גאוגרפיה של מונגוליה
| שטח | |
|---|---|
| דירוג שטח | 20 |
| שטח | 1,564,116 קמ"ר |
| אדמה | 1,553,556 קמ"ר (99.32%) |
| מים | 10,560 קמ"ר (0.68%) |
| גובה | |
| הנקודה הנמוכה | 560 מטר |
| גובה ממוצע | 1,528 מטר |
| הנקודה הגבוהה | 4,374 מטר |
| מידע נוסף | |
| אורך קו החוף | 0 ק"מ |
| אורך הגבולות | 8,082 ק"מ |
מונגוליה היא מדינה מישורית ברובה הממוקמת ביבשת אסיה. חלקה הדרומי נשלט בידי מדבר גובי, כאשר חלקה הצפוני של המדינה הוא הררי. האקלים המונגולי הוא קיצוני מאוד - חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף. מונגוליה גובלת ברוסיה מצפון וברפובליקה העממית של סין מדרום. למרות שהיא גובלת רק עם שתי מדינות, יש לה קו גבול ארוך במיוחד המסתכם ב-8,114 ק"מ.
מבנה קרקע
שטחה של מונגוליה נע בין קיצוניות של הרים בצפון ובמערב, למישורים נרחבים של מדבר גובי וערבות עשב בדרום ובמזרח. הנקודה הגבוהה ביותר במונגוליה היא הר חויטן (хүйтэн уул, "ההר הקר" אשר נקרא גם "פסגת הידידות", найрамдал оргил) המתנשא לגובה של 4,374 מטרים מעל פני הים, ונמצא על משולש הגבולות רוסיה-סין-מונגוליה. גובהה של הנקודה הנמוכה ביותר, אגם חוח (хөх нуур, "האגם הכחול", אחד מאגמים רבים במונגוליה שנושאים שם זה) הנמצא במזרח המדינה, הוא 518 מ'. גובהה הממוצע של המדינה הוא 1,580 מ'.
אחד מהאגמים המתוקים הגדולים באסיה, אגם חובסגול, נמצא במחוז חובסגול, ובנוסף לו מצויים במדינה אגמים מלוחים רבים, דיונות, מישורי עשב, יערות אלפיניים וקרחונים. צפון ומערב מונגוליה הוא אזור סייסמי פעיל החווה רעידות אדמה לעיתים קרובות, ונמצאים בו מעיינות חמים והרי געש רבים.
במונגוליה יש שלושה רכסי הרים עיקריים. הרי אלטאי הם הגבוהים ביותר, ומתפרשים באזורים המערביים של המדינה בציר מצפון מערב לדרום מזרח. רכס חנגאי הנמוך יותר מהווה את רוב השטח במרכז המדינה, ומאופיין ברכסים מיוערים למחצה ובעמקים ביניהם ערבות עשב. רכס חנטאי נמצאים סמוך לגבול הרוסי, צפון-מזרחית לעיר הבירה אולן בטור, והם הנמוכים ביותר. הנהרות זורמים לשלושה שפכי נהר עיקריים: מצפון לאוקיינוס הקרח הצפוני, ממזרח לאוקיינוס השקט, ומדרום למדבריות אסיה. הנהר הגדול ביותר הוא הסלנגה-מורון, המתנקז לימת באיקל. הנהרות המזרחיים ארגון ואמור הם השני והשלישי בגודלם.
אקלים
האקלים במונגוליה הוא אקלים יבשתי קיצוני, המושפע בעיקר מריחוקה מהאוקיינוסים: הוא יבש במיוחד, והבדלי הטמפרטורה בין העונות ובין היום ללילה קיצוניים. החורף ארוך וקר מאוד והקיץ קצר במיוחד, ובו יורדים מרבית המשקעים. כמות המשקעים הגבוהה ביותר היא בצפון, עם ממוצע של 200-350 מ"מ בשנה, והנמוכה ביותר היא בדרום: 100-200 מ"מ בשנה. בדרום המדינה, במחוזות הנמצאים במדבר גובי, ובייחוד במחוז אומנוגובי (өмнөговь, "דרום הגובי"), יורדים משקעים מועטים מאוד. פירוש המילה המונגולית "גובי" (במונגולית: говь תעתיק: govʸ) הוא מדבר, אולם המונגולים מבחינים בין סוג זה של מדבר, שבו ניתן לקיים חיים, לבין מדבר-שממה (במונגולית: цөл, תעתיק: tsöl); אבחנה זו דומה לאבחנה שעושה העברית המקראית בין "מדבר" - אזור דליל במשקעים ובצמחיה אך מתאים למרעה, לבין "ישימון".
הטמפרטורה במונגוליה נעה בין קיצוניות אחת לשנייה. בין נובמבר למרץ נמצאת הטמפרטורה מתחת לנקודת הקיפאון, ובשיא החורף יורדות הטמפרטורות מתחת ל-20 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ולעיתים אף מגיעות ל-35 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. בסתיו ובאביב, בחודשים אפריל ואוקטובר, נעה הטמפרטורה סביב 0 מעלות. בקיץ, לעומת זאת, יכולה הטמפרטורה להגיע לשיאים של 33 מעלות באולן בטור, ואפילו לטפס מעבר ל-40 מעלות במדבר גובי.
גם משטר המשקעים במונגוליה אינו סדיר, והמונגולים נוהגים לומר שבארצם "אפשר לחוות את כל ארבע העונות ביום אחד".
סביבה
אחרי שנים רבות של גידול בעיור ובתעשייה, הפכו השלטונות המונגולים מודעים למחיר הסביבתי של מדיניותם בסוף שנות ה-80. עיסוקם המאוחר של הרוסים בזיהומה של ימת באיקאל גרם למונגולים לפעול למען שימורו של אגם חובסגול נור, המחובר לבאיקאל באמצעות נהר סלנגה-מורון. מפעל צמר שהזרים שפכים לאגם נסגר, ותנועת מיכליות הנפט באגם הופסקה. כריתת יערות בהרי הנגאיין נורו הובילה להאטה בזרימתם של הנהרות הצפוניים, אשר זוהמו כתוצאה מפסולת תעשייתית ומדבירי מזיקים. אולן בטור מרובת המפעלים סובלת מזיהום אוויר חמור. כתגובה לנזק הסביבתי הקימה ממשלת מונגוליה ב-1987 את המשרד להגנה סביבתית.
כיום חתומה מונגוליה על מספר הסכמים בינלאומיים הנוגעים לאיכות הסביבה, ביניהם פרוטוקול קיוטו והאמנה כנגד נשק גרעיני.
קישורים חיצוניים
