דולאווירה
.jpg) | |||||||||
| חלק מהאתר שנחפר | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח | 470 דונם | ||||||||
| היסטוריה | |||||||||
| תרבויות | תרבות עמק האינדוס | ||||||||
| סוג | יישוב | ||||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||||
| מצב | הריסות | ||||||||
| גישה לציבור | כן | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 הודו | ||||||||
| מיקום | גוג'ראט, הודו | ||||||||
| קואורדינטות | 23°53′19″N 70°12′49″E / 23.888606°N 70.213636°E | ||||||||
דולאווירה (בגוג'ראטית: ધોળાવીરા) הוא אתר ארכאולוגי במחוז קוץ' (אנ'), במדינת גוג'ראט בצפון-מערב הודו, הקרוי על שם עיירה השוכנת כקילומטר מדרום לו. העיירה ממוקמת 165 קילומטרים מהעיר רדאנפור (אנ'). האתר ידוע גם בשם קוטדה טימבה (Kotada timba), וכולל חורבות של תרבות עמק האינדוס (הקרויה גם תרבות האראפה).[1] אתר דולאווירה שוכן על חוג הסרטן. זהו אחד מחמשת האתרים ההאראפיים הגדולים,[2] והאתר הארכאולוגי הבולט ביותר בהודו השייך לתרבות עמק האינדוס. הוא נחשב גם אחד הערים הגדולות ביותר של תקופתו.[3] הוא ממוקם על האי קהדיר בט (Khadir bet) בשמורת חיות הבר של מדבר קוץ' בראן הגדול של קוץ' (אנ') (אזור של ביצה מלוחה במדבר טהאר). צורת העיר מרובעת והיא משתרעת על שטח של 470 דונם בין שני נחלים עונתיים, המנסר (Mansar) בצפון והמנהר (Manhar) בדרום.[4] האתר נחשב מיושב החל מ-2650 לפנה"ס, והלך והידרדר לאט לאחר שנת 2100 לפנה"ס, וננטש לזמן קצר ואז יושב מחדש עד שנת 1450 לפנה"ס.[5] אולם מחקרים אחרונים מצביעים על תחילת ההתיישבות בסביבות 3500 לפנה"ס (טרום האראפה) והמשכיות עד שנת 1800 לפני הספירה (תחילת תקופת האראפה העליונה).[6]
האתר התגלה בשנים 1967–1968 על ידי ג'. פ. ג'ושי, מהסקר הארכאולוגי של הודו (אנ') (בראשי תיבות ASI), והוא החמישי בגודלו מבין שמונה אתרי האראפה הגדולים. הוא נחפר ברציפות מאז 1990 על ידי ה-ASI, שלדבריו "דולאווירה אכן הוסיפה ממדים חדשים לאישיות של תרבות עמק האינדוס".[7] ערי ההאראפה הגדולות האחרות הן: האראפה, מואנג'ודארו, גנווריוואלה (אנ'), רקהיגרהי (אנ'), קליבנגאן (אנ'),רופנגאר (אנ') ולותאל.
האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם "דולאווירה: עיר ההאראפה" ב-27 ביולי 2021.[4]
כרונולוגיה של דולאווירה
רווינדרה סינג בישט (Ravindra Singh Bisht), מנהל החפירות בדולאווירה הגדיר את שבעת השלבים הבאים של ההתיישבות באתר.[5]
| שלבים | תקופה | אירועים |
|---|---|---|
| שלב I | 2650–2550 לפנה"ס | האראפה קדום – תקופת מעבר A של האראפה בוגר |
| שלב II | 2550–2500 לפנה"ס | האראפה קדום – תקופת מעבר B של האראפה בוגר |
| שלב III | 2500–2200 לפנה"ס | האראפה בוגר A |
| שלב IV | 2200–2000 לפנה"ס | האראפה בוגר B |
| שלב V | 2000–1900 לפנה"ס | האראפה בוגר C |
| 1900–1850 לפנה"ס | תקופת נטישה | |
| שלב VI | 1850–1750 לפנה"ס | תקופת בתר עירונית A של האראפה |
| 1750–1650 לפנה"ס | תקופת נטישה | |
| שלב VII | 1650–1450 לפנה"ס | תקופת בתר עירונית B של האראפה |
