גבעת חיים איחוד

גבעת חיים איחוד

מדינה
מחוז	המרכז
מועצה אזורית	עמק חפר
גובה ממוצע	‎22 מטר
תאריך ייסוד	1952
תנועה מיישבת	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022
- אוכלוסייה	1,198 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎-0.7% בשנה
(למפת נתניה מוגדלת)   גבעת חיים איחוד (למפת נתניה רגילה)   גבעת חיים איחוד (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום גבעת חיים איחוד (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום גבעת חיים איחוד 32°23′58″N 34°55′56″E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019	7 מתוך 10
http://www.ghi.org.il

גִּבְעַת חַיִים (אִחוּד) הוא קיבוץ בעמק חפר ליד חדרה. הקיבוץ נושא את שמו של חיים ארלוזורוב, המזכיר המדיני של הסוכנות היהודית, שנרצח בשנת 1933 בחוף ימה של תל אביב. קיבוץ גבעת חיים איחוד נמצא צפונית לקיבוץ גבעת חיים מאוחד.

היסטוריה

הקיבוץ הוקם בשנת 1952 בעקבות הפילוג שחל בתנועת הקיבוץ המאוחד בשנים 1951–1952. הקיבוץ הוותיק, גבעת חיים, נותר בידי הקיבוץ המאוחד ונקרא גבעת חיים מאוחד והקיבוץ החדש נקרא גבעת חיים איחוד. הגרעין המייסד של הקיבוץ הורכב מחברים שפרשו מהקיבוץ הוותיק (חברי מפא"י והבלתי מפלגתיים) וחברי מפא"י מקיבוץ כפר סאלד. אליהם נוספו משפחות בודדות מהקיבוצים יגור, גליל ים ומעוז חיים. מייסדי הקיבוץ היו רובם חניכי תנועות נוער ציוניות, בעיקר ממרכז אירופה, שעלו לארץ בשנות ה-30 של המאה ה-20. אליהם נוספו במשך השנים עולים חדשים, ניצולי שואה, בוגרי חברות נוער, נקלטים 'מן העיר אל הכפר' ועוד.

חברי הקיבוץ החדש הקימו על הקרקע השוממה צריפים ומהר מאד גם בתי קרקע נמוכים, שתלו גינות, נטעו מטעים ושדות, והקימו ענפי שירות שונים כמו מכבסה, חדר אוכל, מחסן בגדים, מבני ציבור ועוד. המשק החקלאי התבסס על פרדס גדול, גידולי שדה, רפת, לול (שהפך יותר מאוחר להודייה), ומטעים. המפעל לעיבוד ירקות ופירות "גת גבעת חיים", הידוע במותג "פריגת", הוקם בקיבוץ עוד לפני פילוגו, ולאחר הפילוג המשיך להיות שייך לשני הקיבוצים בצורה משותפת. יותר מאוחר הוקם במקום מפעל נוסף בשם מג"ח. בקיבוץ הוקם בית ספר לחינוך מיוחד, שהיום נקרא על שם מייסדו בנימין שפריר - "שפרירים".

לפי האידאולוגיה הקיבוצית השיוויונית כל חבר קיבל את אותו סכום כסף (תקציב) והייתה קופה משותפת לכולם. ילדי הקיבוץ מיום הולדתם לנו בבתי הילדים. חינוך לעבודה היה ערך חינוכי חשוב. לשם כך הוקם משק הילדים (משק בית הספר) בו עבדו ילדים מכיתה ו' עד כיתה ט' בענפי חי ובענפי שדה.

בשנות החמישים נדרשו חברי הקיבוץ להחליט על אופן קבלת השילומים מגרמניה. בגבעת חיים איחוד החליטו שהחברים כולם מוסרים את הכספים לקופה הכללית, והם ישמשו בעיקר למטרות תרבות ורווחה. נושאי החברה והתרבות קיבלו דגש רב בחיי הקיבוץ, וכבר בתחילת דרכו הוקם אולם 'בית וינה' מכספי השילומים ומכספי תרומות של קהילת יהודי וינה שרצו להנציח את גורל הקהילה היהודית שנספתה בשואה, בקיבוץ שרבים מחבריו היו יוצאי הקהילה. בקיבוץ הוקם בשנת 1975 "בית טרזין" - מוסד מחקר ומוזיאון לזכרם של אלה שניספו בשואה בגטו טרזינשטט שבצ'כיה. חלק מהגרעין המייסד של בית טרזין הם חברי גבעת חיים איחוד ששמו להם למטרה לתת יד ושם לחברים ולבני המשפחה שלא שרדו.

