פטמה
פטמה (או פיטם) היא בליטה המשמשת כפתח של בלוטות חלב (שדיים) אצל פרימטים, דרכה עובר חלב האם ליונק.
מינוח
מקור המילה פטמה במשנה, שבה מזוהה הפטמה כחלק שיוצא מהפרי ובולט בראשו או בתחתיתו אך אינו מהווה חלק מגוף הפרי.
מהתפקיד הביולוגי של הפטמה ביונקים לשם האכלה, הושאל המונח גם לתיאור פיטום מלאכותי כגון פיטום כפוי, הלעטה במזון רב כדי לגרום להשמנה. בארמית פירוש המונח פיטום הוא בישום, ונעשה בו שימוש בהלכות פיטום הקטורת.
ביולוגיה
בגוף האדם
בעומק של כל שד נשי קיימות בלוטות המייצרות חלב אם. החלב עובר דרך תעלות המגיחות אל פני השטח בצורת תפיחה בשרית המכונה פטמה. הבלוטות המוטבעות ברקמת שומן, נוצרות בגיל ההתבגרות על ידי השפעה הורמונלית מעור בלוטת החלב, ומצטמקות מעט לאחר גיל המעבר.
הפטמות מתפתחות בשלב מוקדם מאד ברחם, וקיימות גם אצל גברים. עד לשבוע השישי, העובר שברחם הוא דו מיני, ובהמשך ממיינים כרומוזומי הזוויג את איברי הגוף לנקביים וזכריים. אצל שני המינים, הפטמות עשירות בכלי דם ועצבים, ונוצרות עם צינורות חלב. במהלך החיים הפטמות אצל האישה הופכות תפקודיות, בעוד אצל הגבר מתנוונת היכולת לייצר חלב, אם כי הפטמות נותרות גם אצלו אזור רגיש לגירוי. עם זאת, ישנן עדויות על מקרים פרטניים של גברים המסוגלים להניק. בשנת 1799, דיווח החוקר אלכסנדר פון הומבולדט על חקלאי מוונצואלה שהניק את בנו במשך מספר חודשים, לאחר מות אשתו. כיום, ניתן להפעיל יכולת זו מלאכותית, באמצעות תוסף הורמון.
רוב בני האדם נולדים עם זוג פטמות, הממוקמות בסמוך למרכז של כל שד, ומוקפות בעור רגיש ובעל פיגמנטציה המכונה עטרה או "הילה" (בלועזית: Areola). בעטרה מספר רב של בלוטות ריח[דרושה הבהרה] המגיבות בצורה חזקה מאד לגירוי של מגע או קור, ולכן נחשבת לאזור רגיש לגירוי. הרגישות החזקה של הפטמה נועדה בעיקר לאיתור קל יותר של הפטמה על ידי התינוק בזמן ההנקה, משום שהיא נזקפת בתגובה למציצה. תגובה זו דומה לתגובת זקיפות זקיקי השיער, ונוצרת מאותו רפלקס שגורם לעור ברווז.
פטמה זקופה עשויה להיות תגובה לגירוי של קור או מגע, הן של גברים והן של נשים. אולם היא יכולה להיווצר גם מעוררות, בשני המינים, ובזמן הנקת תינוק. בשני המקרים, הזקפה נגרמת על ידי שחרור של ההורמון אוקסיטוצין, האחראי להפרשת החלב מבלוטות החלב אל צינורות החלב. כאשר רמתו בדם עולה, ניתז החלב בעוצמה אל צינורות החלב ואצל המניקה נוצרת הרגשת דגדוג ועקצוץ בעומק השד והחלב משתחרר מהשד.
כבר במהלך ההריון גדלות על פני הפטמה הנשית גבשושיות המפרישות חומר סיכה כדי להגן על הפטמה מפצעים וסדקים בעקבות ההנקה. במחקר שפורסם בשנת 2011 טענו חוקרים כי לגבשושיות תפקיד שונה: הן מכילות בלוטות ריח המעודדות תינוקות שלא ינקו להפעיל את רפלקס המציצה ביתר יעילות.[1] במהלך חודשי ההיריון הראשונים מקבלות הפטמות גוון כהה.
בעלי חיים
בקרב חלק מבעלי החיים, כגון פרות, הפטמה היא בליטה הממוקמת בקצה העטין. תעלות החלב מפרישות את החומר אל מאגר נוזלים ומשם הן מופרשות החוצה דרך פתח יחיד בפטמה. לחיות כיס ושלייניים יש בדרך כלל מספר זוגי של פטמות הממוקמות על שני צידי הגוף, החל משתי פטמות עד אך הן יכולות גם להגיע ל-19. אצל רוב השלייניים יש פטמות גם לזכרים וגם לנקבות. חריגים בולטים הם עכברים וסוסים להם יש פטמות ובלוטות חלב רק בנקבה.[2]
בעולם הצומח
בעולם הצומח ה"פטמה" (או "פיטם") מתארת בליטה קטנה בחלקו העליון או התחתון של הפרי. פיטם האתרוג ממוקמת בקצה המורחב של עמוד העלי, שהוא האבר הנקבי של פרח הפרי.[3] בניגוד לשאר פירות, באתרוג נותרת הפטמה בראש הפרי גם לאחר הבשלת הפרי, ובזנים מיוחדים (בעיקר באתרוגים המורכבים) גם בולטת עליו במיוחד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רוני שגב זכריה, פטמה מגרה: בלוטות ריח בפטמה מעודדות יניקה, באתר מאקו, 9 באוקטובר 2011
- ^ American Fancy Rat and Mouse Association - Culling
- ^ הפיטם של האתרוג
| סממנים חיצוניים בגוף האדם | ||
|---|---|---|
| ראש וצוואר | קרקפת • פנים • מצח • תחום הרקה • עין • אוזן • תנוך • לחי • אף • פה • שפתיים • לשון • שיניים • סנטר • גרגרת • עורף |  |
| גו | בית החזה • בית השחי • בטן • טבור • אגן • מותן • גב • פי הטבעת | |
| יד | כתף • זרוע • מרפק • אמה • שורש כף היד • כף יד • אצבעות (אגודל, אצבע מורה, אמה, קמיצה, זרת) • ציפורניים | |
| רגל | עכוז • ירך • ברך • שוק • קרסול • כף רגל • סוליה (עקב, קשת, כרית) • אצבעות כף הרגל (בוהן) | |
| עור | שיער • שיער פנים • ריסים • גבות | |
| פורטל גוף האדם | ||
