ג'ון ווד (מושל אילינוי)
 | |||||||
| ג'ון ווד | |||||||
| לידה | סמפרוניוס, מדינת ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | קווינסי, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות וודלנד, קווינסי, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ון ווד (באנגלית: John Wood; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי ה-12 ממרץ 1860 ועד ינואר 1861. לפני כן, החל מינואר 1857, הוא כיהן כסגן מושל המדינה ה-13. ווד היה המייסד והמתיישב הראשון של העיר קווינסי שבאילינוי.
ראשית חייו
ג'ון ווד נולד בעיירה סמפרוניוס שבמדינת ניו יורק, בשטח שכיום שוכנת עליו העיירה מורביה. הוא היה ילדם השני של דר' דניאל וקתרין קראוס ווד. אמו של ווד נטשה את המשפחה כאשר הוא היה בן חמש ועברה לפאלטין, ניו יורק. ווד נשלח לחיות עם דודנו הגדול, גיימס, ועם רעייתו מרי ארמסטרונג ווד, בפלורידה, ניו יורק.
ב-1818 עזב ווד את ביתו שבמדינת ניו יורק. בתחילה הוא תכנן לעסוק בחוואות בצפון אלבמה.[1] בסופו של דבר, במהלך חורף 1818–1819, כאשר היה בסינסינטי, הוא השיג שני ספרים שפורסמו באותה שנה בעיר על ידי אדמונד דאנה. כתושב ומודד באזור הצבאי של אילינוי, שטח שהוקצה בנפרד על ידי הקונגרס לצורכי מענקים לוותיקי מלחמת 1812, יצר דאנה את הפיתוי לווד לשנות את יעדו. ספריו של דאנה שיבחו את היתרונות המשמעותיים של שטח הצוק הצופה על נהר המיסיסיפי בנקודה המערבית ביותר של אילינוי.[2][3] ווד עבר מערבה לשטח שליד העיירה אטלס, שבמחוז פייק, אילינוי. הוא תפס קרקע שלא הייתה בבעלותו והיה לחוואי. כאן הכיר ווד את סוחר הקרקעות פיטר פלין, שממנו הוא רכש קרקעות בשטח של 160 אקרים (650 דונם) ברחבי האזור הצבאי ששטחו היה 14,000 קמ"ר. ווד עבר לקרקע שאותה רכש, וב-1822, יחד עם ג'רמיה רוז, הוא בנה בקתה קטנה על הגדה המזרחית של המיסיסיפי, במקום בו שוכנת כיום העיר קווינסי. רוז, רעייתו, וילדתם בת החמש חיו עם ווד בבקתה עד 1826, כאשר ווד נשא לאישה את אן מ. סריטר מסיילם, ניו יורק, בתו של השופט ג'ושוע סטריטר.
סוחר קרקעות
מתוך כוונה לעסוק בסחר קרקעות באזור הצבאי, הגיע ווד למשרד הקרקעות הפדרלי באדוארדסוויל, אילינוי, שם הוא נפגש עם וילארד קייס, יליד ורמונט. קייס עסק בהוראת ילדי האינדיאנים בפראיירי דו צ'ין, ויסקונסין, במשך שנתיים ונחל אכזבה מעיסוקו ומהכסף המועט שצבר בעבודתו. כאשר נודע לו שווד החזיק באותו רעיון כמו שלו לעסוק בסחר קרקעות, הוא חבר אליו בשותפות בלתי רשמית. השניים נסעו לאתר שעל גדת המיסיסיפי שמלכתחילה משך את ווד מערבה. היה זה צוק של אבן גיר, שהתנשא לגובה של 300 מטרים מעל הנהר, ובו ייסדו השניים את העיר קווינסי.
