גטו לומז'ה
_1912.jpg) | |
| השוק המרכזי בלומז'ה בין 2 מלחמות העולם. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו, למאסר, רעב, עבדות, הובלה למחנות השמדה |
| מדינה | פולין |
| מחנות נלווים | אושוויץ |
| אוכלוסייה | |
| השתייכות האסירים | יהודים פולנים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 10,000-18,000 יהודים |
גטו לומז'ה (בפולנית: Getto w Łomży) היה גטו נאצי אשר הוקם בתקופת מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי פולין, ב-12 באוגוסט 1941 בלומז'ה, פולין, לצורך רדיפת יהודי פולין. חודשיים לאחר מבצע ברברוסה, נצטוו היהודים לעבור לגטו תוך יום אחד, מה שהביא לפאניקה בכניסה הראשית של רחוב סנטורסקה הסמוך לשוק הישן (Stary Rynek). מספר הגברים, הנשים והילדים היהודים שנאלצו להיכנס לגטו נע בין 10,000 ל-18,000. ניצולי ההטבח בידוובנה, וכן פליטים ממקומות אחרים נאלצו להיכלא בגטו.[1] לעיתים קרובות, שש משפחות שוכנו בחדר יחיד. הגטו חוסל שנה וחצי לאחר מכן, ב-1 בנובמבר 1942, כאשר כל האסירים הועברו ברכבות למחנה ההשמדה, אושוויץ.[2]
היסטוריה
ביולי 1941 קיבלו היהודים פקודה מהנאצים להקים יודנראט. הוקמה משטרת הגטו היהודית עם סולומון הרברט כמפקדה. כל התושבים היהודים נצטוו לעבור לגטו החדש ביום אחד, ב-12 באוגוסט 1941. משטרת העזר הגרמנית והפולנית בדקו יהודים שנכנסו לגטו, והחרימו בכוח את חפצי ערכם.[1] ב-16 באוגוסט נאספו האסירים בשוק הירוק כדי לחשב את כמותם. ליו"ר היודנראט נמסרה רשימה של כמאתיים איש שהואשמו בשיתוף פעולה עם הסובייטים מלפני מבצע ברברוסה. הם נלקחו ליער ונרצחו על ידי האיינזצגרופן בפיקודו של קצין האס אס הרמן שפר (אנ').[3] לכל השאר חולקו כרטיסי עבודה בין בעלי מקומות עבדותם. בימים הבאים הובאו יהודים נוספים מכפרי הסביבה כמו פיונטניצה, ידוובנה וסטוויסקי. היודנראט ביקש רשות להרחיב את הגטו. הגרמנים הסכימו בתנאי שהיהודים ישלמו חצי מיליון מארק. אולם ב-17 בספטמבר, לפני ההרחבה, שוב הצטוו האסירים להתאסף בכיכר. הגרמנים הפרידו את אלה שאין להם כרטיס עבודה. למעלה מאלפיים גברים ונשים הועברו במשאיות ליערות גלצקין וסלאוויק ונרצחו.[2] באותו תאריך הוקף הגטו בגדר תיל עם יציאה אחת בלבד, המצריך אישור מיוחד מהגסטפו. השער הראשי נבנה עם הכיתוב: "סכנה, מחלה". יהודים שעבדו מחוץ לגטו השתמשו בשער זה פעמיים ביום.
התנאים בגטו היו גרועים. נאסר על הכנסת מזון לגטו והדבר נאכף באכזריות על ידי משטרת העזר הפולנית. באחד המקרים, הכו כוחות העזר הפולנים למוות שלושה יהודים שהבריחו מזון וגופותיהם נקשרו לשערי הגטו על ידי הגרמנים. מגיפות של דיזנטריה וטיפוס פרצו בחורף 1941. כל הנגועים מתו. הוקם מטבח משותף המגיש כאלף ארוחות ביום. לא היו בתי ספר יהודיים. הוקמו מפעלים לתחמושת, סבון, עור, מגפיים וגריז; חלקם ביוזמת היודנראט. הם ייצרו מוצרים עבור הגרמנים כמו נעליים, בגדים ופרוות. ב-1 בנובמבר 1942 הוקף הגטו על ידי הז'נדרמריה הגרמנית ולמחרת בבוקר הורו על פינויו. רוב היהודים, 8,000 עד 10,000 נלקחו למחנה מעבר בזמברוב וממנו למחנה ההשמדה אושוויץ.[2] הנותרים, הלכו לדרום גרודנו, ולמחנות וולקוביסק וכן לביאליסטוק. רק מעטים הצליחו להימלט. הם מצאו מקלט אצל המשפחות הפולניות הקתוליות. ד"ר הפנר מהיודנראט שם קץ לחייו. האסירים האחרונים של גטו לומז'ה שהו בצריפים של זמברוב מ-14 עד 18 בינואר 1943, נשלחו לאושוויץ.[2]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Geoffrey P. Megargee, Martin Dean, Encyclopedia of Camps and Ghettos, 1933–1945, 2, The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos, 1933–1945: Indiana University Press, עמ' 918
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 שטעטל וירטואלית | POLIN Museum of the History of Polish Jews, באתר www.sztetl.org.pl
- ^ Publicystyka, web.archive.org, 2007-11-24
