בקר לחלב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עגל צעיר, בן שלושה ימים, ברפת של יטבתה שהיא רפת לחלב. בתג זיהוי שבאוזן: המספר הגדול הוא סידורי. במספר התחתון ימני - משקל אחרי ההמלטה (40 ק"ג). במספר התחתון שמאלי - תאריך ההמלטה (20/12/2014. התמונה צולמה ב-23/12)

בקר לחלב הן חיות מבויתות, בדרך כלל פרות, המטופחות לייצר כמויות גדולות של חלב.

בתקופה המודרנית

כיום משתמשים בעיקר בפרות לייצור חלב. החלב המופק מהפרות משמש להפקת מוצרים שונים, כגון, גבינה, יוגורט, חמאה, גבינת קוטג' וגלידה. לשם כך טופחו זנים מיוחדים לחליבה, שהנפוץ מביניהם הוא הולשטיין.

משק חלב

הזנת חולבות ברפת רביבים
חליבה ממוכנת
חליבה ידנית

הבקר לחלב מתחלק לעדרים ונמצא בחוות, שם הרפתנים מטפלים בפרות וחולבים אותן. עדרים אלה משתנים בגודלם והם נעים בטווח שבין משפחתיים (כמות של פחות מחמש פרות לעדר) לבין מסחריים (סדר גודל של 25,000 פרות או יותר).

חיי הפרות

פרות עוברות הזרעה מלאכותית כדי שייכנסו להריון ויניבו חלב. בערך בגיל 15 חודשים מתבצעת ההזרעה הראשונה. הריון הפרה נמשך תשעה חודשים. הוולדות מופרדים מהאם זמן קצר לאחר ההמלטה, כדי למנוע מהם לינוק ישירות מאימם. הם מושמים בכלובים בהם הם מוזנים בתחליף חלב שהם יונקים מדליים עד גיל חודשיים בערך.[1] כלובים אלה מכונים "יונקייה". היילודים מופרדים לזכרים ונקבות. בשל יכולתן של הנקבות לייצר חלב, הן נחשבות בדרך כלל לבעלות ערך רב יותר מהעגלים, והן מוזנות במזון שנועד להגדיל את פוריותן ואת תנובת החלב שלהן בעתיד. הזכרים ישמשו לייצור בשר. זכרים בודדים ישמשו בתהליך ייצור הזרמה להזרעה המלאכותית.

מיד לאחר ההמלטה הפרה האם נכנסת למשטר חליבה. החלב הראשון שהפרה מפיקה ביומיים הראשונים הוא הקולוסטרום. צבעו צהוב או כתמתם, הוא עשיר בנוגדנים ובגורמים מחסנים, ודרוש לעגל כדי לשרוד אך אינו ראוי למאכל אדם. על העגל לקבל קולוסטרום בכמות השווה לכ-10% ממשקל גופו, ולשתות לפחות 2–4 ליטר קולוסטרום בתוך 12 שעות מההמלטה – או שחייו עלולים להיות בסכנה. לעגל אין מערכת חיסונית חזקה בשלב זה של חייו, ובשל כך עליו לסמוך על הנוגדנים הנמצאים בקולוסטרום כדי לשרוד. כעבור כיומיים מההמלטה תחל הפרה לייצר חלב הראוי למאכל אדם.

פרות חולבות ברפת ישראלית מניבות בממוצע 3–4 מחזורי הריון וחליבה, המכונים "תחלובות", שנמשכים כשנה כל אחד. במהלך התחלובה הפרה ברפת הישראלית מניבה בממוצע כ-30 ליטר חלב ליום. פרות, אשר סובלות מבעיות מתמשכות של פוריות, מחלות או פציעות קשות, נשלחות בדרך כלל לשחיטה.

