ג'יימס פארלי

ג'יימס פארלי
James Farley

ג'יימס פארלי
לידה	30 במאי 1888 גראסי פוינט, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	9 ביוני 1976 (בגיל 88) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם מלא	ג'יימס אלווישס פארלי
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות גייט אוף הייבן, בהאות'ורן, ניו יורק, ארצות הברית
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה־53 4 במרץ 1933 – 10 בספטמבר 1940 (7 שנים ו־27 שבועות) תחת נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט → וולטר פולגר בראון פרנק קורפורד ווקר ←
יושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית 2 ביולי 1932 – 17 באוגוסט 1940 (8 שנים ו־6 שבועות) → ג'ון רסקוב אדוארד פלין ←
יושב ראש המפלגה הדמוקרטית בניו יורק אוקטובר 1933 – יוני 1944 (כ־10 שנים) → מ. ויליאם בריי פול פיצפטריק ←
חבר האסיפה המדינתית של ניו יורק מטעם מחוז רוקלנד 1 בינואר 1923 – 31 בדצמבר 1923 (52 שבועות)

ג'יימס אלווישס פארלי (באנגלית: James Aloysius Farley;‏ 30 במאי 1888 – 9 ביוני 1976) היה פוליטיקאי אמריקאי, האירי-קתולי הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית שנחל הצלחה בפוליטיקה הארצית. הוא כיהן בו-זמנית כיושב ראש הוועדה של המפלגה הדמוקרטית במדינת ניו יורק, כיושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית וכמנהל הכללי של דואר ארצות הברית בשתי תקופות הנשיאות הראשונות של פרנקלין דלאנו רוזוולט. כאיש עסקים בעל מעמד מכובד וכחבר במסדר מלטה, זכה פארלי למעמד של "ממליך מלכים" פוליטי ובמידה רבה היה האחראי לבחירתו של רוזוולט כנשיא. פארלי היה מנהל מסע הבחירות למשרת מושל ניו יורק של אל סמית' ב-1922 ושל אלו של רוזוולט ב-1928 וב-1930 וכן של מסעות הבחירות של רוזוולט לנשיאות ב-1932 וב-1936. בשתי מערכות בחירות אלו חזה פארלי ניצחון סוחף וחולל מהפכה בשימוש בנתוני הסקרים.

פארלי היה אחראי ליצירת שיתוף הפעולה של קואליציית הניו דיל של הקתולים, איגודי העובדים, האפרו-אמריקאים, והחוואים. הוא היה איש מנגנון הפטרונות של הממשל שסייע לקדם את התוכניות החברתיות והתשתיתיות של הניו דיל. הוא שלט ברוב המינויים בדרג הביניים ובדרג הנמוך, תוך התייעצות עם הארגונים המדינתיים והמקומיים של המפלגה הדמוקרטית.

פארלי הצליח ליצור נורמליזציה ביחסי ארצות הברית עם הוותיקן ב-1933. הוא היה פקיד הממשל האמריקאי הבכיר הראשון שנסע לרומא והתקבל שם לראיון אצל האפיפיור פיוס האחד עשר. הוא גם סעד יחד עם הקרדינל פאצ'לי, לימים האפיפיור פיוס השנים עשר.

פארלי התנגד לשבירת המסורת שביצע רוזוולט, על פיה הנשיא לא כיהן ביותר משתי תקופות כהונה. על רקע זה התערערו יחסיו הקרובים עם הנשיא. ב-1942 הוא נחשב לבוס העליון של המפלגה הדמוקרטית במדינת ניו יורק. ב-1947 מינה הנשיא הארי טרומן את פארלי למשרה הבכירה של הנציב של ועדת הובר (Hoover Commission), או בשמה הרשמי "הוועדה לארגון הזרוע הביצועית של הממשלה".

