רבי גדליה מסימיאטיץ

רבי גדליה מסימיאטיץ

לידה	סימיאטיץ, פולין
תאריך עלייה	א' בחשוון ה'תס"א (1700)
תחומי עיסוק	שד"ר; סופר
חיבוריו	שאלו שלום ירושלים
השתייכות	חבורת ר' יהודה חסיד, הקהילה האשכנזית בירושלים
רבותיו	רבי יהודה החסיד

רבי גדליה מסימיאטיץ (חי בראשית המאה ה-18) היה שליח (שד"ר) מטעם הקהילה האשכנזית בירושלים למערב אירופה, ואחד מבני חבורת רבי יהודה החסיד. פרסומו העיקרי נובע מחיבורו שאלו שלום ירושלים – תיאור מקיף של עליית החבורה וחיי היישוב האשכנזי בירושלים בראשית המאה ה־18.

ביוגרפיה

רבי גדליה נולד בסימיאטיץ שבפולין. קורות חייו שזורים בתלאות העלייה לארץ ישראל שאפיינו את ראשית המאה ה-18. מסלול חייו, מעלייתו לארץ ועד לשליחותו באירופה, משקף את השאיפות הרוחניות הגדולות של הקהילה האשכנזית בירושלים מחד, ואת המציאות הכלכלית והפוליטית הקשה שעמה נאלצה להתמודד מאידך.

עלייתו לירושלים

בראש חודש מרחשוון של שנת ה'תס"א (14 באוקטובר 1700), הגיע רבי גדליה לירושלים במסגרת קבוצת העולים הגדולה בהנהגת רבי יהודה החסיד. בין הבאים היה גם אחיו, רבי משה. מטרתם העיקרית של רוב העולים, ורבי גדליה ביניהם, הייתה לזרז את הגאולה באמצעות הנהגות של תשובה, תפילה, צומות, סיגופים והתנהגות מוסרית.

בספרו, תיאר רבי גדליה את הגעת הקבוצה לירושלים ואת רכישת ה"חצר" שלהם. זמן קצר לאחר ההגעה נפטר רבי יהודה החסיד, שעמד במרכז הציפיות הרוחניות של העולים, שישה ימים בלבד אחרי בואו. רבי גדליה תיאר את האבל הכבד ששרר בקרב בני החבורה עם פטירתו. בעקבות פטירת רבי יהודה התפזרו רבים מבני־החבורה לכל עבר, אולם רובם נשארו בארץ.

גורמים שונים התייחסו בחשד לתנועת־העליה הזאת וראו בה מעין ספיח שבתאי. כמה מן הדמויות הבולטות מקרב העולים בשנים אלו, ובראשם חיים מלאך, נודעו כשבתאים. בשנת ה'תס"ה אף שלחו רבני הקהילה האשכנזית הוותיקה בירושלים כתב־בקשה לועד־ארבע־הארצות לבוא לעזרתם ולגרש מעיר־הקודש את "החדשים מקרוב באו". מצוקה כלכלית קשה, התנכלויות, ושלילת אמון מצד חלק מקהילות אירופה דחקו את בני החבורה לשלוח אחדים מטובי־חבריהם לחוץ־לארץ, כדי לעורר את לב נדבני־העם לצדקה ולהסיר מעליהם את אשמת השבתאיות.

כשליח ירושלים

רבי גדליה נמנה עם השליחים שנשלחו למערב אירופה, לאיסוף כספים להצלה מהחובות הגדולים אליהם נקלעו. בשנת 1716 פרסם בברלין את ספרו שאלו שלום ירושלים, המתאר את קורות הקבוצה ומציאות החיים בארץ, כפנייה לתמיכה כספית כדי לסייע לקהילה האשכנזית הנאנחת.

הספר יצא לאור בהסכמת רבה של ברלין, רבי יחיאל מיכל חסיד, שתיאר את רבי גדליה כ”האלוף התורני השלם במדות ה״ה כמוהר״ר גדלי׳ מק״ק סעמייט׳...”. זיקתו של רבי יחיאל מיכל לחבורת העולים איננה מקרית: הוא הכיר את רבי יהודה החסיד ואף קיבל תורה מפיו. אף שלא נחשד בשבתאות, בעיני חוקרי השבתאות, ההסכמה לא סייעה לנקות את החשד מבני החבורה, מאחר שרבי יחיאל מיכל העניק הסכמות גם לכתביו של נחמיה חיון. רבי יעקב עמדין אף ציין כי לזמן־מה נכשל הרב בהאמינו לשבתאים.

ספרו "שאלו שלום ירושלים"

ספרו של רבי גדליה נחשב לתיעוד הרחב ביותר מכתבי הנוסעים היהודים לארץ ישראל במאה ה-18. החיבור סוקר את אירועי העלייה ותחילת ההתיישבות בארץ ישראל במשך כשש שנים, בין 1700 ל-1706.

