ברוס קשדן
| לידה | 1946 (גיל: 78 בערך) |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית ישראל |
| תאריך עלייה | 1966 |
| השכלה | תואר ברפואה מאוניברסיטת ניו יורק |
| תקופת הפעילות | 1966–הווה (כ־58 שנים) |
| מקצוע | דיפלומט |
| תפקיד | שליח משרד החוץ הישראלי |
ברוס קשדן (באנגלית: Bruce Kashdan; נולד ב-1946) הוא דיפלומט אמריקאי-ישראלי.
במשך רוב שנות פעילותו, שמו ותמונתו של קשדן היו אסורים בפרסום על ידי הצנזורה הצבאית, אך אלו הותרו לאחר כינון הסכמי אברהם ב-2020.
ביוגרפיה
ברוס קשדן נולד ב-1946 למשפחה יהודית-אמריקאית במדינת ניו יורק. כשהיה בן 20, ולמד רפואה באוניברסיטת ניו יורק, התנדב במקביל ללימודיו בפעילויות עבור הקהילה המקומית, וסייע לחקלאים מקומיים במחאה נגד רשתות השיווק כשהוביל את המאבק בעיצוב דעת הקהל דרך התקשורת. יועציו של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון התרשמו מפעילותו של קשדן, ובהזמנתם הוא החל לעבוד בבית הלבן בהקמת תנועה שורשית התנדבותית לאומית.[1] השמועה על היזם החברתי היהודי הצעיר הגיעה במהרה אל שגרירות ישראל בוושינגטון, ושמעון אמיר, ראש המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי, גייס את קשדן לעבודה במשרד החוץ הישראלי.[2]
קשדן עלה לישראל ב-1966, ונשלח ללימודי עברית באולפן בקיבוץ גבעת חיים איחוד. לאחר הלימודים יצא לסיבוב עבודה קצר באפריקה, באסיה ובאמריקה הלטינית, שלאחריו קיבל קביעות. עם מינויו של דוד קמחי למנכ"ל משרד החוץ הישראלי, החל קשדן לעבוד במשרדו. ב-1982, כאשר כוחות צה"ל פלשו ללבנון במבצע שלום הגליל, הקים קשדן את הנציגות הישראלית בעיר הבירה הלבנונית ביירות ועמד בראשה. לאחר כשנתיים, נאלץ לעזוב, בעקבות פרס שהציבו ארגוני הטרור על ראשו.[2] אז, הוא ניהל משא ומתן ממושך עם ממשלת אירלנד עד להקמת השגרירות הישראלית ב-1993.[3]
בועידת מדריד בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני שנערכה ב-1991, החל קשדן ליצור קשרים עם אנשי עסקים, עם עובדי ציבור ועם דיפלומטים במפרץ הפרסי, ומונה לאיש הקשר של מדינת ישראל למדינות המפרץ. קשדן ניהל בחלוף השנים קשרים ענפים עם ארצות ערב, ובעיקר עם איחוד האמירויות הערביות. הוא יצר גם קשר אישי עם בני בית נהיאן.[4][5][6] בסוף 2005 הציע קשדן לממשלת איחוד האמירויות להקים נציגות דיפלומטית חשאית של מדינת ישראל – ונענה בחיוב. ב-2006 נרשמה באמירות דובאי חברה בשם "המרכז לפיתוח וסחר בינלאומי", שהייתה למעשה הנציגות הדיפלומטית החשאית הישראלית.[7] פעילות הנציגות של קשדן תרמה באופן משמעותי לפיתוח יחסי איחוד האמירויות הערביות–ישראל, והיא זו שהניחה את היסודות לבניית היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין המדינות בהמשך.[8][9] ב-2009 סייע קשדן בהקמתה של נציגות דומה בבחריין.[10] תקרית חריגה ביחסים בין ישראל לאמירויות נרשמה לאחר הריגתו של מחמוד אל-מבחוח על ידי "המוסד" ב-2010, כאשר האמירתים ראו בכך הפרה בוטה של ריבונותם, ובתגובה גירש שר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד, את קשדן מהאמירויות באופן אישי.[11] רק בסוף 2017 השלטון האמירתי אישר לקשדן לשוב אל המדינה.[12]
בטקס החתימה על הסכמי אברהם בכלל והסכם איחוד האמירויות הערביות–ישראל בפרט בבית הלבן בספטמבר 2020, סירב ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להזמין את קשדן לאירוע, והוא הגיע לאירוע כאורח של הממשלה האמירתית.[13][14] באירוע שערך בדצמבר של אותה השנה שר החוץ גבי אשכנזי בהוקרה לשליחי משרד החוץ, עמד קשדן בראש מקבלי תעודות ההוקרה.[15] לביקורו של שר החוץ וראש ממשלת ישראל החלופי יאיר לפיד באמירויות ביוני 2021, הוזמן קשדן כאורח הכבוד.[13]
לקריאה נוספת
- ברק רביד, "השלום של טראמפ – הסכמי אברהם והמהפך במזרח התיכון", הוצאת משכל, 2021
קישורים חיצוניים
סמדר פרי, בונים יחסים, באתר "ידיעות אחרונות", 9 בינואר 2021- יוסי מלמן, ההסכם עם האמירויות נולד בבית הלבן ונתניהו יתקשה לחמוק מתנאיו, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2020
הערות שוליים
- ^ השלום של טראמפ, עמ' 116
- ^ 2.0 2.1 השלום של טראמפ, עמ' 117
- ^ Rory Miller, Why the Irish Support Palestine, Foreign Policy, 23 ביולי 2010
- ^ השלום של טראמפ, עמ' 118–121
- ^ סמדר פרי, מעשה בחמש מדינות מוסלמיות שעומדות בתור, ynet, 27 באוקטובר 2020
- ^ אמיר אורן, נתניהו ניסה לשווק כישלון כניצחון, אך נכנע לחוקי המזה"ת וקבר את הסיפוח, וואלה!, 16 באוגוסט 2020
- ^ השלום של טראמפ, עמ' 122
- ^ השלום של טראמפ, עמ' 123–125
- ^ סמדר פרי, בונים יחסים, באתר "ידיעות אחרונות", 9 בינואר 2021
- ^ השלום של טראמפ, עמ' 251
- ^ השלום של טראמפ, עמ' 127
- ^ השלום של טראמפ, עמ' 187
- ^ 13.0 13.1 השלום של טראמפ, עמ' 125
- ^ אביב בושינסקי, ממסיבת הטבע שעל מדשאות הבית הלבן - לקרקע המציאות, N12, 19 בספטמבר 2020
- ^ ברק רביד, טקס הוקרה ראשון אי פעם, Twitter, 11 בדצמבר 2020
