מרשל ג'וול
 | |||||||
| לידה |
20 באוקטובר 1825 ווינצ'סטר, ניו המפשייר, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 בפברואר 1883 (בגיל 57) ניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סדר היל, הרטפורד, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
מרשל ג'וול (באנגלית: Marshall Jewell; 20 באוקטובר 1825 – 10 בפברואר 1883) היה תעשיין, חלוץ טלגרפיה, יזם טלפוניה, חובב מסעות, ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמושל קונטיקט ה-44 וה-46, כשגריר ארצות הברית ברוסיה, כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית, וכיושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית. מרשל, שניכר בעור ה"חרסינה" שלו, עיניו האפורות, וגבותויו הלבנות, נודע בכינוי "איש החרסינה" (Porcelain Man). כמנהל הכללי של הדואר, ביצע ג'וול רפורמות והיה נחוש בדעתו לנקות את שירו הדואר משחיתות פנימית ומספסרות. הוא סייע למזכיר האוצר בנג'מין בריסטו בחיסולה של "טבעת הוויסקי" (Whiskey Ring) ובהעמדתם לדין של אנשיה. עם זאת, הנשיא גרנט נעשה חשדני בנוגע לנאמנותו של ג'וול לאחר שהוא פיטר את מנהל הדואר של בוסטון על רקע כתב ערבות שלא שילם עליו וביקש ממנו להתפטר.
ג'וול, יליד ניו המפשייר, היה בנו של בורסקאי. לאחר שהתלמד בעסק הבורסקאות של אביו, עבר ג'וול לבוסטון, שם הוא למד את מלאכת הבורסקאות. ב-1847 הוא עבר להרטפורד, שם הוא עבד בעסק של אביו. לאחר מכן הוא פרש מעבודת הבורסקאות והיה לעובד טלגרפיה, ועבד בתחום זה בניו יורק, אוהיו וטנסי. הוא היה חבר המפלגה הוויגית ותמך בבחירתו של זאכרי טיילור לנשיאות. כתומך של טיילור, הוא עבר למיסיסיפי, שם הוא נבחר כמפקח הכללי של עובדי הטלגרפיה. ב-1849 הוא שב לניו יורק, וב-1850 הוא שב לעסקי הבורסקאות של אביו ונכנס עמו לשותפות. בשנים 1859–1860 הוא ערך מסע עסקים באירופה בהקשר לחברת הבורסקאות, ושב לארצות הברית עם פרוץ מלחמת האזרחים. ב-1865 הוא שב לאירופה ומשם יצא למסע במצרים ובארץ ישראל.
לאחר ששב לארצות הברית, היה ג'וול לחבר המפלגה הרפובליקנית, וניסה להתמודד ב-1867 על מושב בסנאט של קונטיקט. ב-1868 הוא ניסה להתמודד על משרת מושל קונטיקט, אך גם כאן נחל מפלה.[1] ב-1869 הוא התמודד שוב על תפקיד המושל והפעם נחל הצלחה וכיהן בתפקיד עד שהובס בבחירות של 1870. ב-1871 וב-1872 הוא נבחר מחדש כמושל וכיהן בתפקיד עד 1873. באותה שנה הוא מונה על ידי הנשיא יוליסס סימפסון גרנט כשגריר ארצות הברית ברוסיה, תפקיד בו הוא כיהן עד 1874, כאשר הוא מונה על ידי גרנט כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית. בתפקיד זה הוא כיהן עד 1876, ובאותה שנה הוא היה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ובשנים 1880–1883 הוא שימש כיושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית. לאחר ששב לקונטיקט, הוא היה לסוחר אמיד, והשקיע בעיתון הרטפורד איוונינג פוסט ובחברת הטלפונים של דרום ניו אינגלנד.[1] הוא נפטר בניו הייבן שבקונטיקט ונטמן בבית הקברות סדר היל שבהרטפורד.
ראשית חייו
מרשל ג'וול נולד בווינצ'סטר, ניו המפשייר. אביו, פליני ג'וול, היה יליד הרטפורד ובורסקאי פעיל. אמו הייתה אמילי אלכסנדר. אחיו הבכור היה הארווי ג'וול. מרשל הצעיר קיבל חינוך בסיסי בבתי הספר הציבוריים במקום. כבר מגיל צעיר הוא התלמד בעסקי הבורסקאות של אביו ועבד כפועל יומי עד לגיל 18. הוא עבר לווברן, מסצ'וסטס, שם הוא למד את מלאכת הבורסקאות. לאחר מכן הוא שב לעסקי הבורסקאות של אביו בהרטפורד, שם הוא עבד במשך שנתיים. ב-1847 הוא מאס בעבודת הבורסקאות, ומאחר שהוא ניחן בחוש עסקי מפותח, הוא למד את מקצוע הטלגרפיה תוך כדי עבודה בבוסטון, רוצ'סטר ואקרון. כעובד טלגרפיה מיומן, הוא מונה כאחראי על קו הטלגרף של לואיוויל וניו אורלינס ועבד בקולומביה, טנסי.