במשרד הקרקעות פגש ווד גם את אדוארד קולס, שהיה מושל אילינוי השני. כמי שמונה על ידי הנשיא ג'יימס מונרו כרשם הקרקעות הפדרלי, שיחרר קולס את 11 עבדיו כאשר היה בדרכו לאילינוי למלא את תפקידו. כמושל גייס קולס את ווד לסייע לו להיאבק ברצונם של חברי בית המחוקקים של אילינוי בשנים 1822–1824, שנשלט על ידי מהגרים ממדינות הדרום, לבצע תיקון בחוקת אילינוי שיהפוך אותה למדינת עבדות. משאל עם שנערך באוגוסט 1824 למטרה זו כשל לאחר ש-57 אחוזים מהמצביעים הצביעו נגדו. במחוז פייק בו התגורר ווד, ובו הוא נאבק נגד ההצעה, היא הופלה לאחר ש-90 אחוזים הצביעו נגדה.[4] ווד החשיב את פועלו להשארתה של אילינוי כמדינת חירות כאחד מההישגים הגדולים ביותר בחייו.
בספטמבר 1824 עתר ווד בפני האספה הכללית של אילינוי להקים את מחוז אדמס, ובינואר 1825 עבר החוק המתאים. באפריל אותה שנה הפכה קווינסי למקום מושב המחוז.
ווד המשיך לרכוש קרקעות באזור הצבאי ומכר אותן ברווח למתיישבים חדשים שהגיעו לאילינוי. כאשר גדלה משפחתו, החל ווד ב-1835 לבנות מעון של 14 חדרים בסגנון התחייה היוונית, בסמוך לביקתה בת שני הקומות שלו. ביחרתו בסגנון בנייה זה היה תכליתי. על רקע זיכרון המהפכה האמריקאית שהחל להתפוגג אז, ומלחמת 1812 שני עשורים קודם לכן, ראה ווד את תבוסתה של האימפריה העות'מאנית על ידי יוון, ערש הדמוקרטיה בעת העתיקה, כלידתה מחדש של החירות. ביתו של ווד היה בין המבנים הראשונים שנבנו בסגנון התחייה היוונית באילינוי.[5] ווד עצמו יצר את ארבעת העמודים הגדולים שבחזית הבית מעצים שהוא בחר באמצעות מחרטה שהונעה על ידי סוסים. הוא בנה את הבית במקום בו כיום מצטלבים רחוב 12 ורחוב סטייט שבקווינסי. את העובדים לבניית הבית הוא הביא מסנט לואיס ומניו אורלינס, שם הוא חיפש אנשים שהגיעו מגרמניה שהיו מיומנים במקצועות הבנייה. כמי ששלט בשפה הגרמנית, הבטיח ווד לאנשים מגרשים בחלק הדרומי של השטחים שבבעלותו שעליהם הם יוכלו לבנות את בתיהם אם הם יסייעו לו לבנות את ביתו. כיום המקום הוא אזור המורשת הגרמנית של קווינסי.[6] ב-2007 כללה אגודת האדריכלים העצמאיים את מעונו של ווד ברשימת 150 המבנים החשובים ביותר באילינוי. המעון הגדול נמצא כיום בבעלות האגודה ההיסטורית של קווינסי ומחוז אדמס.
קריירה פוליטית
ווד נבחר לשבע תקופות כהונה של שנה אחד כראש עיריית קווינסי בשנים 1844–1848, 1852–1853 ו-1856, וב-1850 הוא כיהן כחבר הסנאט של אילינוי. כמי שבתחילת דרכו הפוליטית היה איש המפלגה הוויגית, היה ווד לחבר המפלגה הרפובליקנית כאשר זו הוקמה, וב-1856 הוא נבחר כסגן מושל אילינוי הרפובליקני הראשון. ב-18 במרץ 1860, כאשר הלך לעולמו מושל אילינוי, ויליאם הנרי ביסל, שלוש שנים לאחר תחילת כהונתו, ירש אותו ווד בתפקידו, והיה למושל אילינוי ה-12. האספה הכללית של המדינה, שהתכנסה זמן קצר לאחר מכן, נענתה לבקשתו של ווד והתירה לו להמשיך להתגורר בקווינסי כדי לנהל את בניית ביתו. חדר באגף הדרומי של הבית הורחב כדי לשמש כלשכה הרשמית של מושל אילינוי. בעת שמילא את תפקידו כמושל מקווינסי, התיר ווד לאברהם לינקולן להשתמש במעון המושל הרשמי בספרינגפילד במהלך מערכת הבחירות שלו בבחירות לנשיאות של 1860. ווד גם התיר לאלמנתו של המושל ביסל המנוח להמשיך להתגורר במעון המושל. ההישג הגדול ביותר של ווד בעשרת החודשים בהם הוא כיהן כמושל היה עבודתו לארגון מחדש של המיליציה של אילינוי, שהוזנחה מאז תום מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. בשל העובדה שהוא היה טרוד בעסקיו, דחה ווד את הצעת מפלגתו להתמודד בבחירות לכהונה נוספת.
