גניבא
| תקופת הפעילות | ראשון אמוראים |
|---|---|
| רבותיו | רב |
| תלמידיו | רבי אבינא (כנראה) |
| בני דורו | רב הונא, רב חסדא |
גניבא, חכם בבלי, בן הדור הראשון של האמוראים, חברו ותלמידו של רב.[1]
קורות חייו
גניבא ערער על מנהיגותו של ראש הגולה מר עוקבא והציק לו זמן ממושך. מר עוקבא פנה לרבי אלעזר בן פדת בשאלה אם יוכל להסגירו לידי השלטונות הסאסאנים שגיבו את מוסד ראש הגולה, והיו נכונים להסיר מכשולים כמו אלו מפניו. רבי אלעזר הורה לו שלא לעשות כן. גם כאשר גברו ההצקות ומר עוקבא שלח את השאלה פעם שנייה, הורה לו רבי אלעזר להבליג, ללמוד בבית המדרש, וה' יריב את ריבו. התלמוד[2] מסיים: "הדבר יצא מפי רבי אלעזר ונתנוהו לגניבא בקולר (בו קושרים את הנידונים למוות)".
רבי אהרן הימן בספרו תולדות תנאים ואמוראים, משער כי בפעם זו, חמק גניבא מעונש המלכות ולא נהרג. בכך הוא מסביר סיפור אחר בו התלבטו אמוראים אם לקום לכבודו כיון שבר אוריין הוא, או שאין הדבר ראוי מאחר שהוא "בעל מחלוקת" ("פלגאה"). אולם בסופו של דבר נתפס גניבא שוב בידי המלכות והוצא להורג, על פי המתואר בתלמוד הבבלי והירושלמי[3] בשעת הוצאתו להורג ציווה להעניק ארבע מאות זוז מנכסיו לרבי אבינא, שכפי הנראה היה תלמידו.[4]
תורתו
דברי הלכה
בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי מוזכרים בשם גניבא מספר דברי הלכה, בדרך כלל משמו של רב:
- במסכת ברכות[5] מסר גניבא בשמו של רב הלכה מחמירה בדין הרחקה ממי רגלים בשעת התפילה, לדבריו אף כשיבשו המים, כל שרישומם ניכר אין להתפלל בפניהם. על דבריו אלו, הפטיר רב יוסף: ”שרא ליה מריה לגניבא!” ופירש רש"י "דוודאי שקר העיד משמיה דרב".
- במסכת גיטין (דף ס"ב עמוד א) מסר גניבא בשם רב יהודה שאמר בשם רב כי קיים איסור לאדם לטעום כלום, לפני שיתן דבר מאכל לבהמתו. דין זה נלמד מהפסוק שהקדים "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" ל"ואכלת ושבעת".
דינים נוספים נמסרו בשמו בהלכות ברכות[6], עבודה זרה[7], הלכות שחיטה[8], הלכות טריפה[9]
דברי אגדה
גם דברי אגדה נמסרו בשמו:
- במסכת גיטין (דף ל"א עמוד ב) מסר גניבא בשם רב חנן בר רבא שאמר בשם רב: ”ארבע רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת. ורוח דרומית קשה מכולן, ואלמלא בן נץ מעמידה מחרבת כל העולם כולו מפניה”.
- עוד במסכת זו (דף ס"ב עמוד א) מכונה גניבא "בן תורה" ("בר אוריין"), על פי המתואר לימד גניבא את רב הונא ורב חסדא, שהחכמים נקראים מלכים, והוסיף למסור בשם רב יהודה שאמר בשם רב כי כשנותנים שלום למלך, יש לכפול את ברכת השלום: "שלום לך מלכי, שלום לך מלכי".
- במדרש רבה נמסרו בשמו מספר דברי אגדה. הידוע בהם הוא "משל השועל והכרם", המופיע במדרש קהלת רבה, בו ממשיל גניבא את הנאות העולם הזה, לשועל שחפץ לחדור לכרם גדור כדי לאכול מענביו. כדי שיוכל לעבור מבעד לחור שמצא בגדר הכרם, צם השועל שלושה ימים, ולאחר שגופו כחש, הצליח להשתחל פנימה ולאכול כאוות נפשו. בתום האכילה ביקש השועל לצאת, אך שוב עמדה בפניו אותה בעיה, שהתעצמה. כדי להשתחל חזרה החוצה, צם השועל שוב מספר ימים, והצליח לצאת, רק כדי להבין שכל עמלו היה לשווא.[10]
- במדרש[11] הוא מסביר את הפסוק "ויכל אלקים ביום השביעי": גניבא אמר משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה היתה חסרה? כלה שתכנס לתוכה, כך מה היה העולם חסר? שבת.
לקריאה נוספת
- משה בר, ריבו של גניבא במר עוקבא, תרביץ, לא (תשכ"ב), עמ' 285-284.
- יואל פלורסהיים, ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא: חלקים א-ב, בתוך: ציון: רבעון לחקר תולדות ישראל, גיליון ל"ט, תשל"ד.[12]
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "גניבא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 321-322, באתר היברובוקס
- גניבא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות, דף כ"ז, עמוד א. מסופר על מקרה בו התארח רב בביתו של גניבא לשבת.
- ^ מסכת גיטין, דף ז' עמוד א.
- ^ ירושלמי, גיטין, פ"ו ה"ה. בבלי, שם, דף ס"ה עמוד ב.
- ^ היימן, תולדות תנאים ואמוראים בערכו. ח"א, עמ' 322.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ה עמוד א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה ו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ו עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ד עמוד א'.
- ^ שם דף נ' עמוד ב'.
- ^ קהלת רבה, פרשה ה. המשל מופיע בשמו גם בילקוט שמעוני לקהלת, רמז תתקע"ב.
- ^ רבה בראשית - פרשה י פסקה ט
- ^ זמין כאן.
