ארבע ערי הקודש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציור ארבע ערי הקודש במפת ארץ ישראל, המאה ה-19
ירושלים, מבט מהר הזיתים אל העיר העתיקה, 1900 בערך
טבריה, 1900 בערך
הרובע הספרדי בצפת, 1895

ארבע ערי הקודש (נקראו גם ארבע ארצות) הוא כינוין של ארבע ערי קודש בארץ ישראל: הערים ירושלים, חברון, טבריה וצפת. כינוי זה החל להיות בשימוש סביב שנת ה'ת', עם ארגון הקהילות היהודיות תחת כספי החלוקה - מגביות שנוהלו בארצות הגולה במטרת איסוף כסף לשם תמיכה בתלמידי-חכמים ובעניים בארץ ישראל.

בתחילה היו רק שלוש ערים, וב-ה'ת"ק הצטרפה גם טבריה.[1] ערים אלה זכו לכינוי של קדושה מפני שריכזו את עיקר היישוב היהודי במשך מרבית תקופת הגלות, בשל המצאם של אתרים יהודיים היסטוריים וקברי אישים חשובים רבים בהן או בסביבתן, וכן בשל פעולתן של דמויות חשובות בהן במשך הדורות. ערים נוספות בארץ ישראל, בהן יפו ויבנה, נחשבו גם הן לערי קודש, אף אם לא נכללו במניין "ארבע ארצות".

בערים אלה התגוררה רוב אוכלוסיית יהודי ארץ ישראל, אנשי היישוב הישן, משלהי ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19. במאה ה-18 וה-19, היו רוב תושביהן היהודים חברי כוללים שונים. וחלקם התפרנסו מכספי החלוקה שנאספו בארצות הפזורה היהודית עבור היהודים בארץ ישראל.

העיר היחידה שנקראת עיר הקודש בתנ"ך היא ירושלים[2]. במשנה נוסף שערים המוקפות חומה קדושות יותר משאר ארץ ישראל: "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות... עיירות מוקפות חומה מקודשות ממנה... לפנים מן החומה, מקודש ממנה".[3]

ירושלים

ירושלים היא העיר החשובה בארבע ערי הקודש, בשל חשיבותו וקדושתו של בית המקדש ששכן בה. קדושת ירושלים מוזכרת כבר במקרא: "ויחל שלמה לבנות את בית-ה' בירושלם בהר המוריה אשר נברא לדויד אביהו".[4] לקדושת ירושלים יש השפעה על מצוות והלכות רבות.

חברון

בחברון נמצא מבנה מערת המכפלה, שנקנתה על ידי אברהם אבינו בכסף מלא כקניין ראשון של האומה בארץ. תחת מערת המכפלה נקברו אדם וחוה, ואבות ואמהות האומה – אברהם, יצחק ויעקב; שרה, רבקה ולאה. עקב יחוסו של האתר הובאו לקבורה בסביבתו במהלך הדורות עוד רבים מהעם היהודי. באזור זה נקברו גם עתניאל בן קנז, רות וישי אבי דוד המלך. בעיר זו החלה מלכותו של דוד בטרם מלך בירושלים.

טבריה

בטבריה קבורים התנאים רבי מאיר בעל הנס ורבי עקיבא ולאחר דורות נקברו בה הרמב"ם והרמח"ל. קברי אמוראים ורבנים נוספים מצוינים בעיר.

טבריה הייתה מקום מושבה האחרון של הסנהדרין, טבריה הייתה בימי סוף בית שני ולאחר חורבנו, המרכז הרוחני הגדול ביותר בארץ ישראל. טבריה נחשבת כעיר מוקפת חומה מימות יהושע ובה נערך ונחתם התלמוד הירושלמי. בטבריה פעלו גם חכמי המסורה והאסכולות המרכזיות של נקדני התנ"ך מהמאה ה-10, בראשם משפחת בן אשר ומשפחת בן נפתלי.

צפת

נראה שמקומה של העיר הרביעית, צפת, ניתן לה עקב היותה מרכז לתלמידי חכמים בכמה דורות (האר"י, ר' יוסף קארו, ר' שלמה אלקבץ ועוד) והיותה מרכז תורני גדול. קדושתה ניתנה לה גם בעקבות קברי התנאים והאמוראים הרבים שנמצאים בקרבתה ובהם קברו של ר' שמעון בן יוחאי (רשב"י) בהר מירון.

ערים נוספות

העיר שכם שבה קבור יוסף הצדיק וכן בית לחם בה מצוי קברה של רחל אמנו, בתקופת היישוב הישן גם העיר יפו נחשבה למעין עיר קדושה, ועל פי חלק מהדעות אף היא נכללה בערי הקודש. כמו כן יבנה נחשבה לעיר קודש מאז שרבן יוחנן בן זכאי, גדול התנאים בדורו, עבר אליה מירושלים, וחידש בה את הסנהדרין ואת מוסד הנשיאים לאחר חורבן בית המקדש השני.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • גיורא פוזיילוב, חכמיהן של ארבע ערי הקודש, ירושלים: הוצאת משרד החינוך, תש"ס-2000.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Wigoder, Geoffrey, ed. (1989). The Encyclopedia of Judaism. Macmillan. p. 768. "Term applied to the Erets Israel cities of Jerusalem, Hebron, Safed and Tiberias. These were the four main centers of Jewish life after the Ottoman conquest of 1516. The concept of the holy cities dates only from the 1640s, when the Jewish communities of Jerusalem, Hebron, and Safed organized an association to improve the system of fundraising in the Diaspora... After Tiberias was refounded in 1740, it also joined the association.
  2. ספר ישעיה, פרק נ"ב, פסוק א', ספר נחמיה, פרק י"א, פסוק י"ח, ועוד.
  3. משנה, מסכת כלים, פרק א', משנה ו'
  4. ספר דברי הימים ב', פרק ג', פסוק א'
Scroll 2 (PSF).png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0