השוואה בין ההתייחסות של קהילת האמיש לנושא דת ומדינה לבין ההתייחסות של החרדים בישראל לנושא זה.
- פוליטיקה השוואתית. בתחום זה, התעניין בקשר, הקיים במדינות שונות, בין דמוקרטיה לבין דת ומדינה, לאומיות והגדרה עצמית ובקשר לזכויות האדם והגנה על מיעוטים. כמו כן עסק בשאלת יציבותם של משטרים דמוקרטיים, בניגוד האפשרי בין ביטחון לדמוקרטיה, בתפיסת "הדמוקרטיה המתגוננת" בחינוך לדמוקרטיה, ובקשר בין דמוקרטיה למלחמה ושלום.
פעילותו בתחום הניהול האקדמי
במקביל לעיסוקו במחקר, היה נויברגר פעיל באוניברסיטה הפתוחה בתפקידי ניהול-אקדמי שונים: הוא קידם באופן ניכר את תחום מדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה ובהמשך כאמור את לימודי התואר השני בלימודי דמוקרטיה.
- היה ראש המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת.
- עמד בראש התוכנית של התואר השני בלימודי דמוקרטיה.
- היה ראש מינהל ההוראה (תפקיד שבמסגרתו היה אחראי על הוראת כל הקורסים באוניברסיטה הפתוחה. אחרי שנים, עם התפתחות האוניברסיטה הפתוחה וחלוקה למחלקות אקדמיות, החל התפקיד להיקרא "דיקן הלימודים").
עיסוקים נוספים
נויברגר היה מעורב במערכת החינוך לאזרחות בישראל. הוא מילא לאורך השנים את התפקידים הבאים:
- יו"ר מטעם משרד החינוך של הוועדה להוראת האזרחות.
- חבר הוועדה להוראת מדעי החברה.
- חבר בוועדה ממלכתית בנושא החינוך לאזרחות ("ועדת קרמניצר"), שפעלה במשרד החינוך והתרבות.
- שותף לדיונים בוועדת החינוך של הכנסת שעסקה ביישום דו"ח קרמניצר.
- יועץ בטלוויזיה החינוכית הישראלית לנושא הוראת האזרחות.
- חבר בוועדה שניסתה לכונן תוכנית משותפת ישראלית-פלסטינית להוראת ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ביוזמת קרן רוטשילד.
משפחתו
נויברגר היה נשוי לד"ר בלינה נויברגר, ילידת בלגיה, שסיימה תואר שלישי בספרות משווה. לזוג שלושה בנים.
ספריו ומאמריו
נויברגר כתב כ-20 ספרים, ערך כ-20 ספרים, כתב 45 פרקים בספרים נוספים וכן כ-40 מאמרים מדעיים.
מבחר מספריו
- רואנדה 1994: רצח-עם ב"ארץ אלף הגבעות", רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2005.
- איטליה הפשיסטית, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2009.
- דמוקרטיות ודיקטטורות: רעיונות, הקשרים, משטרים - כרך 1 דמוקרטיות, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2009.
- דמוקרטיות ודיקטטורות: רעיונות, הקשרים, משטרים - כרך 2 דיקטטורות, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2009.
- אפריקה ביחסים בינלאומיים, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011.
- הדמוקרטיה בישראל: שורשים, התפתחות, משברים, כתמים, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2016.
- .National Self-Determination in Postcolonial Africa, Boulder/Colorado, Lynne Rienner Publishers, 1986
- Involvement, Invasion and Withdrawal: Quadhafi’s Libya and Chad 1969–1981, Tel-Aviv, Shiloah Center for Middle Eastern studies, 1982.
מבחר ממאמריו ומכתיבתו
- "שסעים ומפלגות בישראל", בספר: אורי כהן, אליעזר בן-רפאל, אבי בראלי, אפרים יער (עורכים), ישראל והמודרניות - למשה ליסק ביובלו, קריית שדה-בוקר, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון, 2006.
- "דת ומדינה - הסדרים ומגמות במדינות הדמוקרטיות", בספר: מרדכי בר-און, צבי צמרת (עורכים), שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2002.
- "דת ומדינה באירופה", בספר: נחום לנגנטל, ש. פרידמן (עורכים), הקונפליקט: דת ומדינה בישראל, תל אביב, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2002.
- ״לאומיות שחורה - המימד היהודי״, בספר: אהרן ליש, ב. נויברגר, י. יקותיאל (עורכים), אפריקה - אסלאם, נצרות ויהדות, ירושלים, מאגנס, 1999.
- ״הקול הערבי: בין אינטגרציה לדה-לגיטימציה״, בספר: א. רכס (עורך), הערבים בפוליטיקה הישראלית: דילמות של זהות, תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, מרכז דיין וקרן קונרד אדנאואר, 1998.
- ״מהי אומה? תרומה לדיון בבעיה הפלסטינית״, מדינה, ממשל, ויחסים בינלאומיים 9, האוניברסיטה העברית, 1976.
- ״רואנדה 1994 – רצח עם לכל דבר״, היסטוריה, החברה ההיסטורית הישראלית, גיליון 12, 56-33, 2003.
- ״האמיש, שלטון החוק וחופש הדת – תרבות הפשרה בדמוקרטיה האמריקאית״, תרבות דמוקרטית, 12, 140-115, אוניברסיטת בר-אילן, 2009.
- בנימין נויברגר, ״מלחמות אזרחים ורצח עם באפריקה״, במסגרת הסימפוזיון: הגנה על אזרחים בסכסוכים תוך-מדינתיים - מורכבות, אתגרים ודרכי התמודדות, בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה, מרץ 2016
- Black Zionism: The Return to Africa in Theory and Practice, in E. Ben-Rafael and Y. Sternberg (eds.), Transnationalism: .Diasporas and the advent of a New (Dis)Order, Leiden and Boston, Brill, 2009
קישורים חיצוניים
בנימין נויברגר, מהי דמוקרטיה ומהי דמוקרטיה יציבה [חוברת], אוניברסיטת תל אביב, 2021
