השועל והכרם

השועל והכרם
מאת מדרש קוהלת רבה, ה'
שׁוּעָל מָּצָא כֶּרֶם וְהָיָה מְסֻיָּג מִכָּל פִּנּוֹתָיו, וְהָיָה שָׁם נֶקֶב אֶחָד, וּבִקֵּשׁ לְהִכָּנֵס בּוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל. מֶה עָשָׂה? צָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁכָּחַשׁ וְתָשַׁשׁ וְנִכְנַס בְּאוֹתוֹ נֶקֶב, וְאָכַל וְשָׁמֵן. בִּקֵּשׁ לָצֵאת וְלֹא יָכוֹל. חָזַר וְצָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים אֲחֵרִים עַד שֶׁכָּחַשׁ וְתָשַׁשׁ וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה וְיָצָא. כְּשֶׁיָּצָא הָפַךְ פָּנָיו לַכֶּרֶם וְנִסְתַּכֵּל בּוֹ וְאָמַר: כֶּרֶם, כֶּרֶם! מָה טוֹב אַתָּה וּמָה טוֹבִים פֵּרוֹתֶיךָ! כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּךָ – נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, אֲבָל מָה הֲנָאָה מִמְּךָ? כְּמוֹ שֶׁנִּכְנָסִים לְתוֹכְךָ כָּךְ יוֹצְאִים! כָּךְ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה.
ספר האגדה של ביאליק ורבניצקי

השועל והכרם הוא משל המופיע בשני מקורות שונים. המקור הידוע והמפורט ביותר הוא במדרש קהלת רבה שנאמר על מגילת קהלת, פרק ה', פסוק י"ד. גרסה קודמת יותר ושונה בפרטים ובמוסר ההשכל, נמצאת במשלי אזופוס, שחי בין המאות השביעית לשישית לפני הספירה.

המשל על שתי גרסאותיו

בגרסתו העברית, המלאה יותר מזו היוונית, מספר המשל על שועל, אשר מצא כרם גדוש בענבים בשלים, אך אליה וקוץ בה; הוא מגודר מכל פינותיו ללא אפשרות כניסה. הקיף השועל את הכרם עד שמצא פתח זעיר בגדר. ביקש השועל להיכנס דרכו ולא היה מסוגל עקב ממדי גופו. צם השועל שלוש יממות עד שגופו כחש מאד והצליח לחדור אל הכרם. אכל השועל כאוות נפשו וביקש לצאת מהכרם, אך ממדי גופו החדשים שוב לא אפשרו לו לחדור אל הפתח הזעיר. צם שלושה ימים נוספים והצליח לצאת. אך כשם שנכנס רעב לתוך הכרם כך יצא ממנו רעב, בדומה לנאמר בפסוק בקהלת "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ, עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא", מגילת קהלת, פרק ה', פסוק י"ד. והמשל מסיים בקריאת השועל לעבר הכרם, שכל יתרונותיו לא הועילו לו בחייו.

הלקח שנובע מהמשל בגרסה זו איננו אופטימי בהכרח, על אף הרקע המציאותי של שועל המנסה לחדור לאחד הכרמים המגודרים שבארץ ישראל. מכיוון שהמדרש מתייחס לפסוק בקהלת, מטרתו לתת מעין סיפור רקע פרשני למצב הידוע, שאדם בא לעולם עירום וחסר כל, ועל אף כל הישגיו החומריים האפשריים בחייו - הוא יצא מהעולם באותו המצב.

המשל של איזופוס מספר על שועל רעב שמצא בתוך גזע חלול של עץ - לחם ובשר שהותירו הרועים מארוחתם. אכל השועל את המזון הרב, אלא שאז לא הצליח לצאת חזרה מחלל העץ. גנח השועל ויילל, עד שעבר במקום שועל נוסף שיעץ לו להמתין בעץ ללא מזון מספר ימים, ואז יוכל לצאת מהעץ. איזופוס מסיים את המשל במוסר השכל, שהזמן פותר את הבעיות הקשות. זאת אומרת, שהלקח כאן הוא יותר אופטימי מהלקח שבמדרש.

שלמה שפאן מצביע על יתרונותיו של המשל היהודי לעומת זה היווני. ראשית, הסיפור מציאותי יותר, תואם את מצב הכרמים בארץ ישראל, ויש בו סממני דרמה היוצרים סיפור מרתק. כמו כן מצביע שפאן על תושייתו של השועל, גיבור המשל: גם בכניסתו וגם ביציאתו הוא מבין שעליו לצום כדי להתאים עצמו לפתח הצר. השועל היווני פשוט נכנס לגזע עץ, אבל אין לו כל עצה כיצד יצא ממנו, ולולי עצתו של שועל אחר, היה ממשיך ליילל. איזופוס אפילו לא טורח לסיים את הסיפור, כי הוא פחות מציאותי ונטול סממנים אומנותיים.