מלחמת האזרחים
המושל ריצ'רד ייטס מינה את ווד כאחד מחמשת הנציגים לוועידת השלום הכושלת שהתקיימה בוושינגטון די. סי. בפברואר 1861. לאחר פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית באפריל אותה שנה, מונה ווד כקצין האפסנאות הראשי של אילינוי. ב-1863, בגיל 65, היה ווד מעורב באופן אישי אף יותר במלחמת האזרחים. הוא גייס אנשים להתנדבות של מאה ימים ברגימנט ה-137 של אילינוי. הרגימנט הוצב בדרום-מערב טנסי וווד קיבל את הפיקוד על שלושה רגימנטים נוספים. הרגימנט שלו השתתף בקרב ממפיס השני (אנ') ב-21 באוגוסט 1863 נגד אחד הרגימנטים של גנרל צבא הקונפדרציה נייתן בדפורד פורסט.
באותה שנה נפטרה רעייתו של ווד, ובהמשך הוא נשא לאישה את מרי אן הולמס.
שנותיו האחרונות
ב-1864 הושלמה בניית המעון המתומן של ווד והבית בסגנון התחייה היוונית הועבר לדניאל, בנו הבכור של ווד. המעון המתומן, שנבנה בעלות של 100,000 דולר, היה הבית היקר ביותר באילינוי באותה תקופה. שפל כלכלי שאירע ב-1875 עלה לווד בהונו, ובעליו חובו אילצו אותו למכור את נכסיו, כולל בית האבן, שנמכר תמורת 40,000 דולר. כשהוא במצב של פשיטת רגל, עבר ווד בחזרה לבית התחייה היוונית שאותו הוא בנה עשורים קודם לכן.
ג'ון ווד נפטר בביתו ב-4 ביוני 1880 בגיל 81. הוא נטמן בחלקת הקבורה של משפחתו בבית הקברות וודלנד בקווינסי, שהוקם על שטח של 45 אקרים שאותו הוא תרם לצורך זה לעיר ב-1846.[7]
על שמו של ווד נקרא הקולג' הקהילתי בקווינסי.[8] פסל בגודל טבעי של ווד מוצב בקפיטול המדינתי של אילינוי.[9]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- ג'ון ווד באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Asbury, Henry (1882). Reminiscences of Quincy, Illinois. Quincy, IL: D. Wilcox & Sons. p. 23.
- ^ Dana, Edmund (1819). A Description of the Bounty Lands in the State of Illinois. Cincinnati: Looker, Reynolds & Co., Printers. p. 25.
- ^ Dana, Edmund (1819). Geographical Sketches on the Western Country: Designed for Emigrants and Settlers. Cincinnati: Looker, Reynolds & Co., Printers. pp. 134–156.
- ^ Pease, Theodore Calvin, Ed. (1923). Illinois Election Returns, 1818-1848. Springfield, IL: Illinois State Historical Library. pp. 27–29.
- ^ "Seasonal Tours Spotlight John Wood Mansion". Historical Society of Quincy and Adams County. Archived from the original on January 3, 2014.
- ^ STEVE EIGHINGER, German roots run deep in Quincy's history, Herald-Whig, Jun 27, 2015.
- ^ eg Ankrom, Citizen Wood and his Woodland Cemetery, Historical Society of Quincy & Adams County, 28 Oct, 2012.
- ^ Welcome to John Wood Community College. Jwcc.edu.
- ^ Statue of onetime Illinois lieutenant governor, then governor, John Wood in the state capitol rotunda in Springfield - Library of Congress