תיארוכים אחרונים באמצעות פחמן-14 והשוואת סגנונות כלי חרס הראו שיש לכנות את שני השלבים הראשונים תרבות דולאווירה קדם האראפה ויש לתארכם דלהלן: שלב I (בערך 3500-3200 לפנה"ס) ושלב II (בערך 3200-2600 לפנה"ס).[6]
חפירות
החפירות הארכאולוגיות במקום החלו בשנת 1989 על ידי מכון ה-ASI בניהולו של בישט, והיו 13 עונות חפירות בין 1990 ל-2005.[2] החפירות חשפו את התכנון והאדריכלות העירונית, ומספר רב של עתיקות כגון עצמות של בעלי חיים, זהב, כסף, קישוטי טרקוטה, כלי חרס וכלי ארד. הארכאולוגים סבורים שדולאווירה הייתה מרכז מסחר חשוב בין היישובים בדרום גוג'ראט, בסינד ובפנג'אב ובין מערב אסיה.[8][9]
אדריכלות ותרבות חומרית
על פי הערכות, הייתה העיר דולאווירה עתיקה יותר מעיר הנמל לותאל.[10] צורת העיר מלבנית, והיא מתפרשת על פני 220 דונם. אורכה 771.1 מטרים, ורוחבה 616.85 מטרים. בניגוד להאראפה ומואנג'ודארו, העיר נבנתה לפי תוכנית גאומטרית המורכבת משלוש חטיבות: המצודה, העיר התיכונה והעיר התחתית. לאקרופוליס ולעיר התיכונה היו ביצורים, שערים, שטחים בנויים, מערכת רחובות, בארות ושטחים פתוחים גדולים נפרדים. האקרופוליס הוא האזור המבוצר ביותר והמורכב ביותר בעיר, והוא מהווה את החלק העיקרי של האזור הדרום-מערבי. ה"מצודה" הייתה מוגנת על ידי סוללות כפולות. ליד זה היה מקום שבו גרו פקידים חשובים. העיר בתוך הביצורים הכלליים מהווה 480 דונם. ישנם אזורים שעליהם יש מבנים נרחבים הנמצאים מבחוץ, אך מהווים חלק בלתי נפרד מהיישוב המבוצר. מעבר לחומות נמצא יישוב נוסף. המאפיין הבולט ביותר של העיר הוא שכל הבניינים שלה, לפחות במצב שימורם הנוכחי, בנויים מאבן, בעוד שרוב האתרים האחרים של ההאראפה, כולל האראפה עצמה ומואנג'ודארו, בנויים כמעט אך ורק מלבנים. העיר דולאווירה מוקפת בשני נחלי אכזב: מנסר בצפון, ומנהר בדרום. בכיכר העיר, יש שטח גבוה מעל הקרקע, המכונה "המצודה".
מאגרי מים
בישט, שפרש מתפקידו כמנכ"ל משותף של ASI, אמר: "סוג המערכת היעילה של ההאראפנים מדולאווירה, שפותחה לשימור, איסוף ואגירת מים, מדגים בבהירות את ההנדסה ההידראולית המתקדמת שלהם, בהתחשב במצב הטכנולוגי בתקופת האלף השלישי לפני הספירה".[2] אחד המאפיינים הייחודיים של דולאווירה הוא מערכת שימור המים המתוחכמת[11] של תעלות ומאגרים, המוקדמת ביותר שנמצאה בעולם, בנויה כולה מאבן. בעיר היו מאגרים גדולים מאוד, שלושה מהם פתוחים. הם שימשו לאחסון מים מתוקים שמקורם במי גשמים או לאיגום מים המופנים משני פלגים סמוכים. מערכת זו נוצרה בבירור בתגובה לאקלים המדברי ולתנאי מדבר קוץ', שבו עשויים לחלוף מספר שנים ללא גשמים. נחל עונתי העובר בכיוון צפון-דרום סמוך לאתר נסכר בכמה נקודות לאיסוף מים. בשנת 1998 נתגלה במקום מאגר נוסף.
תושבי דולאווירה יצרו שישה עשר מאגרים או יותר בגודל משתנה במהלך שלב III. חלק מאלה ניצלו את שיפוע הקרקע בתוך היישוב הגדול, הפרש גבהים של 13 מטרים מצפון-מזרח לצפון-מערב. מאגרים אחרים נחפרו, חלקם בתוך הסלע. חפירות אחרונות חשפו שני מאגרים גדולים, אחד ממזרח למצודה ואחד מדרום לה.
