גנו (בעל חיים)
 גנו
| |
|---|---|
גנו כחול
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | בובאלים |
| סוג: | גנו |
| מינים | |
| שם מדעי | |
 Connochaetes
| |
| תחום תפוצה | |
| |
גְּנוּ (שם מדעי: Connochaetes, באנגלית נקרא Wildebeest) הוא סוג בעל חיים גדול ממדים ממשפחת הפריים הכולל שני מינים. מקור השם "גנו" מקורו בשפת הקהויקהוי, והוא מהווה ככל הנראה אונומטופיה לקולות שמפיקים הגנו, הנשמעים כ"גרונט" או "גנו". השם העברי נקבע על ידי האקדמיה ללשון העברית במילון בעלי חיים נכר (תשל"ב), 1972.
מאפיינים
הגנו הוא פרסתן הגדל לגובה של 1.15–1.4 מטר עד שכמו, ולמשקל של בין 150 ל-250 קילוגרם. הגנו חי בערבות ובשטחים מיוערים פתוחים באפריקה ובמיוחד בסרנגטי (אזור בטנזניה). תוחלת חייו של הגנו היא למעלה מ-20 שנה.
מזונו העיקרי של הגנו הם עשבים. בשל השינויים העונתיים באדמות המרעה האפריקניות נודד הגנו נדידה שנתית. הנדידה העיקרית היא במאי, כאשר בסביבות 1.5 מיליון פרטים נודדים מהערבות לחורשות; בנובמבר הם שבים חזרה לערבות.
תקופת הרבייה חלה לרוב לאחר תקופה גשומה (בסביבות מרץ או אפריל) במשך פרק זמן של שלושה-ארבעה שבועות. שיעורי ההצלחה בהפריה אצל הגנו הם מן הגבוהים שבבעלי החיים, ייתכן שבעקבות כושרם הגופני לאחר הגשם הרב. ההיריון נמשך שמונה וחצי חודשים. הנקבות ממליטות בקיץ (בדצמבר עד ינואר) בערבות. כבר בדקות הראשונות שלאחר הלידה, מסוגלים הצאצאים ללכת, ולאחר ימים מספר יכולים להמשיך עם שאר העדר. זכרים דומיננטיים מגנים על הטריטוריה, המסומנת באמצעות צואה ופרומונים שנוצרים בפרסותיהם. זכרים נחותים יוצרים עדרי רווקים.
לגנו תפקיד חשוב במערכת האקולוגית של הערבות, וזאת מפני שגלליהם מזבלים את הקרקע ובפעולותיהם הם מעודדים צמיחה חדשה. עם זאת, מנוסתם של בעלי חיים אלו מפורסמת במידת הנזק שהיא מחוללת. מנוסה טיפוסית מתאפיינת ב-500 פרטים בקירוב הנעים במהירות משתנה היכולה להגיע עד 65 קמ"ש ולהימשך כ-30 דקות. חיה זו היא גם מקור מזון חשוב לחיות טרף כגון אריות, צבועים ותנין היאור. ידועה במיוחד נדידת הגנו בין השמורות סרנגטי ומסאי מארה שכוללת חצייה המונית של נהר המארה שורץ התנינים.
מיון
בסוג שני מינים:
גלריה
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
_(18230369452).jpg)
.jpg)