ראשית הקריירה הפוליטית
ב-1848, כאשר עבד בטלגרפיה, החל ג'וול לגלות עניין בפוליטיקה והחל להזדהות עם המפלגה הוויגית. הוא תמך במועמדותו של זאכרי טיילור לנשיאות. בהמשך משכו אותו דעותיו הפוליטיות אל המפלגה הרפובליקנית שנוסדה באמצע שנות ה-50. ב-1849 הוא שב לצפון ונבחר כמפקח הראשי על קו הטלגרף שבין בוסטון לניו יורק וחי בניו יורק.
קריירה עסקית
באותה תקופה התרחבו עסקי הבורסקאות של אביו באופן משמעותי. בינואר 1850 עזב ג'וול את עבודת הטלגרפיה ושב להרטפורד כדי להיכנס לשותפות בעסק של אביו. כמי שנחן בחוש עסקי טוב, הוא הרחיב את העסק בשמונה השנים הבאות וזכה למוניטין חיובי בקהילת הרטפורד. בשנים 1852 – 1857 הוא נסע ברחבי ארצות הברית כדי לקדם את מוצרי העור של העסק.
בשנים 1859 – 1860 יצא ג'וול לאירופה כדי לקדם את עסק הבורסקאות המשפחתי. ערב מלחמת האזרחים הוא רכש מלאי עור גדול שהציב את העסק בעמדה טובה לקבלת חוזים ממשלתיים. במהלך המלחמה פרח העסק כאשר הוא היה שותף למאמצי המלחמתי של האיחוד. עם תום המלחמה שב ג'וול לאירופה והמשיך במסעותיו במצרים ובארץ ישראל בשנים 1865 – 1867.
מושל קונטיקט
ב-1867 לאחר ששב ממסעותיו מעבר לים, התמודד ג'וול ללא הצלחה על מושב בסנאט של קונטיקט, לאחר שהצטרף לשורות המפלגה הרפובליקנית. ב-1868 הוא התמודד, גם הפעם ללא הצלחה על משרת מושל קונטיקט. ב-1869 הוא התמודד שוב על משרת המושל ונבחר, אך ב-1870 הוא הובס שוב. ב-1871 הוא נבחר שוב כמושל והפעם הוא הצליח לכהן ברציפות שלוש תקופות כהונה בתפקיד עד 1873.[1] במהלך כהונתו השנייה הזו בתפקיד, ערך אלכסיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ביקור בוושינגטון די. סי. ובהרטפורד, ובעת ביקורו שם הוא נפגש עם ג'וול במעון המושל. הנסיך הגדול התרשם מהתקדמותו בחיים של ג'וול ואמר, "מה! האם זו הדרך בה האמריקאים מתקדמים? מבורסקאות לכס המושל?".[2]
שגריר ברוסיה
במאי 1873 מינה הנשיא יוליסס סימפסון גרנט את ג'וול כשגריר ארצות הברית ברוסיה במקומו של ג'יימס לורנס אור. ג'וול שירת בתפקיד עד דצמבר אותה שנה. בעת כהונתו שם, ג'וול שהיה אדם חד הבחנה, הבחין שסחורות שלא יוצרו בארצות הברית נמכרו בשוקי רוסיה כמוצרים אמריקאים. הוא פנה לממשלה רוסיה וציין בפניהם שמצב זה יגרום לנזק לסחר האמריקאי עם רוסיה, ובסופו של דבר עלה בידו להשיג חוזה שהגן על הסימנים המסחריים האמריקאים.
בעת שירותו ברוסיה, גילה ג'וול שהרוסים עשו שימוש בזפת שהופקה מעץ השדר לתעשיית הבורסקאות בהכנת מוצרי העור הרוסיים המיוחדים. במקום לשמור את המידע הזה להפקת רווחים אישיים כבורסקאי, הוא שלח דוגמה מהזפת לארצות הברית ועיתוני ארצות הברית פרסמו את האופן בה מיוצר עור זה.