ענפי ספורט שונים שיגשגו בקיבוץ ובחלקם, כמו בשחייה ובכדורמים, הגיעו להישגים מרשימים. גרשון שפע השחיין אף הגיע למשחקים האולימפיים. קבוצת כדור המים של הקיבוץ, הפועל גבעת חיים, הייתה אלופת המדינה במשך למעלה מ-20 שנה. סניף הפועל היה משותף לשני הקיבוצים.

בקיבוץ פעל במשך שנים חוג ציירים מקומי שערך תערוכות במועדון החבר. הצייר ידיד רובין היה בן גבעת חיים איחוד. ציוריו נותנים ביטוי לנוף הקיבוץ ולשדותיו.

הקיבוץ היום

בקיבוץ חברים ותושבים המוצאים את פרנסתם בעבודה בתחומי הקיבוץ ומחוצה לו. בשנים האחרונות השתנה המבנה החברתי-כלכלי של הקיבוץ לדגם של "קיבוץ משתנה" בו ישנה הפרדה לקהילה עסקית וקהילה חברתית. הקיבוץ מתנהל על ידי הנהלת קהילה אחת המשותפת לשתי הקהילות, שבראשה עומדים מנהל קהילה ויושב ראש הנהלת הקהילה. במקביל להנהלת הקהילה קיימת מועצה חברתית-כלכלית בת 35 חברים הנבחרת מכלל חברי הקיבוץ. יושב ראש המועצה הוא אחד מבעלי התפקידים העיקריים שנבחרים על ידי כלל החברים יחד עם מנהל הקהילה ויו"ר הקהילה.

הקיבוץ מקיים מערכת חינוך מינקות (פעוטונים וגנים) ועד סיום גיל בית הספר (חינוך בלתי פורמלי), המיועדת לכל ילדי היישוב, וקולטת גם ילדים מהסביבה. ילדי הקיבוץ לומדים בבתי ספר אזורים: יסודי- "משג"ב" בקיבוץ עצמו, חטיבת בינים ותיכון "מעיין-שחר" בעין החורש. כמו כן פועל בקיבוץ בית ספר למבוגרים "חברותא" בשיתוף המועצה האזורית עמק חפר.

מערכת הבריאות המקומית מלווה את תושבי הקיבוץ מרגע לידתם ועד יומם האחרון על ידי צוות בריאות וסיעוד הנעזר במרפאה מקומית, וישנו גם בית סיעודי-נווה נועם, ומרכז תעסוקה לקשישים המכונה סביום.

בשנים האחרונות עבר הקיבוץ שינויים גדולים והפרטה מוחלטת של כל המערכות. מוסדות הציבור המסורתיים כגון חדר אוכל, ומחסן הבגדים, ממשיכים לפעול במסגרת מצומצמת יותר וכל חבר יכול לבחור אם להשתמש בהם אם לאו. החבר חייב לדאוג לפרנסתו בהכנסות ובהוצאות. מערכת מיסוי פנימית ממנת את פעילות המוסדות המינהליים ומתן עזרה לאותם חברים שנמצאים זכאים לכך על פי החלטות הקיבוץ. בנוסף לכך קיימת קופה לעזרה הדדית הממומנת על ידי מס מיוחד המוטל על כל חבר וחבר.

בנים רבים מבקשים לחזור לקיבוץ, ולהקים בו את ביתם במסגרת קהילתית קיבוצית חדשה. בקיבוץ נבנות שכונות חדשות לקבלת בנים ונכדים של מייסדי הקיבוץ.

מבנים בקיבוץ

בקיבוץ מספר מבנים בעלי חשיבות אדריכלית והיסטורית. בתחילת הדרך הוקמו במרכז הקיבוץ מבני משק, חברה ותרבות ששימשו בצורה פעילה מאד את החברים. חלק מהמבנים פועלים עד היום, אם כי לא באותה מתכונת ששימשו בעבר.

מגדל מים

המגדל נבנה בין השנים 1954-1952 והוא ממוקם בנקודה הגבוהה ביותר בקיבוץ. מהר מאד הפך מגדל המים לסמל הקיבוץ. קומת הקרקע והקומה העליונה שימשו כמאגר מים, והקומה האמצעית עברה גלגולים רבים, ושימשה בין השאר כמשכן לספריית החברים. כיום הבריכה התחתונה משמשת עדיין כמאגר מים, ובקומה האמצעית פועל סטודיו לצילום. הבריכה העליונה ריקה.