פארלי היה פעיל במסגרת ההנהגה של חברת קוקה-קולה העולמית במשך יותר משלושים שנה והיה אחראי על התרחבותה העולמית של החברה כמעין סוכנות ממשלתית במהלך מלחמת העולם השנייה. מוצרי החברה שימשו כאמצעי להעלאת המוראל ואספקת אנרגיה לאנשי הכוחות הלוחמים. המוצרים נשלחו יחד עם מזון ותחמושת כ"פריט בעל חשיבות מלחמתית" וכך הורחב השוק העולמי של החברה על חשבון הממשלה. לאחר המלחמה, גם אז על חשבון הממשלה, הוקמו 59 מפעלים חדשים של החברה כדרך לשיקומה של אירופה.

ראשית חייו

ג'יימס פארלי נולד בכפריר גראסי פוינט שבמדינת ניו יורק למשפחה של חמישה בנים. סביו היו מהגרים אירים-קתולים. אביו, ג'יימס פארלי האב, היה מעורב בתעשיית ייצור לבנים, תחילה כפועל ולאחר מכן כשותף בשלושה סקונרים להובלת לבנים. אמו הייתה אלן לבית גולדריק.

לאחר מותו הפתאומי של אביו, סייע פארלי לאמו בהפעלת בר וחנות מכולת שהיא רכשה לפרנסת המשפחה. לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון, למד פארלי בקולג' העסקי פקארד בניו יורק, שם הוא למד הנהלת חשבונות ושאר מיומנויות עסקיות. לאחר סיום לימודיו שם הוא החל לעבוד בתאגיד הגבס של ארצות הברית (USG Corporation).

ראשית הקריירה הפוליטית

ב-1911 החל פארלי את פעילותו הפוליטית, כאשר הוא נבחר כפקיד העירייה של העיירה סטוני פוינט שבניו יורק. על אף הנטייה הרפובליקנית של העיירה, נבחר פארלי מחדש פעמיים. ב-1918 הוא נבחר כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית במחוז רוקלנד, ובתפקיד זה הוא עשה שימוש לחיזוק קשריו עם הבוס של טמאני הול, צארלס מרפי , ושכנע אותו שאל סמית' יהיה הבחירה הטובה ביותר למשרת מושל ניו יורק. ב-28 באפריל 1920 נשא פארלי לאישה את אליזבת א. פינגן. לזוג נולדו שתי בנות ובן אחד.

פארלי הצליח להבטיח את הצבעתם של הבוחרים באפסטייט ניו יורק מצפון לקו הברונקס עבור סמית', כאשר זה התמודד על משרת המושל באותה שנה. לפני שפארלי ארגן את המנגנון המפלגתי באזורים אלו, לא עלה בידם של הדמוקרטים לנצח שם. לאחר שסייע לסמית' להיבחר כמושל, הוא מונה כמפקח הנמל של עיריית ניו יורק. הוא היה הדמוקרט האחרון שהחזיק במשרה זו, שבהמשך הייתה במסגרת רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי.

ב-1922 התמודד פארלי על מושב באספה המדינתית של ניו יורק וניצח במחוז רוקלנד, שקודם לכן היה מעוז של הרפובליקנים. הוא כיהן באספה שהתכנסה ב-1923, אך בשנה שלאחר מכן הוא נוצח בעקבות הצבעתו נגד חוק היובש של מדינת ניו יורק.

לאחר מכן הוא מונה לוועדה האתלטית של מדינת ניו יורק, על פי הצעתו חבר הסנאט המדינתי, ג'ימי ווקר. הוא היה נציג לוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית של 1924, שם הוא התיידד עם רוזוולט, שנשא את נאום "הלוחם המאושר" המפורסם שלו בעד סמית'.