המשל היהודי, מסכם שפאן, מתעסק בעניינים רוחניים שבין אדם למקום, ואילו זה היווני מתעסק יותר במשמעויות המעשיות, הטריוויאליות שבין אדם לחברו.

תרגומו של יל"ג

בול ישראלי המציג אשכול גפן הנשא בידי המרגלים, בעיצובו של ג. המורי

בספרו "משלי יהודה", שיצא בשנת 1859, מופיע המשל הנדון בשם: "השועל היושב בתענית". יש לזכור שהטקסט המקורי של המשל בקהלת רבה היה בארמית, וביאליק ורבניצקי תרגמו אותו לעברית ב"ספר האגדה". יהודה ליב גורדון, שחי טרם צאתו של "ספר האגדה" תרגם את המשל בגרסת קהלת רבה על פי דרכו. כדרכו, מסיים יל"ג את המשל בלקח: הכרם הוא התבל, אנחנו השועלים.

עַל כֶּרֶם בֶּן שֶׁמֶן נֶחְמָד לָעַיִן
עָבַר שׁוּעָל זוֹלֵל וַיַּרְא מִנֶּגֶד
עַל שָׂרִיגֵי הַגְּפָנִים עִנְבֵי מֶגֶד
וַתְּכַל נַפְשׁוֹ לַעֲנָבִים זָבֵי יָיִן;
אַךְ אֲהָהּ מָבוֹא לַכֶּרֶם אָיִן,
כִּי סָבִיב לוֹ גָּדֵר וּמְשׂוּכַת חֶדֶק,
אֵין פֶּתַח נִפְרָץ בּוֹ, בִּלְתִּי אִם בֶּדֶק,
שֶׁצַּר לוֹ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹר דַּרְכֵּהוּ.
אָז נוֹעַץ הֶעָרוּם וַיָּצָם יוֹמַיִם
עַד שֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו, רָזָה גֵּוֵהוּ,
אָז נִלְחַץ בַּחֹר וַיָּבֹא בַּכֶּרֶם;
שָׁם בָּאֶשְׁכֹּלוֹת שִׁלַּח הַשִּׁנַּיִם
וַיִּבְחַר הָאָדֹם הָאָדֹם בָּמוֹ
וּבְכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ הָמַם פִּרְיָמוֹ
עֲדֵי מִבְחַר הַגְּפָנִים הָיוּ חֵרֶם.
„אֲהָהּ, שׁוּעָל נִמְהָר, מַה-זֶּה עָשִׂיתָ?
עַתָּה הֵן שַׁבְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ,
וּבְשָׂרְךָ כִּי רָזָה רֻטֲפַשׁ מַנֹּעַר,
עַתָּה צַר יִהְיֶה לָךְ בֶּדֶק הַמְּשׂוּכָה,
סָגַר גַּן-עֶדְנֶךָ עָלֶיךָ כַּסֹּהַר” –
כֹּה נֶעֱצַב הוּא וַיַּרְא כִּי אֵין אֲרוּכָה
וַיָּשָׁב וַיְּעַנֶּה שֵׁנִית נַפְשֵׁהוּ
וּכְנֹאד בַּקִיטוֹר שָׁב גַּבּוֹ גַּב חֹמֶר,
וּבְעוֹר שִׁנָּיו אָז הִתְמַלֵּט, וַיֹּאמֶר
אַחֲרֵי שׂוּמוֹ אֶל הַכֶּרֶם פָּנֵיהּו;
„מַה-יָּפְיָפִיתָ, כֶּרֶם אֶרֶץ מְבֹרֶכֶת,
גַּם אִבֶּיךָ יָפִים טוֹבִים וּמְגֻדָּלִים;
אַךְ מַה חֵפֶץ בָּךָ מַה-יִּתְרוֹן וָנַחַת
אִם אֵת אֲשֵׁר תִּתֵּן תָּשׁוּב לָקַחַת
וּכְבוֹא אִישׁ בָּךָ עָרוֹם כֵּן יָשׁוּב לָלֶכֶת”.
הַכֶּרֶם הוּא הַתֵּבֵל, נַחְנּוּ הַשֻּׁעָלִים!

— השועל היושב בתענית / יל"ג

ראו גם

השועל והענבים

לקריאה נוספת

• שאול ליברמן, "משלי יוון ורומי בספרות התלמודית", יוונית ויוונות בארץ-ישראל, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ג, עמ' 123-110.
• חיים שורצבום,‫ "משלי איסופוס ומשלי חז"ל",‫ מחניים קי"ב (תשכ"ז) עמ' 112-117.

קישורים חיצוניים

• "משל השועל והכרם", ספר האגדה; אוצר אגדות חז"ל ברשת
• "השועל והכרם", בית חב"ד

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26469565השועל והכרם