מועדון חברים

מועדון החברים

המועדון שנחנך בשנת 1956 שוכן על גבעה נישאת במרכז הקיבוץ (בשיפולי הגבעה שעליה מתנוסס מגדל המים). המבנה תוכנן על ידי האדריכל אלכס קסטן, ובראשית דרכו הוא היה חדר התרבות של הקיבוץ. בו התקיימו הרצאות, קונצרטים קאמריים, ובעיקר חוגים וישיבות. ב-1959 הוסב שמו מ'בית התרבות' ל'מועדון חברים' ושימש גם למפגשי רעים על כוס קפה. ב-1999 עבר מתיחת פנים מודרנית.

בית וינה

מול המועדון עומד 'בית וינה' וביניהם רחבה מרוצפת המשמשת גם להתכנסויות בערבי קיץ. את המבנה הפתוח מכל צדדיו תכננו האדריכלים יצחק ישר ודן איתן (שתכננו גם את מוזיאון תל אביב לאמנות). החנוכה הרשמית של המבנה הגדול נערכה בשנת 1966. האולם שימש במשך השנים לקונצרטים, מופעים, אירועים, הקרנת סרטים ומסיבות.

בית טרזין

בית טרזין

באותו קומפלקס ממוקם בית טרזין שהמבנה המרכזי שלו, בעל 12 הצלעות הוא שיחזור של עיר המבצר טרזין. ריצפת המבנה מעוטרת בפסיפס המתאר את תוכנית העיר שהפכה לגטו.

חדר אוכל

חדר אוכל

חדר האוכל עבר מספר גילגולים. המבנה הראשון היה צריף שוודי ענקי. בשנת 1978 נחנך חדר האוכל החדש שעומד באותו מקום. עם המבנה החדש גם שונתה שיטת הגשת האוכל מהגשה לשולחן להגשה עצמית. במשך שנים רבות הוגש בחדר האוכל מזון מן המטבח המקומי לארוחות בוקר, צהריים וערב. עם השנים ועם ההפרטה בוטלו ארוחות הבוקר והערב וכעת ארוחות הצהריים מוגשות בתשלום. חדר האוכל היווה מרכז חברתי לאורך שנים רבות ובתקופה אחרונה התעוררו סימני שאלה לגבי מקומו בקיבוץ והמשך דרכו.

מזכירות

פריחה מול המזכירות

במקור היה גם הוא מבנה צריף, ובשנת 1982 נבנה מבנה הקבע שבו שוכנים עד היום משרדי המזכירות וההנהלה וגם ארכיון הקיבוץ.

הנצחה

בקיבוץ שני אתרי הנצחה:

• אנדרטה לזכר קרובי המשפחה של חברי הקיבוץ, שניספו בשואה. האנדרטה הנמצאת במתחם בית העלמין, ותוכננה על ידי האדריכל אלישע וולודסקי מרמת דוד.
• אתר הנצחה לזכר חללי מערכות ישראל מבני הקיבוץ. האתר נמצא מתחת לבית העם - בית וינה, ויש בו בריכה קטנה שבצידה אבנים גדולות שעליהן חקוקים שמות הנופלים. בחומה שמסביב לפינת ההנצחה חקוק קטע משירו של נתן אלתרמן ה"אם השלישית".

לקריאה נוספת

• מוטי זעירא, צרור חיים, הוצאת כרמל, 2013.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גבעת חיים איחוד בוויקישיתוף

• אודות הקיבוץ
• בלוג ארכיון הקיבוץ.
• על בניין בית העם בקיבוץ (סקירה אדריכלית והיסטורית) באתר 'חלון אחורי', 6/2010.
• בית חלומותי קטע מסרט אודות פרויקט הקמת שכונה לבני משק בגבעת חיים איחוד
• לגעת בחיות ספארי ילדים משולב עם טיול בעגלה ברחבי הקיבוץ.
• בריכת גבעת חיים איחוד.
• בית טרזין.
• אמנות המכונה של גלעד רפאלי.
• אודות פריגת פריגת.
• מחסן תלבושות.
• פינה חמה
• תמונות מהקיבוץ