כיושב ראש הוועדה האתלטית נאבק פארלי למען זכויות האזרח של האפרו-אמריקאים. ב-1926 הוא איים להתפטר מתפקידו בוועדה אם אלוף האיגרוף ג'ק דמפסי לא יתמודד מול המתאגף האפרו-אמריקאי הארי וילס. פארלי מנע מדמפסי להתמודד מול ג'ין טאני ואיים באופן פומבי לבטל את הרישיון של טקס ריקרד לעריכת תחרויות במדיסון סקוור גארדן אם זה יתעלם מהנחיית הוועדה. עמידתו של פארלי לטובת זכויות השחורים הוכחה כנכס יקר ערך למפלגה הדמוקרטית לדורות הבאים, והיא זרעה את זרעי הבלוק השחור של הניו דיל.

באותה תקופה מיזג פארלי חמש חברות קטנות לאספקת חומרי בניין והקים את "תאגיד הבנאים הכללי" (General Builders Corporation) שהיה לחברת אספקת חומרי הבניין הגדולה ביותר בעיר ניו יורק. החברה של פארלי זכתה בחוזים פדרליים בתקופת ממשלו של הרברט הובר הרפובליקני לאספקת חומרי הבנייה לבניינים שכיום נחשבים לנקודות ציון חשובות בעיר, כמו מכלול הבניינים שמהווה כיום את בניין הדואר על שמו של פארלי ובניין אמפייר סטייט. עם מינויו לתפקידו החדש בממשלו של רוזוולט פרש פארלי מהחברה.

מנהל מסע הבחירות של רוזוולט

פארלי עם רוזוולט, 1931

לאחר מאמצי שכנוע של פארלי ושל לואיס האו, ביקש רוזוולט מפארלי לקבל את תמיכתו על ההתמודדות ב-1928 על משרת מושל ניו יורק. פארלי ניהל את מערכת הבחירות שבה זכה רוזוולט בניצחון דחוק. לאחר מכן הוא מונה כמזכיר הוועדה המדינתית של המפלגה הדמוקרטית וניהל גם את מסע הבחירות לבחירתו מחדש של רוזוולט כמושל ב-1930. הוא נבחר כיושב ראש הוועדה המדינתית של ניו יורק ובתפקיד זה הוא שימש עד 1944. פארלי סייע לגיוסו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט למחנהו של רוזוולט ועזר לרוזוולט לקבלת מועמדות המפלגה לנשיאות בבחירות 1932.

יכולתו של פארלי לקבץ סביבו קתולים, אנשי איגודי העובדים, ואת המנגנון המפלגתי של העיר, במקביל לשמירה על "הדרום המבוסס" (Solid South) בקואליציית הניו דיל, סייעו מאוד לרוזוולט. פארלי חזר על התהליך בבחירות של 1936, כאשר הוא חזה נכונה באילו מדינות רוזוולט ינצח ובאילו שתי מדינות הוא יפסיד. עם קבלת תוצאות הבחירות הכריז פארלי, "לאן שתלך מיין, תלך ורמונט" (שתי המדינות היחידות שהצביעו בעד מועמד הרפובליקנים אלף לנדון), כמשקל נגד לאמירה הידועה "לאן שתלך מיין, תלך האומה" (As Maine goes, so goes the nation). תחזית זו הקנתה לפארלי את המוניטין שלו בהיסטוריה של ארצות הברית כנביא פוליטי.

המנהל הכללי של הדואר

פארלי יושב על חבילות של דבר דואר אוויר, 1938

בהתאם למסורת הפוליטית, מינה רוזוולט עם היבחרו לנשיא את פארלי כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית, משרה שבאופן מסורתי ניתנה למנהל מערכת הבחירות של הנשיא הנבחר או תומך רב השפעה. בנוסף, נקט רוזוולט בצעד נוסף בלתי רגיל כאשר מינה את פארלי כיושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית במקביל למשרתו בקבינט. פארלי ספג ביקורת מתמדת מצד מתנגדיו של רוזוולט על כך שהתעקש להחזיק בשני התפקידים בו-זמנית.