המאגרים נחצבו באבן במאונך, ועומקם הוא כ-7 מטרים ואורכם 79 מטרים. הם עוטפים את העיר, בעוד המצודה והמרחצאות ממוקמים במרכז על קרקע מוגבהת. יש גם באר גדולה עם שוקת חצובה המחברת אותה לניקוז שנועד להוביל מים למכל אחסון. במכל הרחצה היו מדרגות היורדות פנימה.
באוקטובר 2014 החלה החפירה במאגר מלבני עם מדרגות שאורכו 73.4 מטרים, רוחבו 29.3 מ' ועומקו 10 מטרים, מה שהופך אותו לגדול פי שלושה מהמרחצאות הגדולות של מואנג'ודארו.
ייצור חותמים
חלק מהחותמים שנמצאו בדולאווירה, השייכים לשלב III, הכילו דמויות של בעלי חיים בלבד, ללא כל סוג של כתב. משערים שסוג חותמים אלו מייצג מוסכמות מוקדמות של ייצור החותמים של האינדוס.
מבנים וחפצים אחרים
על פי ההערכות, מבנה עגול ענק באתר הוא קבר או אנדרטה, אם כי הוא לא הכיל שלדים או שרידים אנושיים אחרים. המבנה מורכב מעשרה קירות לבני בוץ היוצאים מנקודה מרכזית הבנויים בצורת חישורים של גלגל. במעבר השער המזרחי נמצא פסל מאבן חול רכה של זכר עם פאלוס זקוף אך ללא הראש או הרגליים מתחת לקרסול. נמצאו מבני קבורה רבים (אם כי כולם פרט לאחד היו נטולי שלדים), וכן כלי חרס, חותמים מטרקוטה, צמידים, טבעות, חרוזים ותחריטים בדפוס שקוע.
מבנים כדוריים למחצה
שבעה מבנים כדוריים למחצה נמצאו בדולאווירה, מתוכם נחפרו שניים, שנבנו על פני תאים גדולים חצובים בסלע. היו אלה מבני לבני בוץ כדוריים למחצה מוגבהים. אחד המבנים שנחפרו תוכנן בצורה של גלגל עם חישורים. השני תוכנן גם הוא באותו אופן, אך כגלגל ללא חישורים. אף על פי שהכילו כלי קבורה של כלי חרס, לא נמצאו שלדים פרט לקבר אחד, בו נמצאו שלד ומראה נחושת. שרשרת של חרוזי סטיאטיט שהייתה מחוברת לחוט נחושת עם קרסים משני קצותיה, צמיד זהב, חרוזי זהב וחרוזים אחרים נמצאו גם באחד המבנים הכדוריים למחצה. הסקר הארכאולוגי של הודו, שערך את החפירה, סבור כי "מבנים כדוריים למחצה אלה מזכירים סטופות בודהיסטיות מוקדמות".
תגליות
באתר נמצאו כלי חרס של אינדוס מצוירים בשחור-על-אדום, חותמים מרובעים, חותמים ללא כתב אינדוס, שלט ענק באורך של כ-3 מטרים, המכיל עשר אותיות של כתב האינדוס. נמצא גם פסל גבר יושב עשוי אבן שהשתמר בצורה גרועה, דומה לשני פסלי אבן באיכות גבוהה שנמצאו בהאראפה. באתר זה נמצאו גם קנקנים גדולים עם ציפוי שחור עם בסיס מחודד. פטיש ארד ענק, אזמל גדול, מראת יד מארד, חוט זהב, יתד זהב, כדורי זהב עם חורים, צלמיות נחושת וצמידים, צמידים מקונכיות, פסלי אבן דמויי פאלוס, חותמים מרובעים עם כיתוב אינדוס ושלטים, חותם עגול, חיות מקומרות, כלי חרס עם מוטיבים מצוירים, גביעים, צלחת על גבי מעמד, כדים מחוררים, כוסות טרקוטה במצב טוב, חלקים אדריכליים עשויים אבני נטל, אבני טחינה, וכו'. נמצאו גם משקולות אבן במידות שונות.
הנתיב היבשתי
הועלתה השערה שהייתה קיימת דרך לאורך החוף המקשרת בין לותאל ודולאווירה לסוטקגן דור (אנ'), האתר המערבי ביותר שהתגלה של תרבות עמק האינדוס.