תקופת התחלובה מתחילה מיד לאחר ההמלטה. כחודשיים לאחר ההמלטה הפרה מייצרת חלב בתנובה מרבית. במקביל, כעבור כחודשיים מההמלטה היא מוזרעת מחדש. לקראת מועד ההמלטה הפרה עוברת תהליך הנקרא "ייבוש", במסגרתו מפסיקים לחלוב אותה. בתקופה זו של "יובש" נבנים גוף הפרה ורקמות העטין מחדש. כדי לצמצם מחלות, העלולות להיגרם כתוצאה מהפסקת החליבה הפתאומית, נהוג לבצע את הייבוש כשתנובת הפרה נמוכה יחסית או באופן הדרגתי (במידה שהתנובה עדיין גבוהה). כמו כן, בחלק גדול מהרפתות נהוג לבצע פעולות למניעת התפתחות מחלות עטין בתקופה זו, כך, למשל, מתבצעת החדרת אנטיביוטיקה לעטין בתור פעולה מונעת וטיפולית כאחת. כחודשיים לאחר ההמלטה, בעת שיא תנובת החלב שלה, נכנסת הפרה שוב למשטר של הזרעות מלאכותיות במטרה להיכנס להיריון. ההזרעה הראשונה מתבצעת רק לאחר כ- 3 חודשים מההמלטה, בזמן בו הפרה יוצאת משלב "מאזן האנרגיה השלילי" שלה, מצב בו היא חוזרת לעצמה, מבחינה בריאותית, מההמלטה, (בדומה לבני אדם). פרות אשר מתקשות להתעבר, לאחר מספר הזרעות עוקב, מגיעות לווטרינר על מנת לנסות לאבחן את בעייתן כגון: חוסר פעילות שחלתית, ציסטות לוטיאליות, וכדומה. פרות שלאחר טיפול לא תתעברנה, יפסיקו לנסות להזריע אותן ולרוב הם ימשיכו בתנובת החלב שלהן עוד כשנה-שנתיים לערך. לאחר שהפרה איננה כלכלית לרפתן להחזיק אותה, מסיבות כגון ערך חלב נמוך מעלות אחזקה, צליעות מרובות וכדומה, היא נמכרת לשחיטה.

כדי שההזרעה תיקלט, יש לבצע אותה בזמן שבו נמצאת הפרה ביחום ("דורשת", בלשון הרפתנים). כדי לשלוט בזמני הייחום לעיתים הפרה מקבלת טיפול וטרינרי הורמונלי, שמטרתו לשנות את זמני הביוץ. באופן דומה, טיפולים הורמונליים משמשים גם לטיפול בפרות בהן מחזורי הביוץ לא סדירים.

ברפתות ישראליות מודרניות פרה חולבת חיה כחמש שנים בממוצע לפני השחיטה.[2]

חליבה

Disambig RTL.svg המונח "חליבה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו חליבה (פירושונים).
חלב פרה 3% שומן
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 88 ג'
קלוריות 58 קק"ל
חלבונים 2.9 ג'
פחמימות 4.9 ג'
פחמימות זמינות 4.9 ג'
שומן 3.0 ג'
שומן רווי 65%
שומן חד בלתי רווי 30%
שומן רב בלתי רווי 5%
כולסטרול 13 מ"ג
ויטמינים
 ‑ ויטמין A 30 מק"ג
 ‑ ויטמין B1 0.04 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.15 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 0.9 מ"ג
 ‑ ויטמין C 1 מ"ג
ברזל 0.1 מ"ג
סידן 100 מ"ג
אשלגן 145 מ"ג
נתרן 50 מ"ג
מקור: [דרוש מקור]

חליבה היא פעולה שעושה אדם לצורך הפקת חלב מנקבות יונקים (לרוב פרות), לצורך שימושיו. החליבה, הן הידנית והן המכנית, מדמה את פעולת היניקה של הצאצא מהאם.