פארלי עבד קשה כדי לדאוג שמחלקת הדואר תמשיך לפעול כשורה במהלך השפל הגדול. כישוריו המנהליים הפכו את המחלקה שהייתה אז בלתי רווחית לגוף המפיק רווחים. פארלי סייע מאוד לשינוי המהפכני בשירות דואר האוויר חוצה היבשת וארגן מחדש את מובילי דואר האוויר של המחלקה. הוא פעל בתיאום עם נשיא פאן אמריקן וורלד איירווייז ג'ואן טריפה, לוודא שדברי הדואר יחולקו בבטחה תוך חיסכון בעלויות. היה זה לאחר תקופה קצרה שנתיבי הדואר האוויריים הופעלו על ידי הצבא, ואחד מאנשיו נהרג בעת טיסה בתנאי מזג אוויר קשה. פארלי דאג לטיסה הראשונה של מטוס ה"צ'יינה קליפר" (China Clipper) הראשון.

פארלי זכור בקרב אספני הבולים בשל שני דברים. האחד, הוא סדרה של גיליונות זיכרון שהונפקו לזכר אירועים שונים ונשאו את שמו של פארלי. האחר הוא סדרת עשרים הבולים שנודעו בשם "האיוולת של פארלי", שהיו בולים מחוררים ללא דבק שהונפקו באותה תקופה. פארלי רכש אותם בעצמו בערכם הנקוב והעניק אותם כמתנה לנשיא רוזוולט ולמזכיר הפנים הרולד איקס, שניהם אספני בולים, ולבני משפחתו וידידיו מהממשל. פארלי עצמו לא היה אספן בולים. לרוע המזל, כמה מהבולים הללו הגיעו לשוק וערכם הגיע לסכומים גבוהים עקב נדירותם. כאשר נודע על כך לאספני הבולים מהשורה הם מחו נמרצות, נכתבו מאמרים בעיתונות על השחיתות שבדבר ונפתחה חקירה של הקונגרס. לבסוף, ב-1935 הונפקו עוד בולים רבים מהסדרה הזאת והוצעו למכירה לאספנים בערכם הנקוב. כיום, גליונות המזכרת הללו לא נדירים. הגיליונות המקוריים נחתמו כדי להבדילם מההדפסות החוזרות ו-15 מתוכם הוצגו ביוני 2009 במוזיאון הדואר הלאומי.

גיליון מזכרת של בולי התקופה שהוצא על ידי פארלי, 1936

פארלי שלט על מתן משרות הפטרונות בממשל החדש והיה אחד האישים המשפיעים ביותר ב"טראסט המוחות" (Brain trust) של הנשיא ובמפלגה הדמוקרטית בכל רחבי ארצות הברית. פארלי עשה שימוש בשליטות במינויים למשרות כדי לוודא שמאה הימים הראשונים של חקיקת הניו דיל יעברו בשלום. באופן מופתי הוא עשה שימוש במנגנון הפטרונות כדי להשיג את התמיכה לתוכניות הליברליות של הניו דיל.

הוא סייע להביא לסיומה את תקופת היובש ולהורדה מסדר היום של תיקון לדלאו (Ludlow Amendment). זה האחרון היה ניסיון של מתנגדי המלחמה להגביל את הסמכויות בנושאי מדיניות חוץ של הנשיא באמצעות דרישה למשאל עם לפני כל הכרזת מלחמה, למעט במקרים בהם ארצות הברית תותקף ראשונה. באמצעות השפעה על הצבעתם של חברי הקונגרס האירים-קתולים, עלה בידו להנחיל תבוסה למציעי התיקון, שאם היה עובר, היה מונע מהנשיא לשלוח סיוע צבאי לבריטניה. מחוקקים אירים רבים סירבו להעביר סיוע לבריטניה בגלל רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד.

יחסיו הקרובים של פארלי עם הנשיא רוזוולט התדרדרו ככל שהתקרבו הבחירות של 1940. פארלי החל לחפש תמיכה למועמדותו שלו לנשיאות לאחר שרוזוולט סירב להצהיר בפומבי שיתמודד על כהונה שלישית, אך רמז שהוא לא יוכל לדחות את המועמדות אם תומכיו יציגו את שמו בוועידת המפלגה. כיושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית, לא עלה בידו של פארלי לאתר מועמד מתאים. רוזוולט היה אמור לתמוך בקורדל הול לאחר שאמר בשיחות סגורות לפארלי ולאחרים שהם יכולים להתמודד על המועמדות.