הוא פותח בתיאור עליית קבוצת רבי יהודה החסיד, מסעה והגעתה לירושלים, ומתאר את המשבר שפקד אותה עם מותו הפתאומי של המנהיג זמן קצר לאחר הגיעם. הוא ממשיך בפירוט סידורי ההתיישבות, ובכלל זה רכישת מתחם מגורים משותף שנודע בכינוי "החצר".

בספר מתוארים בהרחבה הקשיים והמצוקות של הקהילה היהודית תחת השלטון העות'מאני. חלק נכבד מוקדש לתיאורים של דיכוי, עושק כספים באמצעות הטלת מיסים כבדים, כמו אגרות שנדרשו עבור קבורה, ודרישות לשוחד, ופירוט שיטות גביית מס הגולגולת, הג'יזיה.

הוא מתאר יחסים מורכבים בין מוסלמים ללא-מוסלמים. כמו כן, הוא פירט תקנות נוקשות שנגעו ללבוש ולהתנהגות בציבור, כולל הגבלות על תנועה והגבלות על עמידה במרחבים ציבוריים.

הקשיים הכלכליים הם נושא חוזר, ורבי גדליה הדגיש את קשיי הקהילה האשכנזית שהוחמרו עקב שליטה מוגבלת בשפה הערבית והטורקית, דבר שהגביל את יכולתם ליזום פעולות כלכליות.

בנוסף הוא מספק תיעוד אתנוגרפי נדיר של חיי היום־יום בעיר: מזון, הפירות והירקות המקומיים, שיטות אפייה ובישול, אספקת המים לעיר, סוגי הלבוש, אמצעי תחבורה, בתים, בתי המרחץ, שווקים.

לצד העיסוק בחיי החול, מתוארים החיים הדתיים והרוחניים, המקומות הקדושים, ובמיוחד התפילות שנערכו בכותל המערבי. לבסוף, מדווח הספר על אי-השקט הפוליטי ועל גזירות ממשלתיות שהוטלו על הקהילה בשנים הראשונות לאחר הגעתה.

הוקעת השבתאים

אחדים מקרב העולים נודעו בהזדהות עם השבתאות. בספר מוקעת השבתאות, לצד הדגשת התנערותם של בני החבורה מכל קשר אליה.

אחיו: רבי משה מסימיאטיץ

אחיו, רבי משה מסימיאטיץ, היה מן הדמויות הבולטות בקרב בני חבורת רבי יהודה החסיד בירושלים, ונודע כמקובל וכפעיל מרכזי במאבק נגד השבתאות.

רבי משה ורבי יוסף ביאלר (זקנו של החיד"א) – מבני חבורת רבי יהודה החסיד – שהו תקופה באיזמיר, שם למדו קבלה. לדעת מאיר בניהו, נסיעתם לאיזמיר נועדה להתחקות אחר תורתו של אברהם מיכאל קרדוזו. השניים יצאו מירושלים בשנת ה'תס"א ושבו אליה באותה שנה. עם ייסוד ישיבת המקובלים בירושלים בידי רבי אברהם רוויגו בא' באייר ה'תס"ב, נמנה רבי משה על עשרת המקובלים שהשתייכו אליה.

רבי גדליה מזכיר את אחיו בספרו שאלו שלום ירושלים ביחס למאבק נגד השבתאים בעיר:

שקם אחי המפורסם בדורו בכל מלכות פולין והוא איש ירושלים אחד מיוחד מן החברה קדישא... הנקרא בפי כל ר׳ משה סעמייטיטשר וקם הוא וחביריו וביער מן הכרם את הקוצים, שהם ר' חיים מלאך וחביריו, ולא נשאר שם רק בר בלא תבן.

— שאלו שלום ירושלים, ירושלים, תשכ"ג, עמוד 23

בדומה לאחיו, שימש גם רבי משה בשליחות הקהילה. במהלך נסיונות הפשרה מול הנושים הערבים, נטל חלק גם רבי משה בפעילות. רבי שמשון ורטהיימר, "נשיא ארץ ישראל", פנה בין השאר לר' יוסף בן יששכר בער – ה"שתדלן הגדול" ו"רופא המלך" – בבקשה שיפעיל את קשריו בחצר הסולטאן בקושטא. באיגרת ששלח ר' יוסף בי"א בתמוז ה'תע"ד כתב: ”והוכרחתי לשלוח שלוחא דרחמנא הרבני החכם השלם החסיד כמהר"ר משה סעמייטיטשר ושמתי בפיו גם במכתב לאמר כל הדברים כהווייתן...”. ידוע כי רבי משה נפטר לאחר שנת 1716.

לקריאה נוספת

• אברהם יערי, GEDALIAH OF SIEMIATYCZE, אנציקלופדיה יודאיקה
• מאיר בניהו, החברה הקדושה של רבי יהודה החסיד ועליתה לארץ ישראל, מאמרים - עמוד קלב, באתר אוצר החכמה

קישורים חיצוניים

• רבי גדליה מסימיאטיץ, שאלו שלום ירושלים, באתר אוצר החכמה