חליבה ידנית

חליבת ממוכנת במחלוב מסוג קרוסלה

מאז החל האדם להשתמש בחיות מניקות לצורך הפקת חלב ועד המהפכה התעשייתית, היה החלב מוצא מהפרה בדרך של חליבה ידנית. החליבה הידנית מבוצעת על ידי סחיטה, כשבכל פעם נדרשות שתי פעולות לצורך קבלת החלב: פעולה ראשונית, היא עיסוי העטין, ומטרתה לגרום לחלב לזרום מן העטין אל בריכת החלב שבפטמה, ופעולת הסחיטה, שמטרתה לסחוט את תכולת החלב שבפטמה (15–60 סמ"ק בכל פעם) אל מיכל חלב. לאחר שהחליבה נכנסת לקצב, אין צורך לעסות את העטין כל פעם, ותנועת היד של החולב לאחר הסחיטה מספיקה לצורך זה. קיימות שתי טכניקות של חליבה:

  • לחיצת חלקה העליון של הפטמה (החלק המחבר אותה אל גוף העטין) כדי למנוע חזרת חלב לעטין, ואז לחיצה בשלוש האצבעות הנוספות על גוף הפטמה שגורמת ליציאת החלב ואיסופו בדלי. לאחר מכן מרפה החולב את אצבעותיו ומרים את ידו כלפי העטין כדי לעורר זרימת חלב חדש את הפטמה, וחוזר חלילה.
  • לחיצת חלקה העליון של הפטמה כמו בשיטה הראשונה, ואז החלקת באגודל והאצבע למטה לאורך הפטמה וסחיטת החלב באופן זה. גם כאן סיום הפעולה דומה.

בדרך כלל חולב את הפרה אדם אחד, ולכן בחליבה ידנית חולבים באותו זמן רק זוג עטינים אחד (מארבעת העטינים) ויש לחזור על החליבה בזוג העטינים השני. ברוב המקרים חליבה הידנית מתבצעת פעמים מעטות ביממה (לכל היותר שלוש), ובכמויות גדולות של חלב בכל פעם.

חליבה מכנית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חליבה מכנית

ב-1836 הומצא מכשיר החליבה הראשון. מכשיר זה היה מורכב מארבעה קטטרים, המוחדרים לפי-הפטמות, שחוברו בצינור גומי למכל חלב. מכונות אלו, כמו מכונות שהתבססו על הפעלת לחץ מכני על פטמת הפרה או שאיבה בוואקום, לא תמיד היו יעילות, ואף גרמו לפגיעה בפטמת הפרה וברקמת העטין. כיום, מקובלת חליבה באמצעות משאבת ואקום, המתחברת לעטיני הפרה באמצעות גביעים קשיחים המרופדים בשרוול גומי. מכונת החליבה בנויה מארבעה גביעים, וכך נחלבים כל ארבעת העטינים באותו הזמן, שלא כמו בחליבה ידנית. גביע החליבה המכנית נצמד לפטמה באמצעות ואקום. שרוול הגומי בחלקו הפנימי של הגביע מכיל אבוב הפועם (כלומר מתנפח ומתכווץ) בערך אחת לשנייה, ובאופן זה מעודד את זרימת החלב מן הפטמה דרך צינור בתחתית הגביע למכל, ולחלופין זרימת חלב מגוף העטין אל הפטמה.

חליבה בשבת

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חליבה בשבת

חליבה היא פעולה האסורה בשבת, ובתלמוד נאמר כי בסיס האיסור הוא מכיוון שחליבה היא פעולה של פירוק.[3] איסור זה על חליבה בשבת עורר בעייתיות רבה ליהודים שהחזיקו פרות חולבות, שכן חליבה נחוצה לבריאות הפרה ולא ניתן לדלג על יום חליבה, ומדובר בצער בעלי חיים. במהלך ההיסטוריה נהוג היה להתיר חליבה בשבת באחת משתי דרכים: על ידי גוי של שבת, או על ידי "חליבה לאיבוד", כלומר - לא להשתמש בחלב אלא לשפוך אותו.[4] עד היום, ברפתות מודרניות משתמשים בפתרון של "חליבה לאיבוד" כדי לחלוב בשבת. יש מהדרין שאינם מקבלים את ההיתרים הללו. ניתן לרכוש "חלב מהדרין" יקר יותר לגביו מובטח שהחליבה נעשתה ביום חול או על ידי לא-יהודים בלבד.[5]