פארלי גם התנגד להצעת החוק לרפורמה במערכת המשפט שהייתה אמורה להגביל את כוחו של בית המשפט העליון של ארצות הברית. בכל אופן, בכל שאר המקרים הוא התמיד בנאמנותו כלפי הנשיא רוזוולט ותמך בצעדי המדיניות שלו. פארלי נשאל פעמים רבות על ידי הנשיא אם הוא יהיה מוכן להתמודד על משרת מושל ניו יורק, אך סירב.

ב-1940 התפטר פארלי מתפקידיו כמנהל הכללי של הדואר וכיושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית, לאחר שנציגי הוועידה הארצית של המפלגה שהתקיימה בשיקגו הציבו אותו במקום השני ואילו רוזוולט נבחר לכהונה שלישית. פארלי היה האמריקאי השלישי ממוצא אירי-קתולי ששמו הוצב כמועמד לנשיאות. הוא גם היה האירי-הקתולי הראשון שנחל הצלחה כה גדולה כאשר מונה כמנהל הכללי של הדואר וכיושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית.

הגברת הראשונה אלינור רוזוולט טסה לוועידה כדי לנסות ולאחות את השברים ביחסיהם של רוזוולט ופארלי. אף על פי שפארלי נותר ביחסים קרובים עמה ועם בנם ג'יימס רוזוולט , הוא חש נבגד על ידי הנשיא וסירב לקחת חלק במסע הבחירות של 1940.

ב-1938 כתב פארלי אוטוביוגרפיה בשם "מאחורי הקלפי" (Behind the Ballots).

שנותיו האחרונות

לאחר התפטרותו מתפקידו בממשל, התמנה פארלי ליושב ראש מועצת המנהלים של תאגיד הייצוא של חברת קוקה קולה, תפקיד שכאילו נתפר לפי כישוריו של פארלי. הוא שימש בתפקיד זה עד לפרישתו ב-1973. בבחירות המקדימות למשרת מושל ניו יורק ב-1942 תמך פארלי במועמד שנבחר בסופו של דבר, ג'ון בנט, אל מול המועמד המועדף על הנשיא רוזוולט, ג'יימס מיד. בבחירות הכלליות נוצח מיד על ידי מועמד הרפובליקנים תומאס דיואי. פארלי קיבל קול אחד בלבד בוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית של 1944. חשיבותו כבעל כוח פוליטי ארצי חזרה כאשר ידידו הוותיק, הארי טרומן נבחר כנשיא לאחר פטירתו של רוזוולט.

ב-1948 פורסמה האוטוביוגרפיה השנייה של פארלי, "סיפורו של ג'ים פארלי: השנים עם רוזוולט". בספר זה שיבח פארלי את השקפותיו בנוגע לחשיבותו לממשל, הגן על מורשתו, וכלל לא דיבר בחיבה על הבוס לשעבר שלו, רוזוולט. הוא המשיך לתאר באריכות את מעמדו רב החשיבות ואת תחומי האחריות הרבים מספור בבית הלבן של רוזוולט. עם זאת, לדבריה של מזכירתו של רוזוולט, גרייס טלי , בספרה "פ.ד.ר: הבוס שלי" (F.D.R: My Boss), שיצא לאור ב-1949, "...למעט תפקידו כמנהיג המפלגה, בתוך הקבינט הוא תרם מעט מאוד או בכלל לא לעיצוב מדיניות הממשל". טלי ממשיכה ומתייחסת לספרו של פארלי כ"המנון של שנאה כלפי רוזוולט". למעשה, בספרו תיאר פארלי את הפנטזיה שלו כיורש אפשרי לרוזוולט בבחירות של 1940, שכן הוא העריך יתר על המידה את הפופולריות שלו על סמך התשבחות שהוא קיבל לעיתים קרובות כאיש הממשל. למעשה, הסבירה טלי, "ג'ים שגה כאשר הוא חשב שמחיאות הכפיים שהוא קיבל בפתיחתם של משרדי דואר חדשים היו מחיאות כפיים שהופנו אליו אישית".