כהונתו של ג'וול כשגריר הסתיימה כאשר הוא נקרא על ידי הנשיא גרנט לקבל על עצמו את תפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית. ג'וול העדיף תפקיד בבית על פני תפקיד בשירות החוץ. שובו לארצות הברית היה הפתעה לציבור האמריקאי, שכן הוא שירת כשגריר במשך פחות משנה.
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית
ב-1874 התפנה תפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית בעקבות התפטרותו של ג'ון קרסוול. הנשיא גרנט שאף שהתפקיד יעבור לתושב ניו אינגלנד וביולי אותה שנה מינה לתפקיד את ג'וול. בשל מחויבותו של ג'וול לשירותו כשגריר ברוסיה והזמן שנדרש עד לשובו לארצות הברית, הוא לא היה יכול לקחת על עצמו את התפקיד החדש עד אוגוסט. בזמן זה שימש בתפקיד עוזר המנהל הכללי של הדואר, ג'יימס ויליאם מרשל.
צעדי רפורמה
ג'וול נכנס לתפקידו כמנהל הכללי של הדואר במרץ רב. כאדם שידע לחשוב על תאוריות רבות, הוא שאף לבצע רפורמות במחלקת הדואר, ולשים קץ לספסרות בחוזי דואר רווחיים שנודעו כ"נתיבי הכוכב" (Star Routes). לאחר שעלה בידו ללמוד את האופן בו התנהלה מערכת הדואר באירופה, הוא היה המנהל הכללי הראשון של הדואר שייסד נתיב דואר קבוע מניו יורק לשיקגו. ג'וול שאף שמערכת הדואר תתנהל כמו עסק ולא כמוסד שכפוף לנוהגי פטרונות. בכל אופן, עד מהרה התנהלותו העסקית האתית והפרוגרסיבית גרמה לעימותים עם אלו שראו במתן חוזים לקווי דואר דרך להיטיב עם בעלי ברית פוליטיים. הוא זימן ישיבות תכופות עם פקידי המחלקה כדי להעביר להם הנחיות בנוגע לרפורמות. הוא נהג לומר לפקידיו, "אנחנו נערוך ניקיון במחלקה ונשתית אותה על בסיס עקרונות עסקיים". הוא סייע למזכיר האוצר בנג'מין בריסטו לחסל את "טבעת הוויסקי" (Whiskey Ring) ולהעמיד לדין את אנשיה. טבעת הוויסקי הייתה רשת שנועדה להעלמת מיסים של יצרני ויסקי שמעשיה גרמו למחלקת האוצר להפסדי כספים בשווי של מיליוני דולרים. ג'וול גם תמך בשאיפותיו של בריסטו להתמודד על הנשיאות בבחירות לנשיאות של 1876.[3]
התפטרותו
וושינגטון די. סי. הוותה אתגר לרפורמות של ג'וול בשירות הדואר. במהלך כהונתו כמנהל הכללי של הדואר הובילו גורמים פוליטיים את הנשיא גרנט לאבד אמון בג'וול. באחד המקרים פיטר ג'וול בספטמבר 1875 את מנהל הדואר של בוסטון, ויליאם ל. ברט, על רקע כתב ערבות שהוא לא שילם עליו, והחליפו באדוארד טובי. ברט, שלא הניח לעניין, נפגש פעמיים עם הנשיא כדי למחות על פיטוריו. ג'וול ציין שאף על פי שברט היה מנהל דואר מוכשר, הוא נתן לו זמן רב, חמישה חודשים, כדי לשלם על הערבות. אחד הברוקרים שהיה בעל נטייה פוליטית, הלין על כך שג'וול "ניהל את מחלקת הדואר כאילו היא הייתה מפעל". לאחר ישיבת קבינט שהתקיימה ב-1876 ביקש הנשיא גרנט באופן פתאומי מג'וול להתפטר מבלי שנתן לכך הסבר. ג'וול, שלא ביקש הסבר לדרישתו של הנשיא, היה בהל שכן הוא היה סמוך ובטוח באמון של הנשיא בו בישיבת הקבינט הקודמת. גרנט, שחשד בכל חברי הקבינט שהוא היה משוכנע שהם בלתי נאמנים כלפיו, האמין שג'וול קשר קשר עם חבר קבינט נוסף, מזכיר האוצר בנג'מין בריסטו.
