המצודה האדומה בדלהי
 | |
| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2007, לפי קריטריונים 2, 3 ו-6 | |
המצודה האדומה (באורדו: لال قلعه, בהינדי: लाल क़िला) היא מצודה השוכנת בעיר דלהי ואתר מורשת עולמית, אשר נבנתה ב-1648 על ידי המלך המוגולי שאה ג'האן ושימשה מושב לכס האימפריה המוגולית עד פירוקה בשנת 1857. במשך השנים שימשה המצודה גם כבסיס צבאי של הצבא הבריטי במהלך השלטון הבריטי ולאחר עצמאותה של הודו עד לשנת 2003 גם את הצבא ההודי.
בניית המצודה ערכה כ-10 שנים בין 1638 ל-1648, היא מורכבת מחומה היקפית בעלת צריחים וביצורים שונים, בתוך חומות המצודה נמצאים מספר מבנים, אתרים וגינות נוי אשר שימשו את חצר המלך המוגולי בתקופת השלטון. שטח המצודה הוא כ-1.03 קילומטר רבוע.
המצודה מוכרת החל משנת 2007 כאתר מורשת עולמית משום ערכה התרבותי והיא נחשבת לאחד מהסמלים הלאומיים המוכרים של הודו.
תיאור
המצודה בנויה בשילוב של אדריכלות פרסית, הודית ואירופאית, פרטי המבנים והחומות מעוטרים ברמה אומנותית גבוהה בשלל מוטיבים ממקורות אומנותיים שונים. עיצוב המצודה הוא דוגמה מרשימה לאדריכלות שאג'האנית שנוסדה באותה תקופת בנייה של האימפריה המוגולית.
המצודה ניצבת לאורך נהר היאמונה ולה שני שערים עיקריים; 'שער דלהי' ו-'שער לאהור'. שער לאהור נחשב הראשי, הוא פונה לכיוון מערב לרחוב הבזאר הראשי וההיסטורי של העיר (כיום רחוב 'צ'אנדני שוק'), בעוד ששער דלהי פונה לכיוון דרום (הנהר נמצא לאורך הדופן הצפונית והמזרחית של המצודה). ברחבה הפנימית של המבצר ישנם מספר מבנים, גינות ואתרים קדושים שנבנו לאורך השנים. המבנים העתיקים ביותר נבנו בתקופה בה שימוש המבצר כמושב הכס המוגולי, אך לאורך השנים נבנו תוספות ומבנים חדשים, כך לדוגמה מספר מבנים בצד הדרום-מזרחי של המצודה אשר שימשו את הצבא הבריטי.
אתרים ומבנים במצודה
- דיוואן-י עאם: ('היכל הקהל הציבורי') היכל ראשי מול הכניסה למצודה, רחבה הובילה את הציבור לבניין אשר בחזיתו הייתה מרפסת מרשימה. בעבר קשתות המרפסת עוטרו בזהב וכסף והיא הובילה למקום מושבו של המלך המוגולי במרכז הבניין, היכן שקיבל את נתיניו שבאו לפגוש אותו.
- דיוואן-י חאס: ('היכל הקהל הפרטי') מבנה פתוח הדומה להיכל הציבורי אך קטן יותר, תפקידו היה מקום מפגש המלך עם אורחים ונציגי מדינות אחרות.
- נהאר-י בּהישת: ('נחל גן עדן') תעלות מים שנשאבו מנהר היאמונה בנויות לאורך מרכז פנים המצודה, התעלות מחברות את מבני המגורים והאזורים הפרטיים של המצודה במים זורמים.
- זנאנה: ('מגורי הנשים') שני מבנים בקצה הדרומי של מתחם המצודה שימשו כמגורי הנשים, מומתאז מהאל ורנג מהאל.
- מותי מסג'יד: ('מסגד הפנינה') נבנה בשנת 1659 בתור המסגד הפרטי של אורנגזב (בנו של שאה ג'האן).
- חיאת-בח'ש באג: ('הגינה המעניקה חיים') מצפון למבנים הפרטיים, משתרעת גינה רשמית ומלכותית אשר מחולקת לרבעים על ידי תעלות מים. בכל צד של הגינה ניצב מבנה מעוטר ובמרכז נבנה בשנת 1842 מבנה שלישי במרכז ברכית מים, על ידי המלך המוגולי האחרון בהאדור שאה השני.
- עד לשנת 1857, כאשר הסתיים השלטון המוגולי, עמדו ברחבת המצודה גם ארמונות השלטון וחיו בשטח המצודה כ-3,000 פקידים ועובדים. עם ביטול שלטון המוגולים, הרסו הבריטים את מבני השלטון העיקריים ובנו במקום מבני צבא בריטים בצד הדרומי של המצודה.
- מוזיאון המלחמה ההודי: המוזיאון שוכן ב-'נקאר ח'אנה' ('חדר המוזיקה') בשטח המצודה. המוזיאון הוקם לזכר החיילים ההודים שנפלו במהלך מלחמת העולם הראשונה (בשירות האימפריה הבריטית) ומכיל תצוגה רחבה הקשורה בשירות בצבא הבריטי.
מצודת סאלימגר
מצפון-מזרח למצודה האדומה מוצבת מצודה קדומה יותר, מצודת סאלימגר ('מצודת סאלים'). המצודה נבנתה על אי לשעבר בנהר בשנה 1546 על ידי סאלים שאה סורי במהלך 9 השנים לקיומה של השושלת הסורית בהודו. המצודה האדומה נבנתה כמעט בצמוד לחומות סאלימגר, כאשר גשר מפריד בין השתיים.
מצודת סאלימגר שימשה לאורך רוב השנים בתור בית מאסר החל מהתקופה המוגולית ועד לעצמאות הודו. תחת השלטון הבריטי המצודה שימשה בית כלא צבאי בנוסף למעונם של מספר יחידות צבא (ביניהם יחידות תותחנים בריטיות). סאלימגר כלולה בשטח המוגדר כאתר מורשת עולמית יחד עם המצודה האדומה.
קישורים חיצוניים
- תיאור המקום באתר אונסק"ו.
- על המצודה באתר 'לוקל 109'.
- תמונות מרחבי המצודה.
- על המצודה באתר התיירות של דלהי.