שפה וכתב
בני תרבות ההאראפה דיברו בשפה לא ידועה והכתב (אנ') שלהם טרם פוענח. משערים כי הוא כלל כ-400 סימנים בסיסיים, עם וריאציות רבות. ייתכן שהסימנים ייצגו הן מילים והן הברות. כיוון הכתיבה היה בדרך כלל מימין לשמאל. רוב הכתובות נמצאות על חותמים (לרוב עשויים אבן) ועל פיסות חימר שעליהן נלחץ החותם כדי להשאיר את רושמו. כתובות מסוימות נמצאות גם על לוחות נחושת, כלי ארד וחפצים קטנים עשויים טרקוטה, אבן ופאינס (אנ') (חומר קרמי מצופה בזיגוג). ייתכן שהחותמים שימשו במסחר וגם לעבודה ניהולית רשמית. הרבה חומר כתוב התגלה במואנג'ודארו ובאתרים אחרים של תרבות עמק האינדוס.
שלט דולאווירה
התגלית המשמעותית ביותר בדולאווירה נעשתה באחד החדרים הצדדיים של השער הצפוני של העיר, והיא ידועה בדרך כלל בשם שלט דולאווירה. בני תרבות ההאראפה סידרו וקבעו חלקים מגבס מינרלי ליצירת עשרה סמלים או אותיות גדולות על לוח עץ גדול. בשלב מסוים, הלוח נפל על פניו. העץ נרקב, אך סידור האותיות שרד. האותיות של השלט דומות ללבנים גדולות ששימשו בקירות הסמוכים. גובה כל אות כ-37 סנטימטרים והלוח שעליו נרשמו אותיות היה באורך של כ-3 מטרים. הכתובת היא אחת הארוכות ביותר בכתב האינדוס, כאשר אחת האותיות מופיעה ארבע פעמים, ועובדה זו, וגודלו הרב של השלט ואופיו הציבורי הופכים אותו לראיה מרכזית שהובאו על ידי חוקרים הטוענים כי כתב האינדוס מייצג אוריינות מלאה. באתר התגלה גם שלט עם ארבע אותיות גדולות על אבן חול, הנחשבת לכתובת היחידה על אבן חול מבין כל אחד מאתרי תרבות ההאראפה.
קישורים חיצוניים
- Dholavira: a Harappan City, UNESCO List
- Excavations at Dholavira in Archaeological Survey of India website
- Dholavira Pictures by Archaeological Survey of India website
- Jurassic Park: Forest officials stumble upon priceless discovery near Dholavira; Express news service; 8 Jan 2007; Indian Express Newspaper
- ASI’s effort to put Dholavira on World Heritage map hits the roadblock; by Hitarth Pandya; 13 Feb 2009; Indian Express Newspaper
- ASI to take up excavation in Kutch's Khirasara; by Prashant Rupera, TNN; 2 November 2009; Times of India
ביאורים
הערות שוליים
- ^ "Ruins on the Tropic of Cancer".
- ^ 2.0 2.1 2.2 Subramanian, T. "The rise and fall of a Harappan city". The Archaeology News Network.
- ^ Kenoyer & Heuston, Jonathan Mark & Kimberley (2005). The Ancient South Asian World. New York: Oxford University Press. p. 55. ISBN 9780195222432.
- ^ 4.0 4.1 Dholavira: a Harappan City
- ^ 5.0 5.1 Possehl, Gregory L. (2002). The Indus Civilization: A Contemporary Perspective (באנגלית). Rowman Altamira. p. 67. ISBN 9780759101722.
- ^ 6.0 6.1 Sengupta, Torsa, et al. (2019)."Did the Harappan settlement of Dholavira (India) collapse during the onset of Meghalayan stage drought?" in Journal of Quaternary Science, First published: 26 December 2019.
- ^ "Excavations-Dholavira". Archaeological Survey of India. אורכב מ-המקור ב-3 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Aqua Dholavira – GUJARAT Magazine Archive. Archaeology.org.
- ^ McIntosh, Jane (2008). The Ancient Indus Valley: New Perspectives (באנגלית). ABC-CLIO. p. 177. ISBN 9781576079072.
- ^ Suman, Saket. "When history meets development". TheStatesman.
- ^ Singh, Upinder (2008). A History of Ancient and Early Medieval India: From the Stone Age to the 12th Century. New Delhi: Pearson Education India. pp. 155 bottom. ISBN 978-813-17-1120-0.