תפוקת החלב

החליבה הממוכנת, השימוש בברירה מלאכותית ומחזורי התחלובה התכופים סייעו בהגברת כמות החלב שניתן להפיק מפרה. בחלק ממדינות העולם, אם כי לא בישראל,[6] ניתנו לפרות הורמונים (בעיקר הורמון גדילה, שנכנס לשימוש באמצע שנות התשעים של המאה העשרים בארצות הברית) במטרה להגביר את תנובת החלב. מרגע פריצת הורמון הגדילה בעולם החיל משרד החקלאות בישראל איסור על שימוש בהורמונים, שתקף עד היום.

תפוקת החלב של פרה ברפת חלב מודרנית מגיעה לכ-30 ליטר בממוצע ליום, בהשוואה לכ-11 ליטר ליום בשנות ה-40 של המאה ה-20.

תפוקת החלב בישראל היא הגבוהה בעולם, כאשר כל פרה מפיקה כ-10.5 טון חלב מדי שנה,[7] 10% יותר מבארצות הברית ו-50% יותר מבגרמניה. בשנת 2020 עמדה התנובה הממוצעת של פרה בישראל על 11,924 ק"ג חלב לשנה (עלייה קלה של 0.6% לעומת 2019). זוהי עדיין תנובת החלב לפרה הגבוהה ביותר בעולם.[8]

פגיעות אפשריות בפרה

ייצור מוגבר של חלב עלול לגרור בעיות רפואיות, המסבות לפרה סבל אם לא מבוצעות פעולות מניעה ממשקיות ובריאותיות. פגיעות שכאלו עלולות להתבטא בנזקים לעטינים או למערכת השלד ובגרימת דלקות וכאבים לפרה. בנוסף, אם הצורך בסידן בעבור החלב בימים הראשונים שלאחר ההמלטה אינו מסופק על ידי הזנה נכונה, עלולה להיגרם קדחת חלב. לצורך מניעת בעיות בריאותיות נעשות פעולות רבות מצד המגדלים והחוקרים בענף החלב: טיפוח תורשתי של מבנה העטינים, הצמודים לגוף הפרה; מתן תזונה מאוזנת לפרה לפי צרכיה; ובעיקר שמירת תנאי סביבה ורווחה נאותים, שימנעו לחץ ותחלואה בעטינים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בקר לחלב בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עגלים המגודלים כ"עגל חלב" מגודלים כל חייהם בכלוב עד לשחיטתם
  2. ^ יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, חלק ב: המהפכה החקלאית, פרק 5: התרמית הגדולה בהיסטוריה - קורבנות המהפכה, עמ' 101. (כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011)
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ה עמוד א'.
  4. ^ אודות היתר זה ראו בשו"ת "ציץ אליעזר", חלק ב, סימן ג, פרק ה.
  5. ^ TheMarker "יהודים לא יחלבו בשבת - וקיבוץ הזורע יקבל עוד 200 אלף שקל בשנה"
  6. ^ ד"ר שמוליק פרידמן בקרת איכות ובטיחות החלב בישראל, אתר מועצת החלב, סעיף 7
  7. ^ ארץ זבת חלב: הפרות הישראליות מפיקות הכי הרבה חלב בעולם, באתר זה שלנו- גאווה ישראלית, ‏יום שני, 24 ביולי 2017(הקישור אינו פעיל, 30.05.2018)
  8. ^ הודעה לתקשורת, "ארץ זבת חלב ודבש": החלב והדבש בישראל - לרגל חג השבועות, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ‏13.5.2021
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0