שובו להרטפורד
לאחר הדחתו בידי הנשיא גרנט, שב ג'וול להרטפורד, שקיבלה אותו בזרועות פתוחות. הוא הקדיש את זמנו לעסק הבורסקאות שלו שקרטע בתקופת העדרתו. באמצעות סדרת השקעות בעיתון "הרטורד איוונינג פוסט" וחברת הטלפונים של דרום ניו אינגלנד, היה ג'וול לאדם עשיר.
הועידה הרפובליקנית של 1876
בוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית, שהתקיימה ב-1876 בסינסינטי, הוצגה מועמדותו של ג'וול לנשיאות ארצות הברית על ידי המשלחת מקונטיקט. גרנט בחר שלא להתמודד על כהונה נוספת ואף המפלגה לא בחרה בו למועמדות לכהונה שלישית. ג'וול היה האדם הראשון מקונטיקט שמועמדותו לנשיאות הוצגה בוועידת המפלגה הרפובליקנית. בסבב ההצבעה הראשון הוא קיבל 11 קולות, עשרה מתוכם מקונטיקט, ולאחר מכן הוסר שמו מרשימת המועמדים. בנג'מין בריסטו התמודד גם הוא, ונחשב למועמד שנוי במחלוקת בשל פרשת "טבעת הוויסקי", שבו היו מעורבים פעילי מפלגה בולטים. בסופו של דבר זכה רתרפורד הייז במועמדות המפלגה לאחר שגרף 284 קולות בסבב ההצבעה השביעי. מועמדותו של ג'וול לסגן הנשיא הוגשה על ידי ס. ה. ראסל מטקסס, אך בסופו של דבר נבחר ויליאם א. וילר שזכה ב-366 בסבב ההצבעה הראשון. מועמדותו של ג'וול לתפקיד יושב ראש הוועידה על ידי המשלחת מקונטיקט, אך בסופו של דבר נבחר לתפקיד זכריה צ'נדלר.
יושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית
ב-1879 קיבל ג'וול על עצמו לשמש כיושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית, תפקיד בו הוא שירת עד 1880. בבחירות לנשיאות של 1880, גישתו האנרגטית של ג'וול לפוליטיקה תרמה רבות לבחירתו לנשיאות של המועמד הרפובליקני ג'יימס גרפילד.
מותו
מרשל ג'וול נפטר כתוצאה מדלקת ריאות ב-10 בפברואר 1883 בניו הייבן. הוא נטמן בבית הקברות סדר היל שבהרטפורד ארבעה ימים לאחר מכן. דגלים על מבני ציבור ובתים הורדו לחצי התורן ובית המחוקקים של קונטיקט השעה את פעילותו באותו יום. משמר המושל עמד לצידו של ארונו כאשר אלפים מתושבי קונטיקט עברו על פניו וכיבדו את זכרו של המושל לשעבר. מכובדים רבים נכחו בטקס האשכבה, כולל בנג'מין בריסטו, המנהל הכללי של הדואר טימותי האו ומזכיר הצי ויליאם צ'אנדלר. רעייתו של ג'וול, אסתר א. דיקרסון ג'וול, נפטרה שבועיים אחריו ונטמנה לצדו. בתו, ג'וזפין ג'וול דודג', הייתה אשת חינוך בולטת ומתנגדת לזכות בחירה לנשים.[4]
קישורים חיצוניים
- מרשל ג'וול באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- Wilson, James Grant; Fiske, John, eds. (1887). Appletons' Cyclopædia of American Biography Jewell, Marshall. New York: D. Appleton and Company. pp. 431–432.
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Miller Center (2012), Marshall Jewell (1874–1876): Postmaster General Archived 2012-05-08 at the Wayback Machine.
- ^ Holloway (1885), Famous American Fortunes and the Men who Have Made Them, p. 446.
- ^ Candidate - Marshall Jewell - Our Campaigns
- ^ Josephine Marshall Jewell Dodge" in Edward T. James, Janet Wilson James, and Paul S. Boyer, eds., Notable American Women, 1607–1950, A Biographical Dictionary, vol. 2 (Harvard University Press 1971): 492-493.
| המנהלים הכלליים של מחלקת הדואר של ארצות הברית ושל שירות הדואר של ארצות הברית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| הקונגרס הקונטיננטלי (1789-1775) |
פרנקלין • בצ'י • האזרד | 
| |||
| מחלקת הדואר |
| ||||
| שירות הדואר (1971 ואילך) |
בלונט • קלסן • ביילר • בולגר • קרלין • קייסי • טיש • פרנק • רניין • הנדרסון • פוטר • דונהו • ברנן • דג'וי | ||||