ב-1974 הוענקה לפארלי מדליה על ידי אוניברסיטת נוטרדאם (Laetare Medal), שהיא אות הכבוד הוותיק והמכובד ביותר שמוענק לאמריקאים קתולים. הוא המשיך להיות פעיל בפוליטיקה המדינתית והארצית עד ליומו האחרון.

ג'יימס פארלי נפטר בגיל 88, בניו יורק, ב-9 ביוני 1976. הוא היה אחרון חברי הקבינט של רוזוולט שנותרו בחיים. פארלי נטמן בבית הקברות גייט אוף הייבן שבהאות'ורן, ניו יורק.

מורשתו והנצחתו

בניין ג'יימס א. פארלי בניו יורק

פארלי היה האדם היחיד ששימש בו-זמנית כיושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית, כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית במדינת ניו יורק, וכמנהל הכללי של הדואר. הכבוד שרחשו לפארלי חצה את הקווים הפוליטיים. לקראת סוף הקריירה שלו, היה פארלי כבר מדינאי וותיק והוא דחף לרפורמות בשיטות מימון מסעות הבחירות וצמצום ההשפעה של קבוצות ההשפעה והשחיתות בפוליטיקה.

הדיוקסיה הקתולית של ניו יורק כללה את פארלי ברשימת האישים החשובים שלה לכבוד שנת ה-200 שלה שצוינה ב-2007. "פרס ג'יימס א. פארלי" הוא הפרס המכובד ביותר שמוענק על ידי איגוד כתבי האגרוף לאלו שמגלים הגינות ויושרה בספורט האגרוף. "התא של פארלי" הוא השם שניתן לקבוצת מושבים בשורה הראשונה של יציעי היאנקי סטדיום הקרובים לקו הבסיס הראשון. פארלי ואישים אחרים נהגו לפקוד את המושבים הללו. בשנותיו האחרונות נהג פארלי לתרום את הכרטיסים הללו למועדוני הנוער בניו יורק ובסביבה.

פארלי היה האורח הראשון בתוכנית הוותיקה של רשת NBC, פגוש את העיתונות. הוא נודע גם בשל "תיק פארלי" (Farley file), סדרה של תיעודים על אישים שקיימו פגישות עמו או עם רוזוולט, שאותם היה מכין לקראת הפגישה עם הנשיא ובהם היה כל המידע האישי או הכללי אודות האיש שנאסף מפגישות קודמות או על סמך מקורות אחרים.

ב-1962 קיבל פארלי מדליית זהב מ"אגודת מאה השנים של ניו יורק" (The Hundred Year Association of New York), כאות הוקרה לתרומתו יוצאת הדופן לעיר ניו יורק.

פארלי נהג לומר שבאמצע אוקטובר, כשבועיים לפני הבחירות, אלו שהחליטו כבר על המועמד לנשיאות שלו הם יצביעו, כבר לא ישנו את דעתם. הוא היה ידוע ביכולתו לזכור שמות של אנשים שעמם נפגש ופרטים אישיים עליהם.

"בניין ג'יימס א. פארלי" (James A. Farley Building) הוא בניין הדואר המרכזי של ניו יורק והוא רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. על שמו קרויים גם בית ספר יסודי וגשר זיכרון בסטוני פוינט.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס פארלי בוויקישיתוף

• ביוגרפיה של פארלי
• ראיון עם פארלי, 25 באוגוסט 1952
• ראיון עם פארלי, 15 בספטמבר 1952
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29583922ג'יימס פארלי